או זה, או בעל קורא: אחד על אחד עם קובי אריאלי

מי לא מכיר את קובי אריאלי, בן 43, נשוי + 4, גר בירושלים, בוגר ישיבות עטרת ישראל וחברון.

אריאלי מגיש היום את התוכנית הפופולארית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, משתתף בתכניות טלויזיה רבות בתחומי השיח והפנאי, סופר וסטנדאפיסט.

איך הגעת לעיסוק בתקשורת?

"יש מעט דברים שאני יודע לעשות לא רע ומתוכם בחרתי בזה שמשלמים עליו הכי טוב, למרות שגם כבעל קורא הייתי יכול להרוויח לא רע".

מי המודל שלך? ומדוע?

אין לי.

איפה עברת במהלך הקריירה ובאיזה תפקידים?

"התחלתי בעיתונות החרדית, במדור רכילות ב"השבוע בירושלים", בכתבות ב"יום השישי", בטורים ומדורים ב"בקהילה" ובשידור ברדיו קול חי. במקביל התחלתי להשתלב בעתונות הכללית בכתיבה ארוכת שנים ב"מעריב", בשידור בגלי צה"ל ובהגשה בטלויזיה. החלק השני ממשיך להתקיים עד היום, כשבשנים האחרונות עיקר זמני מוקדש לחיי הבמה שלי, כסטנדאפיסט, מנחה ומרצה".

ספר לנו על הישגים גדולים, חשיפות בולטות, ראיונות זכורים.

"אני לא עיתונאי פעיל שמסקר או מדווח אזי הישגיי אינם מהתחום הזה. לא חשפתי כמעט כלום, להוציא פרסום ראשון ב"יום השישי" להסכם סודי שגיבש ח"כ רביץ זצ"ל עם שר האוצר דאז דן מרידור ועם קבוצת ראשי ישיבות לשינוי שיטת תקצוב הישיבות. זו היתה ידיעה מאוד דרמטית, בלעדית והיא עשתה מהומה גדולה. אם תבקשו יפה, אספר גם איך הגעתי למסמך.

"...ובכן, שמעתי בדרך כלשהי על ההסכם המתגבש, ידעתי שיש נייר והתחננתי בפני כל עוזריו של הרב רביץ זצ"ל, שהיה אז יו"ר ועדת הכספים, שיתנו לי אותו. כולם סירבו בקשיחות ואני, שפחדתי שהמסמך יגיע לידיים של יעקב ריבלין, נכנסתי לחדר של רביץ ואמרתי: ר' אברהם, תן לי צילום של ההסכם עם מרידור. הוא הבין מייד שעל כף המאזניים מוטלת קריירה של עיתונאי צעיר ופשוט נתן לי את המסמך. עוזרו גוטרמן חשב להתאבד, אבל בסוף החליט ללכת על ראשות עיריית קריית ספר שגם זה סוג של התאבדות.

"ההישגים הבולטים שלי לטעמי הם בתחום הפובליציסטיקה, שם ייצגתי ועדיין מייצג את העניין היהודי בשום שכל ובדרכי נועם וכן הקמת המחזור הראשון ללימודי קופירייטינג לחרדים במכללת תרצה גרנות בתל אביב. בוגרי המחזור ההוא תופסים היום עמדות בכירות בעיתונות ובפוליטיקה החרדיות".

קורא גלובס וצאנז, מיודד עם חיים כהן
רגעי שיא ושפל?

"אני זוכר שהתרגשתי מאוד מסיום מסכת נידה והתחלת מסכת ברכות עם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום בתכניתם "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10 לרגל סיום הש"ס. זה לא היה דיווח, לא סיפור וגם לא סיקור. שיעור מעמיק בתלמוד בן רבע שעה בהשתתפות שלושתנו בפריים טיים. רגע השפל שלי היה ללא ספק התקופה הקצרה בה ערכתי את "בקהילה", תקופה שבה אם כל שבוע יצא עיתון, הרי זה מעל לדרך הטבע ובזכות מעשיהם הטובים של הקוראים".

קשר מיוחד לאחד או יותר מגדולי ישראל

"אני מיודד עם חיים כהן".

קוים אדומים.

"כיון שכיום אני מתבטא רק בתקשורת הכללית, ההגדרה היא שונה במעט, למרות שהיא קריטית הרבה יותר. במה שנוגע לגולשי בחדרי – איני מנבל את פי בשידור ח"ו, איני מבזה תלמידי חכמים ואיני משקר, גם כשאחיי החרדים מצפים שאשקר".

איזה עיתונים אתה קורא?

"גלובס וצאנז. מה שמגיע הביתה. אה, ויש לי גם אינטרנט".

האם יש עתיד לפרינט החרדי?

"בוודאי. שבת ושירותים".

לאן אתה שואף להגיע?

"לסוף הראיון המעצבן הזה".

"מכור למבטא של פרסטר"
לאיזה שדרן אתה אוהב להאזין? ובכלל מי השדרנים הטובים בעיניך?

"פעם הייתי מכור למבטא של פרסטר. היה ואיננו עוד. ברדיו הכללי אני מעריך מאוד את רזי ברקאי וקובי מידן. ברדיו החרדי – אל תסבך אותי. וידידיה כמובן עולה על כולם".

מילה [או יותר] על האינטרנט החרדי, אנשיו והשפעותיו.

"האינטרנט החרדי הוא העתיד. רוב הזמן אני מחבב אותו. הוא חייב להיגמל מהרכילות ומהטיפול המוגבר באסונות וצרות וחולים ומתים. זה חוסר טעם מובהק. לערוץ תקשורת חדש, בהקמה, יש את הפריווילגיה לא לנהות אחרי טעם ההמון אלא ליצור את טעם ההמון. אני לא מקבל את הקביעה "זה מה שהגולשים רוצים". הציבור הוא ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שנראה".

שמות שאתה מסמן כדור העתיד של התקשורת החרדית.

"אני לא כל כך בעניינים. ברייטקופף וארליך אהובים עלי מאוד ויותר צעירים אני כבר לא מכיר. גם אתה בחור לא רע".

מסר נוסף שתרצה להעביר?

"עיתונות מגזרית היא דבר גדול וחשוב ללא ספק. אבל במציאות הישראלית, השאיפה צריכה להיות השתלבות, שלא לומר השתלטות, בתקשורת הכללית. התועלת שמביא איש תקשורת אחד חרדי המצוי בתקשורת הכללית עולה על עבודתם של 3 חברי כנסת ו10 מרצים. זו צריכה להיות המטרה בסופו של דבר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!