יש להן את הפטנט • "בואי כלה"
הן מכירות את נבכי נפשן של בנות חרדיות רווקות ומצליחות לקחת אותן לכיוון החופה • איך הן עושות זאת? ומהי ההשפעה של משחק תפקידים בכל התהליך? • ליאורה ויהודית עלו על רעיון שנותן מענה לכל הרווקות שמשהו נתקע אצלהן ולא יודעות את הסיבה • רוצה להתחתן? תתקשרי אליהן
- אפרת עמירן
- י"ז אדר התשע"ה
יהודית נאי צדרבאום נשואה + 2 וליאורה יהושע נשואה + 3 שותפות ומטפלות בפסיכודרמה, נפגשו בלימודים ומאז לא נפרדו דרכיהן, הן עלו על רעיון גאוני שעוזר לבנות רווקות המטפסות במעלה גילן ועדיין לא עמדו תחת החופה. הן נותנות את כל כולן ומצליחות להגיע עד לשורש הבעיה או הפחד שנמצא עמוק עמוק אצל רווקות מתבגרות.
"סיימנו את הלימודים והלכנו ביחד להעמיק את הידע בטיפול", פותחת יהודית בהסבר קצר על הקשר והשתלשלות העניינים המקצועית שלהן, "למדנו שלוש שנים פסיכותרפיה במכון מגיד מטעם אוניברסיטת ירושלים, אנחנו מלמדות באוניברסיטה המון שנים ובמסגרת זו התחלנו ללמד קבוצות של בנות חרדיות במסלול המיוחד שנפתח בבני ברק "מבחר" שזו שלוחה של אוניברסיטת חיפה, לפני ארבע שנים התחלנו ללמד שם פסיכותרפיה וכך נחשפנו לקהל המעניין והמדהים הזה".
"הידע שלנו גם בפרטני למרות שהשיטה הזו היא שיטה קבוצתית". מוסיפה ליאורה, "אבל לא כל אדם הוא מספיק אקסטרוביטי בשביל להיות בקבוצה לכן גם מטפלות באופן פרטני ובהתאמה אישית".
יהודית היתה שחקנית ועשתה תואר ראשון בתאטרון ותואר שני בפסיכותרפיה, הלימודים הללו כוללים את כל המדיות: תנועה, מוסיקה, טקס. בקבוצות משמשים בשילוב של אומנות עם דגש על משחקי תפקידים.
ליאורה: "אני הגעתי דווקא מעולם החינוך, עם זיקה לטיפול בשל האלמנטים. אני עובדת הרבה שנים במקלט לנשים מוכות, עבדנו יחד בנוער במצוקה ובכלל באוכלוסיות קצה. מבחר שולח את התלמידות שלו למעון לנשים מוכות שבו אני עובדת לצורך התנסות מעשית – פרקטיקה".
יהודית: "הפסיכותרפיה מתאימה לכל מגוון הבעיות. לחולי נפש, לבעיות בזוגיות, לחרדות ומתחים, הפרעות אכילה ועוד".פסיכו – נפש דרמה – פעולה
את הכלי המציא לפני יותר ממאה שנה מישהו בשם מורנו, יהודי שחי בתקופתו של פרויד בוינה, הוא פיתח את זה עד שסיים את עבודתו בנושא בארה"ב. באותם זמנים לא היה את האינטרנט, הוא התחיל את זה דרך התיאטרון שהפך אותו לאקטואלי, בכך שהיה מעלה את החדשות על במה ומאז הוא פיתח את הפסיכודרמה לכל מיני אוכלוסיות ולמדיה טיפולית.
"עבדנו עם אוכלוסיית נשים ונערות ונוכחנו לדעת שיש בנות יפייפות, חכמות ומקסימות שמשום מה לא נשואות. תהינו מה בעצם קורה פה?" אומרת יהודית ומסבירה את החיבור שלהן למגזר.
"בחורות חרדיות שבאות ללמוד תואר שני בפסיכודרמה, זה ברור שהן מעל גיל 22 ואחד הדברים שהחברה הכי משדרת להן שזה סוג של בעיה שהן עדיין רווקות. הנושא הזה שהיא לא מתחתנת מאפיל ותופס את כל העולם שלה. בעולם הכללי בגיל 21-23 זו רק ההתחלה של החיים שלה, היא עוד לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ובטח שהיא בכיוון של חתונה. במסגרת הלימודים שמנו לב שהעניין הזה גורם להן לאינספור שאלות ותהיות: "מה לא בסדר אצלי?" "למה אני לא מצליחה לעבור לשלב הבא?", הבנו אז שיש משהו שחוסם אותן להגיע למימוש – לחתונה שזה בעצם הייעוד. מהמקום המתסכל הזה יהודית העלתה רעיון, שניתן אפשרות לעבד ולבדוק את זה. לבדוק "מה עובר עליי?", מה חוסם אותי?" "מהי ההשפעה?" אולי זו החברה ואולי זו המשפחה. יש כאלו שזה לא מטריד אותן. מה שכן מטריד אותן שזה מטריד אחרים מסביבן. צריך ללמוד לחיות עם זה. כל העולם מצפה ממך ל – X פעולות ואתה לא נענה להם. 23 זה גבול, זה מה שהבנתי אז צריך לדאוג. נפגשתי עם 30+ שהן כבר ממש בהיסטריה, יש איזו שהיא תחושה שהן תפוח מקולקל והן בסוג של הלקאה עצמית".
