אופנתי להיות צנועה
היא גדלה בקיבוץ, גרה תקופה קצרה באוטובוס, ותמיד נמשכה למקומות של עיצוב מכל הבא ליד. היא מקפידה להתלבש בצניעות, ודואגת שכך ייראו גם העיצובים שלה • ראיון צבעוני עם המעצבת הידועה מיכל נגרין, שהצצה לחנות שלה נותנת תחושה של מותג חרדי למהדרין
- אפרת עמירן
- כ"ד אדר התשע"ה
- 3 תגובות
ןםחםן
זה לא סוד, שנשים חרדיות המחפשות אופנה, דורשות כתנאי סף – את צניעות הבגד אותו ירכשו. אז נכון שיש פתרונות כמו חצאיות בסיס, חולצות בסיס, שרוולונים, תוספת שכבות כדי לכסות את ה"חורים" בבגד המקורי, תיקונים אצל התופרת, אבל כמעט לכולן זה נמאס. למה אישה צריכה להסתובב במרכז קניות, ולחפש במשך שעות בגד הולם ליום יום? (הרבה לפני שנדבר על חיפוש בגד לשבת, לאירועים ולחגים) ולדעת שכל בגד עוד יצטרך לבקר אצל התופרת. מלבד התוספת למחיר, מדובר במשאבי זמן יקר ובכאב ראש. .
לא מעט רשתות אופנה החלו להפנים את הצורך האמיתי של הציבור החרדי - צרכן משמעותי ולקוח אמין והחלו לנסות להתאים את עצמם לדרישות.
אחד הדברים המעניינים שגילו הנשים החרדיות, הוא, שאת הבגדים של המעצבת מיכל נגרין, אפשר למצוא מלכתחילה ברמת צניעות שאינה מביישת כל חרדית מבטן ומלידה. מעט תמוה לגלות מותג כה גדול, שמפעיל כ-70 חנויות בכל העולם, שבעליו אינם חרדים, אבל אופי העיצובים כאילו הותאם מלכתחילה לדורשי הצניעות והיופי.
אז הלכנו לשאול את מיכל נגרין מדוע הבגדים שהיא מעצבת נראים כמו עיצובים של מותג חרדי למהדרין...
מהיכן מגיעה ההשראה היצירתית לעיצוב בגדים שכל כך קולעים לטעם?
"ההשראה לבגד נוצרת מתוך צורך אישי שלי לגזרה, לצבעוניות, ליום יום ולימי חג. הצורך לעטוף את עצמי בגזרות ובצבע בא מתוך תשוקה גדולה שלי לעניין והרמוניה צבעונית, בבגד שאני לובשת, בתכשיט שאני עונדת ובבית כשאני רוצה להרגיש שזו הסביבה העיצובית שלי. אני אוהבת להתלבש צנוע וזה בא לידי ביטוי בעיצובים שלי. החיבור בין הצניעות לבין הרב-גוניות הניכר בגרפיקות, מאוד מאפיין את הסגנון שלי. אני מנסה למצוא את הדרך לשלב בין בגדים בצבעים ניטרליים (כמו שחור למשל) לבין בגדים ותכשיטים צבעוניים ומלאים בפרטים. גם מי שבוחרת להתלבש צנוע יכולה עדין להיות נשית, זוהרת ואופנתית".
ממתי את מעצבת, וכיצד הכול התחיל?
"מאז שאני זוכרת את עצמי, בקיבוץ, אהבתי לעצב לעצמי ולהוסיף נופח אישי לבגדים הקיבוציים הסטנדרטים שהיינו מקבלים. נהגתי להוסיף ריקמות, גזרתי. העיקר שיראה שונה. בשלב מאוחר יותר התחלתי לעצב תכשיטים משעונים ישנים שהייתי מציירת עליהם ומחומרים שונים שקניתי בשוק הפשפשים ואותם הייתי מחלקת למורות ולחברות שלי. לאורך כל הזמן התעסקתי בעיצובים שונים של תכשיטים שבעצם היו חלק מההוויה שלי. לתקופה מסוימת, גרתי באוטובוס קטן ומידי פעם הייתי עושה מכירות של דברים שעשיתי. עד היום אני פוגשת נשים מכל הארץ שאומרות לי שהן היו הקליינטיות הראשונות שלי ועדיין יש להן פריטים שלי. לאחר שבתי, יסמין, נולדה עזבנו את הקיבוץ ופתחתי דוכן בנחלת בינימין שקיבץ סביבו נשים מכל הארץ וגם תיירים. עד מהרה הבנתי שיש מקום לדברים האחרים והשונים שאני עושה וכתוצאה מכך פתחנו מאיר, בעלי, ואני את החנות הראשונה בהירשברג, לאחר מכן בשינקין והשאר היסטוריה".
