האם נמנעי הפלג יגרמו לשימור חוק הגיוס?

ימי הפחד
בערב הם אומרים מי יתננו יום ובבוקר אומרים מי יתננו לילה. ולא מדובר במתח וחרדות מהסוג המקובל בשבוע שלפני יום הבוחר אלא באין אונים שהופך את המעיים. נתניהו מביט בסקרים ולא יודע מה הוא עוד יכול לעשות כדי שלא יהפכו למציאות ביום שלישי הקרוב. הרצוג מביט באותם סקרים ולא מצליח לשרטט תרחיש הגיוני להקמת ממשלה יציבה בראשותו. ליברמן לא צריך סקרים כדי להבין באיזה צרה הוא נמצא. גלאון מתרוצצת באולפנים ואימת אחוז החסימה על פניה. דרעי מדבר על דו ספרתי אך אין אפילו סקר אחד שמקרב אותו לשם. אלי ישי עוקב בחרדה אחרי הסקרים המציבים אותו על גבול אחוז החסימה, וישראל אייכלר לא יודע על מה מתבססים הסקרים הנותנים לתנועתו שבעה. מה שהוא רואה בשטח מעלה בו חשש על המקום שהוא נמצא.

גם יאיר לפיד, זה שהסקרים נותנים לו בממוצע שלושה עשר מנדטים, מפחד. הוא יודע שגם אם יטפס למנדט החמישה עשר - כמניין המנדטים שקיבל אביו לא ז"ל כשהיה בשיאו - מרבית הסיכויים שהוא יבלה איתם באופוזיציה. המקורות שלו במפלגת העבודה טובים מאוד וכמה מהם נמצאים במטה שעובד ישירות מול יו"ר התנועה בוז'י הרצוג. לפחות אחד הפרסומאים שם עבד איתו בבחירות הקודמות. מה שהם מספרים מוסיף לו בוודאי כמה שערות שיבה. הם, כנראה, מדווחים לו על שיחות רצופות של הרצוג עם הח"כים החרדים מהם עולה התיעוב והחשש העמוק שלו - של הרצוג - מהאפשרות שהוא ייאלץ להקים ממשלה עם מי שבהתנהלותו הקפריזית הפיל את הממשלה הקודמת. אקים ממשלה עם לפיד, כך הרצוג לחרדים, רק אם זו תהיה האפשרות האחרונה. את מה שביבי חושב עליו הוא יודע גם בלי להזדקק למקורות פנימיים.

אפרופו הרצוג ושיחותיו עם החרדים. מה שנאמר באותן שיחות עומד בסתירה כמעט מוחלטת להצהרות של האחרונים ברשות הרבים. בשיחה שהתקיימה ביום שני השבוע בין אחד מראשי המפלגות החרדיות להרצוג נשמעו דברים קשים ביותר על התנהלותו של נתניהו בקדנציה האחרונה, ולא צריך לנחש מפיו של מי נשמעו. השורה התחתונה הייתה כי האלטרנטיבה המועדפת על הסיעות החרדיות - למעט 'יחד' שפורמלית קשרה את גורלה בזה של נתניהו - היא ממשלת אחדות של שתי הסיעות הגדולות פלוס כחלון והחרדים. את בנט, ליברמן וכל היתר הם ישמחו מאוד לראות בחוץ.

לפיד יודע ושומע אבל בניגוד לאחרים הוא לא נותן לפחד להכתיב לו מהלכים. הוא מתנהל על פי תוכנית עבודה סדורה מראש ויש לו טונות של כסף כדי לממש אותה. בעשרים ושניים החודשים שחלפו מאז הבחירות הקודמות הוא לא הוציא שקל על תחזוקת סניפים ומשרדי מפלגה עתירי מטרים רבועים. מדי חודש נכנסו לקופת המפלגה מיליון ומאתיים אלף שקלים מימון מפלגות שהצטברו לכמעט עשרים וארבעה מיליון ש"ח. לזה מצטרף מימון בחירות מיוחד והסתמכות על מימון שוטף שיגיע בקדנציה הבאה והנה לך תקציב בחירות של ארבעים וחמישה מיליון ש"ח. הוסף לכך את הפעילות סביב השעון של האיש האנרגטי הזה והנה ההסבר לזינוק המרשים שלו בסקרים בשבועות האחרונים.

