קמחא דפסחא: "יש כאלו שאין להם" • טור שבועי

א.
אחד המאפיינים של חג הפסח הקרב ובא עלינו לטובה, זוהי תחושת הערבות והאחריות המורגשת היטב בכל מקום. חג הפסח מביא בעקבותיו מבול של הוצאות, ומשפחות רבות בישראל אינם מסוגלות להרשות לעצמם לחוג את הפסח בשמחה וברווחה.

תחושת האחריות צריכה להיות בסיס לקיומנו כעם וכחברה. עם ישראל אינו עם ככל העמים. רק לצורך הדוגמא, אין אירוע שקורה במדינה, רחוק כקרוב, שאיננו מרגישים חלק ממנו.

ליל הסדר הוא הזמן היחיד בו לתחושת האחדות והאחריות ישנה גם אסמכתא הלכתית. ראשית אין פריווליגיה לאף אחד להשתמט מארבע כוסות ואכילת מצה בליל הסדר. אדם אינו יכול לומר שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו. אך אם באמת אין לו? כאן נכנסת המצווה שלנו לשאת בעול ולהיות שותפים כאיש אחד בלב אחד.

הרמ"א, אחד מגדולי הפוסקים, כתב על המצווה לערוך מגבית בקרב האנשים בכדי לדאוג לעניים שאין להם כסף לקניית חיטים עבור הכנת הקמח למצות. מגבית זו נקראת "קמחא דפסחא" ואם עד עתה לא הבנתם איזה קמח הולכים לקנות בכסף שלכם, כעת אתם מבינים. מדובר על המינימום שבמינימום, שלרבים פשוט אין.

חלק מהמהות של "קמחא דפסחא" הוא לדאוג למי שאין לו. איננו יכולים לשבת רגל על רגל ולתת לחלשים להסתדר לבד. עלינו מוטלת האחריות לעזור להם להתקיים ולעבור את חג הפסח בשלום. חג הפסח מחייב אותנו יותר מכל השנה.

בראשית "הגדה של פסח" אותה נאמר כולנו בליל הסדר, אנו אומרים "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח". אנו מתעכבים בהתחלת הסדר, בכדי להזמין את כל אלו שאין להם לסעוד יחד עמנו. כי איננו יכולים לשבת כבני חורין ולחגוג את חג הפסח, כשהאח, השכן או סתם אדם שאיננו מכירים – אינו יכול לחגוג אותו כמונו.

לא בכדי הוקמו עמותות, שנטלו על עצמם לסייע למשפחות בישראל לעבור את חג הפסח בשלום. והמעניין ביותר הוא, שעם ישראל מחפש לתת והעמותות הללו יוצרות עבורם גשר בכדי להגיע לאנשים שבאמת נזקקים.

הרצון לתת ולהעניק מעצמנו, טבוע בעצם היותנו חלק מעם ישראל. בכולנו קיים הרצון לעשות טוב לשני. ידוע הפתגם של הבעל-שם-טוב: "נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת".

ב.
בחודשים האחרונים יצא לי ללוות את מבצע "קמחא דפסחא" של מפעלות הרב גרוסמן בראשות הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן רבה של מגדל העמק ונשיא "מגדל אור" המבצע ששמו "חג שבע" מתקיים זו השנה העשירית ברציפות, וצריך לעקוב אחר פרויקט זה מקרוב בכדי לרוות נחת מהציבור הישראלי.

סניפי רשת שופרסל, לבשו חג. אינך יכול לעבור את מפתן החנות, בלא להבחין בנערים המסתובבים בינות לדוכנים ומציעים לאנשים לתרום מעט מהעגלה העמוסה לטובת אלו שאין להם. מבצע "חג שבע" בא לתת מענה לאלפי משפחות בכל הארץ שעלולות להגיע לחג כאשר אין להם מה לאכול. המבצע שם לו למטרה לתת מענה ללפחות 20,000 משפחות, כך שבפסח השנה לא תהיה אפילו משפחה רעבה אחת בישראל.

את הפרויקט "חג שבע", ייסד הרב גרוסמן לפני עשרו במטרה אחת ויחידה, שלא להותיר אפילו משפחה אחת בלי אוכל בחג החירות. השנה זכיתי להיות שותף וללוות מקרוב את עבודת הקודש של הפעילים והמתנדבים. במבצע משתתפים השנה אלפי מתנדבים ביניהם: חיילים, סטודנטים, חניכי תנועות הנוער ותלמידי מוסדות "מגדל אור". מכל המגזרים ומכל העדות שותפים במבצע הגדול הזה, שכאמור נועד לספק לאנשים את ארוחות החג.