האם התחלת קודם בעיצוב תכשיטים ולאחר מכן בגדים, או להיפך?
"התחלתי בעיצוב תכשיטים ובמשך השנים, כשקיבלתי יותר בטחון, עברתי לעיצוב בגדים כשבעצם מה שהיה הכי חשבו לי זה הצבעוניות, הגזרות, הבדים והגרפיקות עליהם. הצורך לעשות לעצמי בגדים נבע מחיפושים תמידיים אחרי גרפיקות והרמוניה של צבעים שלא מצאתי בחנויות ומתוך תשוקה גדולה שלי לבגדים שאני אוהבת. לאור הביקוש הגדול בבגדים, פתחנו מחלקה עם תופרות אצלנו, במפעל בבת ים, ואני גאה להגיד שכמו שכל התכשיטים נעשים כאן, בעבודת יד, כך גם הבגדים".
את מעצבת כמעט הכל: אקססוריז, ביגוד, תכשיטים, תשמישי קדושה, תיקים, איך את חולשת על כל התחומים ועד כמה לדעתך יש לתת מרחב לדמיון כדי להצליח לפרוח ביותר מעיצוב של דבר ספציפי אחד?
"לדמיון יש מקום מאוד חשוב ביצירה שלי. עליו הכול מתבסס. כל העיצובים נעשים מתוך חלומות שלי, דברים שאני רואה שנעשו בעבר,ואז אני חושבת איך אני יכולה לקחת את זה לעולם שלנו תוך כדי אינטרפרטציה אישית שלי. בכל יום, כשאני מגיעה לעבודה, אני מרגישה כמו מנצחת על תזמורת גדולה. אני מסתובבת בין המחלקות השונות ויחד עם האנשים המדהימים שעובדים אצלנו במפעל, אני יוצרת כל יום את העולם שלנו מחדש. אם זה באופנה, בתכשיטים, בחפצי הנוי לבית ואם זה בעיצוב החנויות החדשות שלנו. בכל המפעל שלנו, שפרוש על 2 בניינים בבת ים, אין לי אפילו כסא אחד משלי לשבת עליו במשך היום. המקום היחיד שאני יושבת במנוחה ומרימה רגליים, זה כשאני מגיעה הביתה ומתיישבת על הכורסא".
מה הרעיון שעומד מאחורי עיצובים "תורניים" (רוחניים) כגון מזוזות?
"כל הפריטים שאני מעצבת מציגים חיבור בין עולמות וחומרים שונים עד לקבלת יצירה אחת שלמה. הדגש הוא על צבעוניות, כך שהעולם שנוצר הינו שמח יותר. חשוב לי שמי שקונה מזוזה/ חנוכיה או חמסה יוכל להאיר את הבית בגוון אחר שמעלה חיוך על הפנים ונותן הרגשה של הרמוניה צבעונית.
"חפצי הנוי ופריטי היהדות, כמו כל הקולקציות של המותג, מיוצרים בעבודת יד ועומדים בתקנים של הדת".
לא מעט רשתות אופנה החלו להפנים את הצורך האמיתי של הציבור החרדי - צרכן משמעותי ולקוח אמין והחלו לנסות להתאים את עצמם לדרישות.
אחד הדברים המעניינים שגילו הנשים החרדיות, הוא, שאת הבגדים של המעצבת מיכל נגרין, אפשר למצוא מלכתחילה ברמת צניעות שאינה מביישת כל חרדית מבטן ומלידה. מעט תמוה לגלות מותג כה גדול, שמפעיל כ-70 חנויות בכל העולם, שבעליו אינם חרדים, אבל אופי העיצובים כאילו הותאם מלכתחילה לדורשי הצניעות והיופי.
אז הלכנו לשאול את מיכל נגרין מדוע הבגדים שהיא מעצבת נראים כמו עיצובים של מותג חרדי למהדרין...
מהיכן מגיעה ההשראה היצירתית לעיצוב בגדים שכל כך קולעים לטעם?
"ההשראה לבגד נוצרת מתוך צורך אישי שלי לגזרה, לצבעוניות, ליום יום ולימי חג. הצורך לעטוף את עצמי בגזרות ובצבע בא מתוך תשוקה גדולה שלי לעניין והרמוניה צבעונית, בבגד שאני לובשת, בתכשיט שאני עונדת ובבית כשאני רוצה להרגיש שזו הסביבה העיצובית שלי. אני אוהבת להתלבש צנוע וזה בא לידי ביטוי בעיצובים שלי. החיבור בין הצניעות לבין הרב-גוניות הניכר בגרפיקות, מאוד מאפיין את הסגנון שלי. אני מנסה למצוא את הדרך לשלב בין בגדים בצבעים ניטרליים (כמו שחור למשל) לבין בגדים ותכשיטים צבעוניים ומלאים בפרטים. גם מי שבוחרת להתלבש צנוע יכולה עדין להיות נשית, זוהרת ואופנתית".