תשמעו סיפור: ביום ראשון שעבר ישב פוליטיקאי חרדי צעיר בקפה קפה בראש העין ונועד עם מי שנועד. הבחירה במקום נידח זה הייתה במטרה להתרחק מעין חרדית סקרנית. הנה תיאורו על מה שקרה. "באחת מפינות הקפה ישבה קבוצה של אנשים שישבו ואכלו אבל העיניים שלהם היו נשואות לעבר הפתח. אחרי כמה דקות הבנתי למה. מהדלת הגיח יאיר לפיד עם הג'ינס והחולצה השחורה. הוא עבר בין הנוכחים וטפח להם על השכם. כשסיים עמד מולם ופצח בנאום רהוט של תשע דקות בדיוק על הישגיו בממשלה הקודמת ומה שהוא מתכנן לעשות בממשלה הבאה. בדקה העשירית הוא כבר היה בחוץ, בדרך כנראה לחוג בית נוסף. הסתכלתי על הנוכחים. הם היו מוקסמים. אם הייתי חילוני, אחרי ההופעה המדהימה הזאת גם אני הייתי מצביע עבורו". לא נגענו.

מעבר לקסם האישי, האנרגיות הבלתי נדלות וחשבון הבנק המפלגתי התפוח - יש כנראה הסבר עמוק יותר לזינוק של לפיד בסקרים. בשורה התחתונה האיש באמת סיפק את הסחורה לציבור הבוחרים שלו. לא לריקי כהן מחדרה שהפכה אצלו לסמל, אבל בפועל לא הצביעה עבורו - ואם כן לא תעשה זאת פעם נוספת. אלא לאוכלוסייה השבעה של ישראל. מדובר בציבור אמיד מאזור המרכז שלא ממש רוצה בירידת ערך הדירה שהוא גר בה וזו הנוספת שהוא משכיר. לציבור הזה ממש לא אכפת מכישלון חוק מע"מ אפס וגם לא מהירידה בהתחלות הבנייה בשנתיים האחרונות. זה ציבור שלא רוצה העלאת מיסים, והפתרון לגרעון בתקציב המדינה באמצעות הפחתת תקציבים ושירותים לשכבות החלשות - בהחלט מקובל עליו. לפיד מנע בעקביות העלאות מיסים מכל סוג שהוא, ביטל את המס הכפול לזוגות עובדים, ואף עצר בגופו מס על בעלי דירות שניות. זה בדיוק מה שהאנשים האלה מחפשים. תוספת לנטו הנפוח שלהם גם ככה.

לפיד יודע גם להפיק לקחים. סקרי העומק שהזמין למדו אותו שהטרנד של שנאת חרדים מיצה את עצמו והוא כבר לא נכס אלקטוראלי אלא ההפך (בכינוסים הגדולים שלו, בהם ניתן לנאספים להציג שאלות, הוא נשאל תמיד, ולא בצורה חיובית, על היחס המחפיר שלו לחרדים). הוא גם מבין שהאופציה, הרחוקה אמנם, לממשלה צרה בראשות הרצוג, מחייבת את הקשר הבלתי אפשרי שלו עם החרדים.

אי לכך הוא יצא השבוע בהצהרה מפתיעה שבימים שאינם ערב בחירות לא הייתה יורדת יומיים מהכותרות הראשיות, גם של העיתונות החרדית. בראיון לכלי תקשורת מרכזי הצהיר לפיד שהוא עצמו לא התעקש בדווקא על סנקציות פליליות בחוק הגיוס. לדבריו הייתה זו דרישה של היועץ המשפטי לממשלה בהתאם להנחיות הבג"ץ שפסל את חוק טל. כמובן שאין בזה שמץ של אמת. ויינשטיין מעולם לא טען שסנקציות כלכליות על מסרבי גיוס חרדים לא יעלו בקנה אחד עם דרישות הבג"ץ. אבל זה מה שיפה אצל לפיד. גם כשהוא משקר יש לדברים צליל של אמת.

אבל מה שחשוב הוא המסר. לפיד מאותת בזאת להרצוג ולחרדים שיש בהחלט מקום לישיבה ליד שולחן אחד. בדרך יש כמובן אלף ואחד מכשולים אבל אם יחלפו על פניהם והמוקש האחרון יהיה דרישה חרדית לביטול הסנקציות הפליליות - אפשר יהיה להסתדר. תספיק לשם כך חוות דעת משפטית מלומדת שעונש כלכלי הוא אפקטיבי לא פחות מסנקציות פליליות ואפשר יהיה לתקן את החוק. ובאשר לבג"ץ: שלוש שנים ייקח לו לבדוק את הנושא מחדש וסביר להניח שבממשלה עם שוחרי שלום וחוק מובהקים בראשות הרצוג ולבני התשובה תהיה חיובית. עיין ערך חוק הישיבות הקטנות שעבר בימי אולמרט וצלח את מבחן הבג"ץ. אצל ביבי זה בוודאי לא היה קורה.

