איך לא מכבים את האש שבלב?

בפרשת השבוע 'צו' כתוב: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

חז"ל אומרים שהאדם נמשל למזבח. כשם האש בערה תמיד במזבח, כך גם ליבו של האדם בוער תמיד. בכל איש ישראל יש את ניצוץ האש הפנימי שלעולם אינו כבה.

עלינו לדעת לשמר את האש הזאת ולכוון אותה לדברים שבקדושה, לעבודת ה' ולתיקון העולם במלכותו של ה'.

בדרך כלל, בזמן שהאדם שרוי בביתו וחייו מתנהלים כתיקונם בסביבת קרוביו ומכריו, הריהו מחוסן נגד סטייה מדרך הישר. שגרת חיי הבית התקינים מונעים ממנו מלהיכשל במעשים שאינם הוגנים.

אך אין הדבר כך, כאשר האדם נמצא בדרכים, ובמקומות המרוחקים מביתו ומקום מגוריו. או אז באים עליו כל מיני ניסיונות שונים ומשונים, והאדם עלול ח"ו לסטות מדרך הישר. על כך אומר דוד המלך: "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו". ההולך בדרכיו - בכל דרך שילך בה האדם.

בפרשה זו מרמזת התורה, שהלב האנושי צריך להיות להוט אחר הקדושה, כמו המזבח. ואז מובטח לו שהאש לא תכבה אפילו מחוץ לסביבתו הטבעית.


חד וחלק: הלב – אוצר האדם, הלשון – משמר האוצר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!