שמאלנים, נסו להבין, אתם פשוט לא משכנעים

אני משוכנעת באמת ובתמים שרובו המכריע של השמאל לא נתקף דיכאון מצמית או זעם חסר מעצורים על בחירתו של נתניהו. אין לי ספק שרובו המכריע של השמאל מכבד מצביעי ימין ואת השקפת עולמם בלי לעשות מזה עניין גדול של "תסתכלו עלי איך אני מכבד ימנים".

משום כך אלה שמשתוללים מיגון או מזעם (או משניהם) מעציבים אותי. נולדתי לשבט הזה ושם נמצאים החברים שלי, בני משפחתי, שכנים, קולגות. לא נעים לי שכולם יוכתמו בגלל התפרצויות של כמה מהם, שברוח הימים האלה נקרא להם קומץ.

חלקם מקללים כל כך שבאמת אין לי מה להגיד להם חוץ מלהאמין שזו סתם אכזבה לאחר הפסד בבחירות ואפשר לשחרר קצת קיטור. אני לא רוצה להתייחס להאשמות בניאנדרטליות וטמטום כי האמת - אני מנסה להדחיק את זה, להחליק את זה. לפעמים להתעלם. ויש כאלה שבאמת מנסים להבין. בלי התלהמות, בלי עלבונות. רק מנסים להבין. אני חושבת שאני יכולה לעזור להם להבין.

יש את האנתרופולוגים: אנשים שמאז קום המדינה מצביעים מפא"י לגלגוליה לא מהססים לקבוע שההצבעה של הימין שבטית. ייתכן, ואיך אתם הצבעתם בדיוק, משפחות שלמות שבחיים לא עברו את גבולות עבודה-מרצ? חמישה דורות של מפא"י עד לרמת בני דודים מדרגה חמישית, אתם לא הצבעתם שבטי?

יש את הפסיכולוגים: מצביעי הימין מזוכסיטים, מונעים מפחד. מעניין, רוב מצביעי השמאל הם מהשכבות המבוססות. אם ביבי דפק את העניים, בשבילכם הוא היה מעולה. עובדה: מדינת ישראל צלחה משבר כלכלי עולמי, בתקופת ביבי נשברו כמה שיאים של קניית מכוניות חדשות ונסיעות לחו"ל. הייתם צריכים להצביע לו. לא הצבעתם. לכם אין פסיכולוגיה? הוא לא הביא שלום, נכון. וברק הביא? שרון הביא? אולמרט הביא? בגלל ביבי אין פה שלום? או.קיי, אז בגלל רבין היו כאן פיגועים. באמת שאתם לא רוצים להיכנס לדיון הזה. לא תצאו ממנו טוב.

יש את הסוציולוגים: דיברנו אל הימין לא יפה. גרבוז הפסיד לעבודה את הבחירות. אם היינו מדברים יפה - היו מצביעים לשמאל. בפעם הבאה נדבר יפה. בגובה העיניים.

יכול להיות שיש משהו בהסברים האלה, אבל אולי כדאי להציע עוד אחד: אנשים הצביעו ליכוד כי הם לא חשבו שהשלטון שלו רע. זה לא שהם היו עיוורים לבעיות: כמו כולם הם ראו יוקר מחיה, קפיצה במחירי הדיור, אבל הם הרגישו גם את הצמיחה הכלכלית. העניים מביניהם חשבו שמה שיעזור להם זה לא קיצבאות אלא כלכלה משגשגת בשוק לא-סוציאליסטי. המופגזים חשבו שמי שאשם בהפגזות הוא חמאס, לא ביבי. הם חשבו שהסכם אוסלו וההתנתקות נכשלו, ויש להם הוכחות בשטח. הם רצו מדינה יהודית, ולא חשבו שהיהדות מנוגדת לדמוקרטיה. הם לא שונאים ערבים, ומבחינתם מדינה פלסטינית היא אפשרות, כל עוד לא תסכן את קיומה של מדינה ישראל. הם לא ראו עדויות משכנעות מספיק שזה אפשרי, כי הם אכלו טילים בקיץ שעבר. והם לא ראו אפרטהייד, והם לא ראו פשיזם, והם לא ראו כלכלה קורסת - לא כי הם עיוורים, אלא כי ישראל היא לא מדינת אפרטהייד, לא פשיסטית ולא קורסת.

הם לא נעלבו, לא הצביעו כמו שסבא שלהם ציווה עליהם, בטח לא יותר מכל אלה שהצביעו עבודה. והם לא האמינו לכל מי שאמר עליהם שהם מסכנים בגלל ביבי. לא. הם שקלו את הסוגיות שעומדות על הפרק והגיעו למסקנה שבבחירות האלה לליכוד יש יותר מה להציע מאשר למפלגת העבודה, והם לא היו משנים את דעתם גם אם היו מדברים אליהם במה שנקרא בהתנשאות לא-מודעת-לעצמה "בגובה העיניים". העיניים שלהם גבוהות לגמרי, והן רציונליות לא פחות מהרגש השמאלני. הם לא החליפו את השלטון כי לא היתה להם סיבה להחליף אותו. השמאל שמנסה להבין מכל כיוון אפשרי לא מסוגל להביא בחשבון את האפשרות הטריוויאלית שמצביעי הימין - שומו שמיים! - פשוט צדקו.

אז זו לא האנתרופולוגיה, ולא הפסיכולוגיה ולא נימוסי שולחן. אם השמאל רוצה לחזור לשלטון הוא צריך להציע סחורה יותר טובה, זה הכול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!