העונש של אביגדור
אחת הקונספירציות הנפוצות ביותר במערכת הפוליטית עוסקת באיש שנעלם כמעט לחלוטין מהראדאר בשבוע האחרון. אומרים שבאחד מאולפני החדשות הגדולים נמצאת בחדר העריכה התמונה שלו עם הכיתוב 'נעדר, כל היודע פרטים וכו''. האיש הנעלם הוא אביגדור ליברמן שמבליח רק פה ושם בכותרות שנועדו להביך את נתניהו וזוכות לפרסום בולט בעיתון ובכלי התקשורת של נוני. מעבר לזה הוא שומר על מסך אביך של שתיקה שיוצר את הרושם שמסתתרת מאחוריו פעילות נסתרת.

הקונספירציה מספרת שהוא עסוק בימים אלו בגיבוש ציר לפיד-כחלון-ליברמן שימנה לפי הסקרים הנוכחיים בין עשרים וחמישה לעשרים ושבעה מנדטים. גוש זה עשוי להכתיר את לפיד כראש הממשלה כאפשרות אחת, או למצער להכתיב ממשלת אחדות שהציר הזה יקבע את הרכבה.

האופציה הראשונה היא כמובן בדיחה. כחלון הוא האדם האחרון שיעמיד בראשות המדינה אדם ריק מתוכן כמו יאיר לפיד. אין לו גם שום סיבה לעשות זאת כאשר בכל קונסטלציה אפשרית של הקמת ממשלה מימין או משמאל או במרכז הוא הפקטור המכריע שיכול לקבל כל תיק שירצה. במקרה זה תיק האוצר עליו הוא מצהיר ערב ובוקר וצהריים. לא יעלה על הדעת גם שאנשים עם קצת אחריות כמו הרצוג ונתניהו יסכימו להיכנס לממשלה שהיהיר עומד בראשה.

האופציה השנייה היא אפשרית ומדאיגה אבל נכון לעת עתה ליברמן עוסק בצורך קיומי וחיוני עבורו הרבה יותר הנקרא אחוז החסימה. ממוצע הסקרים שלו עומד על חמישה אבל די בכך שנתניהו יצליח להפחיד את מצביעי הימין מאובדן השלטון ובמקביל אחוז ההצבעה במגזר הערבי יעלה בעשרים אחוז לעומת הבחירות הקודמות - וישראל ביתנו נמחקת מהמפה הפוליטית. הדבר האחרון שליברמן צריך היום זוה פליטת פה של אחד השותפים לכאורה בציר, ותמיד יש פליטות פה אצל לפיד ואנשיו, כדי לשלוח למרטין שלאף בקשת עבודה.

גם בהנחה שהסקרים הנוכחיים לא משקרים, וליברמן מקבל את חמשת המנדטים שצופים לו, הוא עדיין הדמות הטרגית של מערכת הבחירות הנוכחית. במערכת קודמת הוא יצר לעצמו את הילת האיש החכם שצופה מראש את התוצאות ומתמקם בהתאם. בבחירות הקודמות הוא איתר את הפחד של נתניהו מאבדן הסטטוס של יו"ר המפלגה הגדולה וכפה עליו הסכם מיזוג המעניק לו שלושה עשר מנדטים ריאליים עד המקום השלושים ושלושה. היה זה אחד המהלכים הפוליטיים היותר מבריקים של העשור האחרון.

מה עבר על האיש המבריק הזה מאז הקמת הממשלה? קשה לדעת. אולי הנוזלים עלו לו לראש או שמא יש גם מושג כזה שנקרא אלצהיימר פוליטי. שווה בדיקה. בכל מקרה עוד לא היה איש אחד במערכת הפוליטית מאז המהפך של בגין בשנות השבעים שחפר והעמיק לעצמו את הקבר כפי שעשה זאת אביגדור ליברמן בקדנציה היוצאת. הטעות של חוק המשילות כבר הפכה למשל ולשנינה. כל נהג טרקטור בירכא או מוכר שווארמות בכניסה לטירה יכול לנמק בטוב טעם ודעת מה עשה חוק המשילות המטופש למגזר הערבי.

