האמת והשלום אהבו: 20 שנות יתמות • טור

1.
דווקא בימים אלו, בהם נשלפות הסכינים החדות ביותר במסגרת המאבק האחרון על כל קול בדרך לכנסת ה-20, אנו מציינים את יום הזיכרון ה-20 להסתלקותו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ״ל: פוסק-הדור, אוהב ישראל, ולא פחות מכך – אהוּב ישראל.

האיש שכל חייו ברח מן השקר, המחלוקת והפוליטיקה, נצפה ביום הבחירות בפתח הקלפי בשכונת שערי-חסד, אך מיד חזר ללימוד הגמרא ולמעשי-החסד שהיו לחם חוקו.

מדהים היה להאזין להספדים המגוונים שנשמעו בכל בתי-המדרש לאחר פטירתו: בקריית משה, מעוז חובשי הכיפות-הסרוגות, דיברו אודותיו במונחים של קרבה והערצה. לרגע נדמה היה כי ר' שלמה זלמן היה מנהיג הציונות-הדתית; כשהמשכת לשכונת מאה-שערים, גילית כי אנשי הישוב הישן רואים בו ירושלמי שורשי, בשר מבשרם; אך כשנכנסת בהיכלה של ישיבת 'חברון', גילית כי אף הם בטוחים כי הוא-הוא המנהיג שלהם. קהלים שונים, מנוגדים לכאורה, אך כולם ראו בר' שלמה זלמן "הרב שלנו".

הוא קנה את התואר הזה בעבודת חיים יומיומית. פעם, בעת רצון, הסביר לתלמידו, הגה"צ רבי דן סגל: "אני נזהר להתערב בענייני פוליטיקה ביודעי כי הציבור צריך שיישאר אדם אחד אובייקטיבי, כדי שאם תיווצר מחלוקת, יהיה אדם מבחוץ שיוכל לבוא ולפשר בין הצדדים".

לעולם לא נוכל לדעת האם היה זה הנימוק היחידי להנהגה זו של הגאון האמיתי שרדף שלום כל ימיו. כך או כך, בימים אלו, כאשר מלחמות קורעות את קהילותינו מבית ומחוץ, מורגש חסרונה של דמות כזו יותר מאי-פעם.

2.
זכיתי להשלים לאחרונה את מלאכת עריכת הספר "חכמת הנפש היהודית - בדרכו של מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל", המבוסס על דברים ששמע ממנו נכדו, הגאון רבי יצחק לורינץ, יו"ר ומייסד מכון 'בינת הלב'.

הנה קטע מתוך הספר אודות סלידתו מהשקר:

בשנת תרע"ז-1917, תמה התקופה העות'מאנית בארץ-ישראל. לאחר כעשר שנים, כאשר השלטון הבריטי החדש החל להתבסס במעמדו, זומן כל אזרח להצהיר על שמו וגילו עבור רישום אוכלוסין מחדש.

ישיבת 'עץ חיים' היתה כמרחקה. חלק מהתלמידים העדיפו להצהיר על גיל גבוה יותר, כדי להיפטר מגיוס לצבא. אחרים טענו כי עדיף להצהיר על גיל נמוך, כדי לזכות בהטבות.

שאלתי את רבי שלמה-זלמן, מה עשה?

"כתבתי את הגיל האמיתי!".

והוסיף: "שאלו אותי החברים, מדוע? אמרתי להם, הרי יש כאן שני צדדים. יש הנוטים להצהיר על גיל גבוה יותר, יש הסוברים להגיד גיל נמוך יותר. עשיתי 'פשרה': הלכתי על האמצע, שזה הגיל האמיתי..."

ר' שלמה זלמן כאב על-כך: "מדוע אף אחד לא העלה בדעתו פשוט להגיד את האמת?".