ממתי את מעצבת, וכיצד הכול התחיל?
"מאז שאני זוכרת את עצמי, בקיבוץ, אהבתי לעצב לעצמי ולהוסיף נופח אישי לבגדים הקיבוציים הסטנדרטים שהיינו מקבלים. נהגתי להוסיף ריקמות, גזרתי. העיקר שיראה שונה. בשלב מאוחר יותר התחלתי לעצב תכשיטים משעונים ישנים שהייתי מציירת עליהם ומחומרים שונים שקניתי בשוק הפשפשים ואותם הייתי מחלקת למורות ולחברות שלי. לאורך כל הזמן התעסקתי בעיצובים שונים של תכשיטים שבעצם היו חלק מההוויה שלי. לתקופה מסוימת, גרתי באוטובוס קטן ומידי פעם הייתי עושה מכירות של דברים שעשיתי. עד היום אני פוגשת נשים מכל הארץ שאומרות לי שהן היו הקליינטיות הראשונות שלי ועדיין יש להן פריטים שלי. לאחר שבתי, יסמין, נולדה עזבנו את הקיבוץ ופתחתי דוכן בנחלת בינימין שקיבץ סביבו נשים מכל הארץ וגם תיירים. עד מהרה הבנתי שיש מקום לדברים האחרים והשונים שאני עושה וכתוצאה מכך פתחנו מאיר, בעלי, ואני את החנות הראשונה בהירשברג, לאחר מכן בשינקין והשאר היסטוריה".
האם התחלת קודם בעיצוב תכשיטים ולאחר מכן בגדים, או להיפך?
"התחלתי בעיצוב תכשיטים ובמשך השנים, כשקיבלתי יותר בטחון, עברתי לעיצוב בגדים כשבעצם מה שהיה הכי חשבו לי זה הצבעוניות, הגזרות, הבדים והגרפיקות עליהם. הצורך לעשות לעצמי בגדים נבע מחיפושים תמידיים אחרי גרפיקות והרמוניה של צבעים שלא מצאתי בחנויות ומתוך תשוקה גדולה שלי לבגדים שאני אוהבת. לאור הביקוש הגדול בבגדים, פתחנו מחלקה עם תופרות אצלנו, במפעל בבת ים, ואני גאה להגיד שכמו שכל התכשיטים נעשים כאן, בעבודת יד, כך גם הבגדים".
את מעצבת כמעט הכל: אקססוריז, ביגוד, תכשיטים, תשמישי קדושה, תיקים, איך את חולשת על כל התחומים ועד כמה לדעתך יש לתת מרחב לדמיון כדי להצליח לפרוח ביותר מעיצוב של דבר ספציפי אחד?
"לדמיון יש מקום מאוד חשוב ביצירה שלי. עליו הכול מתבסס. כל העיצובים נעשים מתוך חלומות שלי, דברים שאני רואה שנעשו בעבר,ואז אני חושבת איך אני יכולה לקחת את זה לעולם שלנו תוך כדי אינטרפרטציה אישית שלי. בכל יום, כשאני מגיעה לעבודה, אני מרגישה כמו מנצחת על תזמורת גדולה. אני מסתובבת בין המחלקות השונות ויחד עם האנשים המדהימים שעובדים אצלנו במפעל, אני יוצרת כל יום את העולם שלנו מחדש. אם זה באופנה, בתכשיטים, בחפצי הנוי לבית ואם זה בעיצוב החנויות החדשות שלנו. בכל המפעל שלנו, שפרוש על 2 בניינים בבת ים, אין לי אפילו כסא אחד משלי לשבת עליו במשך היום. המקום היחיד שאני יושבת במנוחה ומרימה רגליים, זה כשאני מגיעה הביתה ומתיישבת על הכורסא".
מה הרעיון שעומד מאחורי עיצובים "תורניים" (רוחניים) כגון מזוזות?
"כל הפריטים שאני מעצבת מציגים חיבור בין עולמות וחומרים שונים עד לקבלת יצירה אחת שלמה. הדגש הוא על צבעוניות, כך שהעולם שנוצר הינו שמח יותר. חשוב לי שמי שקונה מזוזה/ חנוכיה או חמסה יוכל להאיר את הבית בגוון אחר שמעלה חיוך על הפנים ונותן הרגשה של הרמוניה צבעונית.
"חפצי הנוי ופריטי היהדות, כמו כל הקולקציות של המותג, מיוצרים בעבודת יד ועומדים בתקנים של הדת".