אבל מי צריך הסברים כשהסקרים מדברים. ממתי קיבלו הסיעות הערביות יותר מעשרה מנדטים באחת מכנסות ישראל? במשך שישים ושלוש שנה נהנה הרוב היהודי במדינה מהפילוג והשנאה בין המפלגות במגזר הערבי ומאחוז הצבעה נמוך שהעיד על ייאוש ותסכול עמוק. ולפתע הגיע אויב המגזר ובאווילות שאין לה הסבר רציונלי (ליהודי מאמין יש הסבר: לב מלכים ושרים ביד ה'. לחבר'ה האלה אין בעצם בחירה חופשית, והם מנוהלים כבובות תלויות על חוט מלמעלה, כאשר החוט מוביל אותם להצלחה נקשרים להם כתרי חוכמה ודעת, כאשר הם מובלים לתהום לאחר שסיימו את תפקידם תמהים הפרשנים הפוליטיים להיכן נעלמה תבונתם) עשה את הבלתי אפשרי ואיחד את כולם.

לשבר את האוזן: איחוד בין חד"ש והפלג הצפוני של התנועה האסלמית נראה עד לפני מספר חודשים כריאלי כמו איחוד בין דגל התורה והפלג הירושלמי, אבל כשחרב אחוז החסימה על הצוואר אין איחודים בלתי אפשריים, וזה מה שקרה.

הטעות הפחות ידועה של ליברמן הייתה בראשית חודש תמוז בשנה שעברה. היה זה לאחד האישור בממשלה והקריאה הראשונה בכנסת של חוק מע"מ אפס. ההתעקשות של לפיד להדיר את החרדים מהחוק והודעה שלא יעביר את תוכנית מחיר המטרה של משרד השיכון בלי החוק ככתבו וכלשונו - הייתה נקודת השבר הגדולה של ברית האחים בין בנט ולפיד. עד אז עבדו השניים בתיאום מלא ואף הצליחו להעביר את חוק הגיוס בנוסח המדויק של לפיד ומרעיו. ההתעקשות על מע"מ אפס כפתרון דיור חרף אזהרות כל הכלכלנים וההדרה של החרדים שהבטיחה מאבק פרלמנטרי אין סופי בועדת הכספים שכנעו את בנט, ולאחריו את נתניהו, שהגיע הזמן לעשות פריש-מיש בממשלה. קרי: להוציא את לפיד ולהכניס את החרדים. אפילו ציפי לבני, לא ממש חברה במועצת הנשים למען ש"ס בראשות הגב' בר שלום, נתנה הסכמה שבשתיקה למהלך.

מי שבלם את המהלך בגופו היה אביגדור ליברמן. הברנש הנאבק היום על אחוז החסימה חשש שממשלה עם החרדים תפגע בו בבחירות שנת תשע"ז. עד כדי כך הרחיקה המחשבה שלו לכת בלי לראות את אשר מתחת לאפו. מאחר והסכם האיחוד העניק לו שלושה עשר מנדטים לא ניתן היה להשלים את המהלך שהיה מבטיח את המשך כהונת הממשלה עד תום הקדנציה (בשיחה עם אחד הח"כים החרדים שתוארה כאן בחלקה לפני שבועיים אמר נתניהו שהחרדים מעולם לא הפילו ממשלה שהיו בתוכה, וצדק). התוצאה ידועה: המתח בין לפיד ונתניהו גבר עד שהאחרון נאלץ לפטר את שר האוצר הסורר ולהקדים את הבחירות. המחיר גם הוא ידוע: בכל תוצאה שתהיה - אביגדור ליברמן הגדול כבר לא יהיה מה שיהיה.

הנמנעים מצביעים
לאחר שמסע השלום של מרן האדמו"ר מויז'ניץ לרחוב אבן שפרוט בירושלים הסתיים ללא תוצאות (תמֵהנו על הוועדה המדינית הויז'ניצאית שלא ידעה את כלל הברזל הפוליטי הבא: לא מארגנים פגישת פסגה בלי שההסכם נסגר קודם לכן על ידי הדרג הביצועי), אפסו למעשה הסיכויים שהפלג הירושלמי יתעשת ברגע האחרון וימנע אבדן עשרות אלפי קולות חרדיים. כל הדיבורים על הסכמים מוקדמים עם ש"ס או 'יחד' התגלו אף הם ככלאם פאדי. עם ש"ס הם לא יכולים לסגור בגלל הסכם העודפים שיש להם עם יהדות התורה העשוי להכניס את המנדט השביעי. עם 'יחד' אי אפשר לסגור בגלל זהותם של כמה מחברי הרשימה שהצבא הוא בדמם ובנפשם.

מאחורי הקלעים יתכן בהחלט שיתוף פעולה בין 'יחד' והפלג הירושלמי בגלל המכנה המשותף האחר שביניהם. שתי התנועות נמצאות מחוץ למיינסטרים החרדיות. שתיהן טוענות שהן נרדפות על ידי הממסד ולשתיהן יש מניע בולט של ערעור ההנהגה החרדית הקיימת כדי לבנות על חורבותיה הנהגה חדשה.