הוא היה מוטרד מהשקר כל ימיו. "מפעם לפעם, שואלים אותי האם מותר לרמות את המדינה, האם מותר לרמות גויים. זה כואב לי. מבלי להיכנס לעניין ההלכתי, אני מאד חושש מהעניין של 'לִמדו לשונם דבר שקר׳ (ירמיהו ט, ה). אנשים מתרגלים לא לדבר אמת".

רבינו סיים בעצה: "כדי להתרגל לדבר אמת, צריך להתרגל לאהוב את האמת, גם במקרה שמותר לשקר בו".

3.
ניחוח של נוסטלגיה עולה באפי עת אני נזכר בדמותו של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בימי בחירות. מרן זצ"ל נודע אף הוא בסלידתו מהשקר בכל עת. גם בתקופת בחירות ואפילו כאשר הכוח החרדי עשוי היה להרוויח מכך.

ערב בחירות היה כאשר התייצב לפניו אברך וסיפר בגאווה כי קיבל ליום הבחירות תעודת-זהות של אברך המשתייך לחוגי ה'קנאים'. זה הסביר כי לו אישית יש מצפון להשתתף בבחירות, בשל דעת רבותיו לבית סאטמר, אך אין לו בעיה אם אדם אחר ישתמש בזהותו במטרה להגדיל את הכוח החרדי בכנסת.

מרן הזדעזע מהרעיון וביקש ממנו להחזיר את תעודת-הזהות לבעליה מיד, ללא דחיות. "לְשַׁקֵר? מה פתאום, מה פתאום", חזר ואמר. בהמשך הביע בנחרצות את התנגדותו לכל דרך שאינה ישרה כגון הצבעה כפולה או שימוש בתעודת זהות של אדם אחר, למרות המטרה הנשגבה.

4.
בכל מערכת בחירות, היה פוסק-הדור מראשוני המצביעים בקלפי שהוצב בתיכון 'אורט' ברחוב הנביאים בירושלים, בבחינת 'זריזין מקדימין למצוות'.

מיד בתום תפילת שחרית, תיכף לאחר שחלץ את הטלית והתפילין, עוד בטרם פת-שחרית, היה פונה לקלפי בתיכון 'אורט' ברחוב הנביאים בירושלים. אחר המכונית היו צועדים בריצה עשרות מתפללי 'תפארת בחורים' וכן אברכים ובני-ישיבות רבים, לראות במו עיניהם "מעשה רב". בקלפי המתינו לו חברי-הכנסת של 'יהדות התורה', ועמם גדוד עיתונאים וצלמים.

נכדו של מרן הגרי"ש לבית ישראלזון הורשה להיכנס עמו עד לתיבת הקלפי, בשל גילו המופלג. הוא הופתע לשמוע את רבינו אומר בלחש: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות 'ועשית ככל אשר יורוך'".

שאל אותו הנכד: סבא, למי הכוונה?

השיב רבינו: "הסטייפלר והרב שך".

עם שובו לביתו, הגיע אחד האדמו"רים – ואמר לרב: "יש טענות על חברי-הכנסת, אין חשק להצביע".

"גם לי יש טענות עליהם", השיב הרב, "אך ממתי אנחנו מצביעים לחברי הכנסת? אנחנו מצביעים עבור הרעיון. זה עניין של קידוש השם, כמו שאמר מרן החזון איש".

אברך טען באוזני הרב כי הוא חש ביזיון לשים פתק בקלפי.

הרב השיב לו בניגון: "ולמה נקרא שמו (יחזקאל) בן בוזי? על שביזה עצמו על דברי תורה".
חזר השואל והקשה: "עד כדי כך?".

"כן, עד כדי כך", השיב הרב.

5.
ונחתום מעין הפתיחה. לא בכדי, נקבע יום הבחירות לכנסת ה-20 פחות משבוע לאחר יום ההילולא של ר' שלמה זלמן – וגם של הרה"ק בעל 'נועם אלימלך' מליז'ענסק זיע"א.

בדרך לקלפי, כדאי שניכנס לפרופורציות ונשנן את מילותיו הנוקבות של רבי אלימלך:

אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!