הכשרון המיוחד של הנשים • לראת שבת

לכל אדם יש תחום שביכולתו לתרום לקהילה, לחברה ולאנושות.

בפרשת השבוע 'ויקהל-פקודי' מסופר, על הכשרונות המיוחדים בהם ניחנו הנשים, בכישורים הללו הן נעזרו בבניית המשכן וכליו.

אחד מסוגי הכיסויים שבהם כיסו את גג המשכן, היה מורכב מיריעות צמר עיזים. התורה מספרת שנשות ישראל הביאו את הצמר מהאיכות המשובחת ביותר. וכיצד הן עשו זאת?

בדרך כלל, תופרים את הצמר לאחר שנגזז מן העז או מן הכבשה.

היתרון הוא, שכך הוא נוח לשימוש, אך חסרונו הוא, שלאחר הגזיזה הצמר נעשה יותר קשיח ומקשה למעשה על האריגה.

לעומת זאת, באם אריגת הצמר נעשית כשהוא עדיין על גוף העיזים כשהוא רך ולח, הרי שזה משביח את התוצרת. אריגה כזאת דורשת מיומנות וכשרון מיוחד, ולא כל אחד יכול לעשות זאת.

מיוזמתן האישית, ניצלו כמה נשים את כשרונן, וארגו את הצמר בעודו על גוף העיזים, וכך העלו את איכות היריעות שכיסו את המשכן.

מכאן אנו למדים דבר חשוב נוסף: לכל אדם יש כישורים בהם התברך. לא צריך להמתין להזדמנויות בכדי לתרום מהכשרון הניתן לנו במתנה, אלא עלינו לפתח את הכישרון, ולנצל אותו בצורה המקסימלית עבורנו, עבור החברה והקהילה בה אנו חיים. אדם שלא מנצל את כשרונותיו, הרי שהוא מבזבז את האוצר שניתן לו משמיים.


חד וחלק: כעס בבית – חורבן בבית, כתולעת שמכרסמת כל דבר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!