השבוע זכיתי לשעה של קורת רוח, עת הגיע לעיר חדרה רבי יצחק דוד גרוסמן, נשיא מפעלות, לסיור בסניף שופרסל דיל בשערי חדרה בכדי להתרשם מקרוב אחר פעילותם של המתנדבים. קיבל אותנו המנהל היקר החביב והנחמד מר טל משה המנהל לא הפסיק להודות לנו על הזכות להיות שותף במבצע ... אני חייב לכם הכרת הטוב זה המעשה הכי משמח שעשיתי שותף ל בימי חי... אכן "אין כעמך ישראל" !!!

במהלך הסיור אמרתי שאני מגדיר את הפרויקט כ"משימה לאומית" לכל דבר. ואכן זוהי התחושה. כי בלעדי העזרה שנעניק לכל אותם משפחות, אלפי משפחות בישראל לא יוכלו לחגוג את הפסח בשמחה.
כולי תקווה שבשנה הבאה נצטרך לעבוד פחות ומספר המשפחות שייפלו מתחת לקו העוני ייעצר ובעזרת השם אפילו ילך ויקטן. עד אז אנחנו כאן בשביל מי שאין לו, ואני מצפה לראות את כולם מצטרפים לעשיה ולתרומה, מי במוצרים ומי בעזרה פיזית להובלת סלי המזון.

ג.
השבת הקרובה הינה פרשת צו, אך גם נקראת "שבת הגדול". אחת הסיבות לשם זה הוא שבשבת שלפני היציאה ממצרים, בעשירי בניסן, נצטוו ישראל במצוה הראשונה: "בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית". כידוע, נסים גדולים נעשו לישראל באותה שבת. המצרים ראו את ישראל לוקחים שה וקושרים אותו לכרעי המיטה, ושאלו: "למה לקחתם את השה?" ובני ישראל השיבו: "לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה'". והיו המצרים מתרעמים מאד על ששוחטים את אלוהיהם, אך לא היו רשאים לומר להם דבר. על שם אותו נס קוראים לשבת זו "שבת הגדול".

אנו מוצאים בחז"ל טעמים נוספים לקריאת שם זה. כשהיו ישראל במצרים, ביקש משה מפרעה יום מנוחה בעבורם, ובחר ביום השבת. בכל מוצאי שבת היו יוצאים ממנוחה ומעונג ליגיעה ולעינוי, ואילו בשבת זו לא חזרו להשתעבד. לכן, היא נקראת "שבת הגדול". טעם נוסף כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כ"ג). הכוונה למוצאי יום טוב הראשון של פסח, שמתחילים בו את ימי ספירת העומר, שכן יום טוב ראשון של פסח נקרא 'שבת'. הצדוקים מכחישים מסורת זו ואומרים ממחרת השבת - שבת ממש. כדי להוציא מלבם של הצדוקים קראו לשבת שלפני פסח בשם: 'שבת הגדול'. לומר, שמיד אחריה באה עוד שבת, והיא יום טוב ראשון של פסח, שאחריו מתחילה מצוות הספירה.

בשבת זו מפטירים את פסוקי הגאולה מספר מלאכי: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". נבואה זו מהווה את סיום כל דברי הנביאים ונחמותיהם, שהרי מלאכי הוא אחרון הנביאים. על פי טעם זה, שהשבת קרויה על שם המילה "הגדול", מובן מדוע השבת נקראת "שבת הגדול" ולא שבת הגדולה.

שבת הגדול באה להזכיר לנו את הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל ביציאתם ממצרים. חג הפסח שאותו נחגוג בשבוע הבא, הוא השיא של יציאת מצריים, אך קדמו לנס הגדול הזה ניסים רבים שכל אחד בפני עצמו שווה חג.

אני מאחל לכולם הכנות קלות ושנזכה לחוג את הפסח מתוך שמחה ורווחה ומתוך תחושת אחדות, ערבות ואחריות.

בברכת שבת שלום- אחדות ואהבת ישראל

הרב בן ציון (בנצי ) נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!