אלא ששיתוף פעולה מסוג זה אפשרי רק עם הגרעין הקשה של אנשי הפלג. אלה שדוגלים באמרה הידועה של המהפכן וולדימיר איליץ' לנין: מה שיותר גרוע זה יותר טוב. כלומר: אנרכיה היא הדרך הבטוחה ביותר לשלטון חדש. אלה שלא בגרעין הקשה יישבו כנראה בבית, לראשונה מאז שקיבלו את זכות הבחירה בגיל 18, ולא יצעדו בסך לקלפי. הנימוק יהיה: אין למי להצביע.

וכאן המקום להסביר, לפחות למי שהשנאה לא מעבירה אותו על דעתו, שבשיטת הבחירה בישראל כולם בעצם מצביעים. גם מי שלא הולך לקלפי. שיטת הבחירה הישראלית איננה אזורית אלא כלל ארצית יחסית. לכנסת נבחרים מאה ועשרים נציגים, כאשר המדד לקביעת מספר המצביעים הנדרש לקבלת מנדט הוא חלוקה בהתאם למספר המצביעים בפועל. מי שלא הולך להצביע מוריד את הסך הנדרש לקבלת מנדט, והנהנות הגדולות מהורדת הסך הן המפלגות שיש להן את מספר המצביעים הגבוה ביותר.

הנה המחשה במספרים מעוגלים. בהתאם למספר המצביעים בבחירות הקודמות (ועוד לפני העלאת אחוז ההצבעה במגזר הערבי שהיא צרה בפני עצמה. לצרכי החישוב שנועד להמחשה בלבד לא נתייחס אליה) צפוי מספר המצביעים לכנסת הנוכחית לעמוד על כשלושה מיליון ושש מאות אלף מצביעים. חלוקה למאה ועשרים נותנת מספר משוערך של כשלושים אלף קול למנדט.

מה קורה כאשר שלושים אלף מצביעים מסקטור מסוים מחליטים להישאר בבית? בבית הנבחרים לא יכהנו רק מאה ותשעה עשר חברים. המנדט הנוסף מתפזר על פני כל המפלגות שעברו את אחוז החסימה באופן יחסי. זה קורה כאשר המודד למנדט יורד באפס נקודה שמונה ושלושה פרומיל ונדרש בהתאם סך נמוך יותר של קולות לזכות במנדט. וזה אומר שמפלגות גדולות כמו המחנה הציוני, הליכוד, יש עתיד והרשימה המאוחדת הערבית זוכות ליותר על מספר הקולות שיש ברשותן. גם המפלגות החרדיות נהנות, אך מאחר והחלוקה היא יחסית - חלקן נמוך יותר.

בחלקו של מי ייפול המנדט הנוסף? קשה לדעת. זה כרוך באין ספור חישובים של הסכמי עודפים וחוק באדר-עופר. מה שברור הוא שתורת היחסיות נותנת אותו למפלגות הגדולות יותר. השורה התחתונה: לא הצבעת - נדמה לך שלא הצבעת. בתכל'ס תרמת את קולך לאחת המפלגות החילוניות הגדולות. את הגרעין הקשה של הפלג הירושלמי זה ממש ישמח. עוד מנדט ליאיר לפיד יחסל כל סיכוי לתיקון חוק הגיוס. תיקון שאם יתקבל אזי אבדה ההצדקה לקיומם והחלומות על תפיסת השלטון בדור הבא יגוזו. אבל למי שלא שייך לגרעין הקשה אך נספח למחנה מתוך מחשבה שחוק הגיוס ראוי למלחמה - החישוב האמור מוגש כחומר למחשבה.

המסקנה המתבקשת מאותה מחשבה לשפויי הפלג הירושלמי היא שבכל מקרה הם צריכים ללכת להצביע. מי שלא יכול להצביע עבור יהדות התורה בגלל שנפגע ממנה ישירות או עקיפות - שיצביע ש"ס. מי שלא יכול להצביע גם לש"ס בגלל משקעי העבר או מכל סיבה אישית אחרת אז - שיצביע ל'יחד' (בכל זאת העומד בראשה שימש בקודש י"ג שנה ועומד בראש מפלגה עם מחויבות חרדית). ישיבה דוממת בבית לא תסייע למלחמה בחוק הגיוס, אלא תגרום לכישלון המאמצים לתקן אותו בקדנציה הבאה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!