זרזיף ירושלמי, מחלוקת ספרדית וכאב לב

לפני חודש, עמדה יהדות התורה בפני שוקת שבורה. מלבד אוסף היריבויות הפנימיות הדי קבוע, סבלה המפלגה מזליגת קולות תמידית לכיוונו של ישי, מאיומי מה שמכונה 'הפלג הירושלמי' [וכפי שיתבאר לקמן - ראוי יותר לקרוא לו 'הזרזיף'], וככלל, מחוסר מוטיבציה ומתעמולה לוקה בחסר. החלטות שהתקבלו ברגע שאחרי האחרון וקמפיינים שהופיעו - אם בכלל - ביומונים בלבד, ולא נחשפו לשום קהל יעד שהיה עשוי להרחיב את מאגר המצביעים הבסיסי.

בשבועות ספורים, הפכה יהדות התורה את הקערה על פיה, ולמרות שהזינוק המטורף באחוז ההצבעה [יותר מ-4.5%] מנע לבסוף על חודם של אלפי קולות בודדים את המנדט השביעי, הייתה ג' מפלגת הימין היחידה מלבד הליכוד שרשמה גידול במספר הקולות שקיבלה.

מה קרה כאן?

נראה כי את הקרדיט חייבים לפצל לכמה גורמים:

1. הזרזיף הירושלמי: כפי שטענתי בעבר, ברמה הארצית 'שווה' קבוצת המצביעים הזו פחות מ-10 אלף קול, מאידך, האנטגוניזם שעוררו הוביל לעצרת הרבבות בבני ברק, להתעוררות אדירה ויחידה במינה אצל פעילי השטח של 'דגל' ולראשונה - לחציית רף ה-200 אלף קולות.

למעשה, הקבוצה המדוברת ספגה בשבוע האחרון שלוש מכות חמורות ברצף: בתחילה הכנס הפתטי ב'ארנה', שהעוקץ ניטל ממנו בעצרת הרבבות המדוברת ואשר עד לרגע זה לא ברורה מטרתו [לא הוכרז באופן רשמי על תמיכה או אי תמיכה, מרבית הרבנים שהיו בעבר מזוהים עם קבוצה זו נעלמו וכמות זהה של משתתפים ניתן למצוא בכל חתונה של חסידות מסדר גודל בינוני ומעלה].

המכה השניה הייתה תוצאת הבחירות, כשהתברר שלמרות זליגה חסידית קלה ל'יחד' וחרף איומי הזרזיף - עלתה יהדות התורה ב-15 אלף קול, ובעצם רק קיבלה רוח גבית מ'החרמתה' של הקבוצה המדוברת. והמכה השלישית והחמורה מכולן - אי כניסתו של יעקב אשר לכנסת.

כי אכן, למעשה, אין אנשי הזרזיף אשמים באבדן המנדט השביעי, חלקם פעוט עד בלתי קיים, בודאי פחות בהרבה מהשפעת אחוז ההצבעה או מפלגת 'יחד', אך עדיין, בזיכרון החרדי הקולקטיבי הם נתפסו כמי שהביאו לאבדן המנדט בשל שנאה אישית וחשבונות קטנוניים. ואם יש דבר אחד שהציבור החרדי מתקשה לסלוח לו - זו בגידה.

2. תוצאות אפקטיביות: משרד הפרסום בניחוח ליטאי סימן 'וי' ענק. אחרי שהקמפיין שעבר 'נשדד' ממנו, לקח שעיה איצקוביץ את הפרויקט הפעם בכל הכוח. ניצח על הפקת הסרטונים הויראליים [והצנועים יותר מאלה שהיו בעידן גרוסמן ושות'], לחץ, ביקש, הפציר, הפעיל ותיזז כל דבר שיכל להשפיע ולשנות. ועם יכולת תמרון דלה במיוחד - מיקסם את ה'תוצאות האפקטיביות'.

לא לחינם זכה הקמפיין לשבחים רבים גם מצד אנשי מקצוע חילונים, ויתכן שלולי הנהירה החוזרת לגושי שמאל-ימין והחשש הטבעי שמקנן בבוחר החילוני כלפי מועמדים בעלי זקן - הייתה יהדות התורה משיגה תוצאות גבוהות יותר.

3. הגראי"ל שטיינמן. בגילו המופלג, חרף חולשתו הרבה שמנעה ממנו לקיים סדרת עצרות כפי שעשה בבחירות הקודמות, הספיק נאום של 52 שניות בפני עשרות האלפים בבני ברק, בצירוף תמונות הבכי שצילם אחד מבני הבית כאשר נודע לגראי"ל על חוק הגיוס, כדי להבטיח שפעילי 'דגל' ואלפי תלמידי הישיבות ישיגו את המירב האפשרי.

"6-0 או 9-4?"
"תעדיף 6-0 או 9-4?" שאל אחד ממקורביו של יו"ר תנועת ש"ס, ח"כ [שוב] אריה דרעי את הביג בוס ביום הבחירות, והאחרון השיב ללא היסוס "6-0". כי אכן, דרעי, שועל קרבות מנוסה המתכנן להישאר עוד שנים ארוכות בפוליטיקה, הבין היטב מה עיקר ומה תפל.

