צדק מגלגולים אחרים • לקראת שבת

בפרשת השבוע 'ויקרא' שנקרא גם ספר הקורבנות, מובאים דיני הקורבנות ואופן הקרבתם ביחס לחטא שנחטא.

הפסוק "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון...", עוסק במי שניתן לידיו חפץ כלשהו לשמירה והוא מכחיש את הדבר - התורה קובעת שיש לו להישבע (בשמו הנורא של ה') ובכך לפטור את עצמו ממחויבות לדבר.

אולם לא הכל הוא כפי שנראה לעיננו: הצדק אמנם חייב להיעשות בכלים העומדים לרשותנו בבית דין, אך ישנם פעמים שהצדק נעשה בדרכים שונות ומשונות.

מסופר על אדם שחי בתקופת מחולל החסידות הבעל שם-טוב, שהפקיד סכום כסף גדול אצל חברו. לאחר שהחבר נפטר והלך לעולמו, בא אותו אדם ליורשיו וביקש מהם את הפיקדון. הילדים התכחשו לעניין, וטענו כי אביהם לא סיפר להם כלל על דבר הפיקדון. בבית הדין נפסק לטובת היורשים, שהם אינם חייבים להחזיר לתובע את כספו, שכן התובע גם לא יכל לספק עדות אחת שתאשש את דברו.

פסיקה זו עשתה לה כנפיים ויצרה רעש גדול בציבור. התובע שהיה ידוע כאדם הגון, פנה בצר לו לבעל שם-טוב וגולל בפניו את המקרה על פרטיו. אמר לו הבעל שם-טוב, כי בגלגול קדום, הוא התובע, היה חייב סכום כסף זהה לנתבע המנוח, ומהשמיים גלגלו שהצדק ייעשה כך ולא בדרך אחרת. קיבל עליו בעל הדין את דברי הבעל שם-טוב והלך לדרכו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!