אבל אשמים אנחנו: הפגם בעצם החשיפה לעבירה

"ונפש כי תחטא ושמעה קול אל אלה" (ה, א)

בספר 'טעם ודעת' מובא מדרש נפלא (תוספתא שבועות פ"ג ה"ג) "רבי אלעזר בן מתיא אומר, אין אדם מתחייב לראות אלא אם כן חטא, שנאמר "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה", וכן היה ר"א בן מתיא אומר, הרואה עוברי עבירה נתחייב לראות, והרואה עושי מצוה זכה לראות".

הפירוש הוא, לא ייתכן שיזדמן לאדם לראות מעשה עבירה, אלא אם כן הוא עצמו ג"כ חוטא באותה עבירה עצמה או במקצתה, או כעין אותה עבירה, שאם לא כן לא יזמנו לו מן השמיים את ראיית אותה העבירה, וזה נדרש ממה שנאמר כאן, "ונפש כי תחטא, ושמעה קול אלה", דהיינו מפני שאותו בעל נפש חטא, לכן נזדמן לו לשמוע את חברו נשבע לשקר, והכלל הוא שאדם רואה עושי עבירה, הוא מפני שהוא עצמו אשם וחייב קצת בעבירה זו, וכן מי שרואה עושי מצוה, הוא מפני שיש לו זכויות בשמים, לכן זכה וראה עושי מצוה.

למדנו מדברי חז"ל אלו, שעצם ראיית העבירה בלבד, היא כבר פגם גדול וקלקול בנפש הרואה, והצדיק, שהוא שלם במעשיו, לא יזדמן לו להיפגם בראיית העבירה.

מובא בשם הגאון רבי מאיר שמחה הכהן זצ"ל, מהו דכתיב בחייבי מיתות בית דין, "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה, וביערת הרע מקרבך"? שהעדים שראו את העבירה, הרי עי"ז נפגמה קדושתם וטהרתם, ועלול לגרום שמעשה עבירה דומה לזה כבר לא יזעזע אותם, אלא ייקל חומרתה בעיניהם, שהנה, יש כאלה שאינם פוחדים לעשותה.

לכן ציוותה התורה שיהיו הם אלה הראשונים להמית את בעל העבירה ההוא, ואז יתקיים "ובערת הרע מקרבך", דהיינו, גם מתוך לבם של העדים, שעל ידי שיענישו את בעל העבירה בעונש הנורא יזדעזע לבם מחומרת העבירה שנעברה, ולבם ייטהר מהפגם שנכנס בו.

והדברים נוראים וטופחים על פנינו, כמה רחוקים אנו מטהרת הנפש בעניין שמירת שבת קודש, ועוד עבירות חמורות, הרי כמה חילולי שבת רואים אנו בכל שבת בשבתו, וכן ברחוב רואים כל מיני מעשים מגונים ורעים, וכל זה פוגע עמוק בטהרת הנפש שלנו, נשותינו וילדינו, החשיפה התקשורתית בה אנו נחשפים לכל מיני פשעים של רציחות וגניבות ושאר מרעין בישין המתרחשים מידי יום לצערנו, שלא לדבר על הפקרת העיניים חלילה לכל דבר, כל אלו מכניסים בלב קרירות נוראה בערכי היהדות, וקרירות בערכי המוסר עליהם גדלנו והתחנכנו, גם בדברים הפשוטים והמובנים ביותר.

אין ספק שהמערכה האחרונה מחייבת אותנו לבוא חשבון עם עצמנו איך זה שישנם אנשים בשולי המחנה שפעם אחר פעם מעיזים לקרוא תיגר על גדולי ישראל, לטשטש את המושג של "ועשית ככל אשר יורוך", ואין מוחה בידם, גם אם התהדרו באצטלאות כאלו ואחרות, הזלזול המחפיר בגדולי ישראל וקירור האמבטיה הן על ידם והן ע"י אנשי "תשקורת" מתוך המחנה, מעשים שכביכול על פניו עברו לסדר היום וקיבלו מעין לגיטימציה שבשתיקה, ואלמלא השם שהיה לנו וניצלנו מחורבן מתמשך לו היו חלילה מצליחים במזימתם זו, אכן צריכים אנו לבוא חשבון עם עצמנו, חשבון נוקב ואמיתי, האם לא אשמים אנחנו? האם לא החרשנו? האם לו היינו מוחים בזמן אמת על כל זלזול ולו הקטן בחכמי ישראל ובערכים המסורים לנו מדור לדור, ללא ספק אותם שוליים וגרוריהם, היו חושבים פעמים בטרם היו מעיזים להצית אש בקצה המחנה.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך

צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!