ביודעו כי כמעט בכל סיטואציה קיימת הוא יימנה על מרכיביה המרכזיים של הממשלה הבאה, ובהבינו כי השטח החרדי יבטיח לש"ס לפחות 6 מנדטים, [באחוז הצבעה הגיוני יותר הייתה ש"ס מקבלת 8 בוודאות, ולולי הסחף שיצר נתניהו בשבוע האחרון - גם העשירי היה בהישג יד] התמקד דרעי בנושא המהותי יותר - כישלונה של מפלגת 'יחד'.

לא מדובר בחשבונאות אישית, לפחות לא רק, הנושא עמוק בהרבה. דרעי הפנים היטב את לקחי המחלוקת הליטאית, ועוד קודם לכן את בסיסה של המחלוקת האשכנזית בעבר בין 'דגל' ל'אגודה', והבין כי כל מחלוקת מחזיקה בזכות קיום רק אם שני הצדדים יוכיחו - ולו פעם אחת - יכולת הישרדות פוליטית. אם 'יחד' הייתה עוברת את אחוז החסימה, אולי היה הציבור החרדי זוכה ל-4 מנדטים נוספים, אך בטווח הרחוק הוא היה מפסיד פעמיים.

ראשית, כבר בבחירות הבאות היינו צופים במפלגות חרדיות נוספות צצות כפטריות אחר הגשם, כי אם אלי ישי עבר אז אולי גם לנו יש סיכוי, ומורידות לטמיון רבבות קולות. כעת, הסבירות לכך נמוכה עד אפסית. יעברו שנים רבות עד לקומו של אמסלם 2, ומאחדות הציבור החרדי יכול רק להרוויח.

שנית, קיומה של מפלגה ספרדית שניה היה מעמיק את המחלוקת שהחלה להתפתח בציבור הספרדי, ואשר גם כך יקח לה זמן לגבור על המשקעים ולהיעלם. מוסדות חינוך נפרדים, מערכות כשרות שונות, קטטות, יריבויות בבתי כנסת ועוד שלל תופעות מכוערות היו הופכות לתושב של קבע גם במגזר הספרדי. כעת, יכול דרעי לנשום לרווחה, מועצת החכמים ביססה עליונות וכל השאר נשארו 'שקופים'.

לגופן של תוצאות, ש"ס איבדה כ-30% ממצביעיה, מרביתם מסורתיים וחילונים, הוכיחה לכולם כי גם לאחר פטירת הגר"ע ובצל המחלוקת - היא מחזיקה בבסיס יציב וקבוע ובמאגר קולות חזק שיבטיח את קיומה, ובעיקר, היא תשוב ככל הנראה למשרדים האהובים עליה והפעם במסגרת ממשלה חברתית-כלכלית, שתיתן לה צ'אנס לביצוע מהלכים לטובת השכבות החלשות, ואפשרות לרכוש מקדמה של ממש לקראת הבחירות הבאות.

125,106 מתנות לשמאל
125,106 איש. שננו היטב את המספר. מאה עשרים וחמישה אלף ומאה ושש בני אדם עשו את דרכם ביום שלישי לקלפי, שלשלו למעטפה פתק של 'יחד' ונחלו כאב לב למחרת בבוקר.

המספר העצום הזה, שיכל בקלילות להוסיף 3-4 מנדטים לגוש החרדי [גם אם חלקו היה מגיע לליכוד, הבית היהודי או נמנע מהצבעה, בפרט בהתחשב בקולות הספורים שנדרשו לג' כדי לזכו במנדט השביעי] דורש חשבון נפש מעמיק מכמה קבוצות בפרט ומהציבור החרדי בכלל.

אפתח באלי ישי, איש יקר וסימפטי, יצא לי לשוחח איתו לא מעט - כולל בלילה האחרון שלפני הבחירות, אין מה לקנא בו. לא רק בשל תחושת ההחמצה האישית, או בשל האצבעות המאשימות שיופנו לעברו - לא כל כך בצדק [בכל תרחיש סביר של אחוז הצבעה הוא היה עובר, בנוסף, בשורה התחתונה הוא הציג הסכמה רבנית רחבה דיה למהלך שנקט, ואין דינו דומה לזה של אמנון יצחק או אמסלם], אלא גם בשל הצורך לפנות לדרך חדשה, אחרי עשרות שנים בתפקידים בכירים בפוליטיקה. נותר רק לייחל שהוא ימצא את דרכו בעולם העשייה הציבורית, באופן שיביא תועלת וללא מחלוקת.

גם בחסידות חב"ד הגיע הזמן לעשות חשבון. מדובר בפעם המי-זוכר-כמה שמרבית מצביעי חב"ד שמים את הז'יטונים על הקלפים הלא נכונים. בשם מצוותו האלמותית של הרבי לבחור ברשימה החרדית ביותר, מוצאים אלפי מעריציו פעם אחר פעם רשימות הזויות או חסרות סיכוי ובוחרים לבזבז עליהן את השפעתן. פשוט כואב הלב.

הגיע הזמן גם לערוך חשבון נפש נטול כפפות עם חוגי הימין הלאומי. אחרי שהביאו עלינו את אוסלו כששרפו רבבות קולות בבחירות 92' על התחיה, מוכיחים שם שהפקת לקחים אינה הצד החזק שלהם. כמו בבחירות הקודמות, הייתה 'יחד' קרובה עד כדי כאב לאחוז החסימה, אך לבסוף העניקה את המנדטים שקיבלה - בין השאר - למרצ ולכחלון. לא בטוח שלזה התכוון המשורר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!