אהבה גוררת אהבה: חובה לעצור את שיח השנאה

1.
בשבוע שעבר כתבתי על אהבת ישראל, ודווקא עכשיו. אני חייב להיות אתכם גלוי ואמיתי - בתחילה כתבתי את זה לעצמי. כן, לעצמי! פעמים שהאדם צריך חיזוק, אבל כשמדברים לאדם עצמו הוא מתבצר בעמדות שלו, מפתח מנגנוני הגנה, וקשה לחדור מבעד לשריון. אז מה העצה? לתת דרשה, לכתוב מאמר, ואולי משהו ייכנס, יחדור וישפיע לטובה ...עליך.

מסופר שרבי ישראל מאיר מראדין בעל "החפץ חיים" זצ"ל שלח את אחד מתלמידיו לשאת דרשות בכל מקום שעובר בנושא שמירת הלשון, הנזק בלשון הרע והתועלת העצומה בשמירת הלשון כמאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב- נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה".

לאחר תקופה, חזר התלמיד וביקש להתפטר מהשליחות באומרו "זה לא משפיע על אף אחד". התלמיד אף הסביר שהוא מתאמץ ביותר - ראשית בלהכין את הדרשה, לאחר מכן לקבל רשות והסכמה לאומרה. לא פחות מסובך לאסוף את האנשים ולבסוף הוא מרגיש שהדברים נופלים על אוזנים אטומות...

ענה לו החפץ חיים: "כדאי להמשיך ולהתאמץ ואפילו יתברר שהדרשה לא פועלת מאומה, אלא מספיק שפעם אחת אחד השומעים יהרהר בהרהור חרטה אחד, על מילה שלא במקומה, אפילו הרהור חרטה קל ואולי אפילו רק אנחה של צער, משהו, כבר היה שווה כל המאמץ הגדול". והוסיף ואמר: "ואפילו אם היהודי הזה יהיה אתה - הדרשן!"

ואתן דוגמא: פעמים שאני מנסה לתפוס בטלפון אדם כזה או אחר, נגיד רב מסוים או אישיות ציבורית כזאת או אחרת, מנסה ומנסה, והאיש לא עונה. אני משאיר הודעה והוא לא חוזר. ואז אני מתחיל קצת לתמוה, למה הוא לא עונה לי ולמה הוא לא חוזר?! לאחר מכן התמיהה נהפכת לכעס, ומי יודע לאן זה מתדרדר...

לאחר המאמר משבוע שעבר, בו הבנו שהתנאי לאהבת רעך זה לדון אותו לכף זכות, ואיך הכי קל לדון לכף זכות? כמו שאתה דן את עצמך. הרהרתי בנושא, ובאותו ערב הסתכלתי על כמות השיחות שאני לא עניתי באותו יום וכמובן שלא הספקתי לחזור - למרות שלחלקם הבטחתי לחזור...

מה אומר ומה אדבר? התביישתי!

2.
השבוע התחלנו בסיעתא דשמיא את ספר "ויקרא", ובפרשת השבוע עוסקים בענייני הקרבנות והתיקון למעשים לא טובים שעשה האדם.

נאמר בתורה 'נפש כי תחטא בשגגה'. אז מה קרה? חטא בשגגה - בלי כוונה - ללא תשומת לב, איפה הבעיה שצריכה תיקון כל כך גדול?

'שנו רבותינו, מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. לא יָצֵר (יצטער) אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו בשוגג אפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצווה שבאה לידו, אלא על מצוות הרבות שעתידות לבוא לו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין זה סימן טוב, חטא במזיד, על אחת כמה וכמה'. (מדרש תנחומא, ויקרא י).

אדם שחטא בשוגג, נכנס ל"קבוצת סיכון". קבוצת סיכון כל כך מוגדרת וממוקדת, שהוא פשוט בעל כורחו כבר נגרר לעברה הבאה, שיכולה כבר להיות במזיד. החטא כבר לא כל כך מפחיד אותו. המרחק הרב שהיה בינו לבין החטא הצטמצם קמעא. נפשו טעמה מן החטא. לפיכך אמרו חז"ל :'לא יצר אדם על עבירה שעבר בשוגג', כלומר, יותר מהבעייתיות עצמה שיש בעבירה בשוגג, יצרה העבירה קירבה למזיד. ומזה יש לפחד.

זה גם המונח במשוואה אותה קבעו חז"ל 'עבירה גוררת עבירה'. לאחר שאדם עבר עבירה פעם אחת, היא כבר אינה מפחידה אותו כל כך. כך גם אמר רב הונא: 'כיון שאדם עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר'.

3.
כשאנחנו מדברים על תקופת הבחירות ולאחריה -הזה נכון שבעתיים. יתכן שיש הרבה דברים שבאמת אנחנו עושים בתקופה זו בשוגג. לשון הרע, רכילות, שנאה, נקמה ונטירה, זלזול בכבוד הורים ומורים, ניבול פה, ועוד ועוד... כמעט ואי אפשר להימלט.

אמרנו, שוגג, מה אפשר לעשות?

הבעיה האמיתית מתחילה, לטעמי, לאחר התקופה בה הרגלנו את לשוננו להשתלח, ואת אוזנינו לשמוע עוד ועוד רכילויות, השמצות, שקרים וכו'.

כאן, אם לא תהיה עצירה מוחלטת, קבלה ברורה שמרגע זה אנחנו חוזרים לאהוב כל יהודי באשר הוא יהודי, חלילה המדרון יוביל אותנו עד לפי תהום ועד בכלל.

גם זה כתבתי לעצמי!

ומכמות התגובות וה"לייקים" שקבלתי בשבוע שעבר, אני מבין שגם בנושא זה - "מצווה גוררת מצווה". ובעוד כוונתי לעצמי נהנו והתחזקו מהדברים רבים רבים... והיה זה שכרי, ו"אהבה גוררת אהבה".

שבת שלום ומבורך

הרב בן ציון (בנצי ) נורדמן

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר מדעים ויהדות וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!