האיש החרש של ר' שלמה זלמן

הגרש"ז אויערבך זצ"ל הינו מגדולי פוסקי ההלכה של הדור האחרון. נולד בשנת תר"ע בירושלים, להרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים ומצאצאי בעל תולדות יעקב יוסף מפולנאה תלמידו של הבעש"ט.

למד בישיבת עץ חיים, והיה תלמידו המובהק של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ושל הראי"ה קוק. הרשז"א היה בין באי ביתו ובין משתתפי חוג הסעודה השלישית של הראי"ה והחזיקו כרבו המובהק. הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו.

ספרו הראשון בנושא החשמל היה "מאורי אש" שיצא לאור בגיל 24, זכה גם להסכמות של הראיה קוק והרב חיים עוזר גרודזנסקי.

למד בכולל של הגאון רבי צבי פסח פרנק, ובבית המדרש אוהל תורה, בראשות הרב שמואל יצחק הילמן.

באדר תש"ט התמנה כראש ישיבת קול תורה, ושימש בבו משך 46 שנה, עד לפטירתו. למרות שהוצעו לו תפקידי רבנות ודיינות, לא הסכים לכך מעולם.

נודע כאחד מגדולי הפוסקים. ועסק רבות בנושאים טכנולוגיים ורפואיים, ונחשב לבר הסמכא בנושא והחזיק ב'כוחא דהיתרא" ותמך בהיתר המכירה.

גישתו ההלכתית הסתמכה גם על בין אדם לחבירו: כפי שהעיד הרב אהרון ליכטנשטיין: "פעם אחת הייתי אצלו ושאלתי אותו בקשר למכשירי שמיעה בשבת. הוא התיר. אבל תוך כדי כך סיפר לי ואמר: "אחד כתב לי מכתב מארה"ב, והוא אמר שרבי אהרן קוטלר זצ"ל היה נזהר לא לדבר בשבת עם אדם שיש לו מכשיר שמיעה". אני לא מאמין לדבר הזה: "תאר לעצמך, לא מספיק שהלז נענש משמים שהוא חירש תתאר לעצמך, אתה פוגש אותו ברחוב", וכך הוא התחיל ממש לנגד עיניי לשחק, "אתה פוגש אותו ברחוב, אז במקום לומר שלום, אתה אומר מ…מ…מ…". זה מופרך מעיקרא".

נפטר בירושלים בכ' באדר ה'תשנ"ה, ובהלווייתו השתתפו, לפי הערכת המשטרה, כ-300 מאות אלף אנשים. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!