יש מציאות – ויש פנטזיה
"יש מגוון סיבות ואנחנו נתקלות בהרבה. כמו איזה מודל גרם לי סטיגמות ופחדים שלא קיימים בהקשר של חתונה. יש בנות שמפחדות לצאת מהבית, מפחדות ממחויבות. לדוגמא, אתן לך מקרה קל, היתה אצלנו מישהי שהיא נקראת "נסיכה" בבית. והיא מחכה למושלם מכל הבחינות כי זה מה שהיא חושבת שמגיע לה, יש לה ציפיות מאד גבוהות שלא מסתדרות עם המציאות. ועד שהיא לא תבין שככה לא מוצאים בן זוג אז זה לא יקרה. כי בכל אחד היא תמצא את המשהו הקטן שאינו מושלם, כי ביננו, מי מאתנו מושלם?"
"יש כאלו שאנחנו מגלות, שהסיבות לחשש להתחתן הן או בגלל שהיה מודל לא טוב בבית של אחד ההורים או שחוו ניכור בין ההורים, חסך באינטימיות או אפילו התעללות לייט, חוסר יחסים מכבדים שנורא מפחידים אותה כי היא לא רוצה בעל במודל שראתה בבית. יש גם מקרים שבהם יש איזשהו סוד במשפחה, מחלה של אחד מבני המשפחה וזה מבהיל אותה איך היא תתמודד עם זה, היא מרגישה כאילו יש עליה כתם שהוא לא שלה. העניין הוא שלא תמיד הן בכלל מודעות לפחד הזה שלהן, ואין להן מושג איך לקרוא לתקיעות שלהן. עד שלא מקלפים ומגיעים לנקודה הזו, רק אז הן מבינות איך הראש שלהן עובד מבלי ששמו לב".
לשאלתי איך זה בדיוק עובד הן עונות: "הקבוצה בנויה משמונה מפגשים. קצר מועד – כי אנחנו מאד ממוקדות מטרה ואנחנו יודעות שהדברים רצים ככה יותר מהר. אנחנו לא שדכניות , השאיפה הסופית שלנו היא שהטיפול יעבוד. ההצלחה שלנו לא קשורה לנישואין. יש לנו הבטחה לכל מי שבאה לסדנה, לשינוי פוזיציה לגבי איך את תסתכלי על התמונה הכוללת כשתצאי מכאן, איך תתמודדי, איך תתקני גישה ולא רק בדייטים. ישנו עיבוד של תכנים מאד גדולה ומודעות והבנה של צרכים גבוהה מאד. יוצאים מכזו סדנה ועושים שינוי מאד גדול, הן יוצאות הרבה יותר בטחות בעצמן וממוקדות מטרה. "יש לנו בחורה שהתחתנה לא מזמן, שעשתה שינוי מדהים ביכולת לעבד דברים שהיא לא חשבה עליהם עד היום, דברים שחוסמים, שתוקעים, שמפחידים אותה וזה כמובן היה פוגע בה בעוד הרבה תחומים מלבד זוגיות. בכל לקבוצה לא יותר מ – 6 בנות, כי לקבוצה יש כח ויש דינמיקה שנוצרת אבל אנחנו שומרות על אינטימיות".מעבדה לחיים
אם מישהי מהקבוצה מזכירה לי מאד את אמא שלי, שיש לי איתה עניינים לא פתורים, כעסים ומריבות על בסיס יומי או שבועי, זה לא חשוב, אז יש לי את היכולת לפתור את הבעיות עם אמא שלי דווקא דרך אותה אחת שמזכירה לי אותה, וזה נקרא "מפתח טיפולי" וכל זה נעשה מבלי שהאמא תהיה בכלל נוכחת. אני יכולה לבנות איתך משחק תפקידים ואני יעבד דברים במפגש, אגיד דברים שאני לא מעזה לומר לאמא שלי. וזה ממש עובד, כי כל מה שיש לאותה אחת עלך הלב היא מפרקת מול שותפה לקבוצה ובעצם מנקה מתוכה המון כעסים ואפילו אי הבנות. המון בנות מספרות שהיחסים שלהן עם האמא או האחות או כל אחת אחרת שהיו לבה איתה בעיות, מוזערו לגמרי אחרי תרגילים מסוימים שאנחנו עושות כאן".
"לעיתים בעולם החרדי, ממה שהבנו עד כה, אין עם מי לדבר, כי מתעסקים במה יהיה, מתי יהיה, ובעצם הן לא מוצאות את המקום לדבר על עצמן, יש להן תסכול, אכזבה, או סתם רוצות להסביר ולהגיד מה לא טוב להן, השאלה מי נמצא שם בכדי לשמוע אותן".
"אנחנו מתחילות מהרך לא מיד נוגעות בדלקת. מתחילות בדברים טובים שזכרת מדייט או חוויה נעימה שהיתה לך ותוך כדי הטוב מופיע הרע לאט לאט. והדינמיקה הקבוצתית מציפה לכולן סיפורים וחוויות משלהן. בטיפול הספציפי הזה, בדרך כלל מעלים מה שיש כאן ועכשיו, אבל בגלל שאצלנו כל הסדנה היא קצרה אז אנחנו ממקדות מטרה ולא מתפזרות עם הנושאים. אלא אם כן יש דברים חשובים וקשורים איכשהו לנושא אז הדברים נאמרים ונפתחים". סיפוק והצלחה
בכל המפגשים יש אלמנט של זוגיות ויש התחלה אמצע וסוף, אם מישהי מעלה תסכול שהיא לא נשואה וזה גולש לאיזור אחר, אנחנו דנות בזה גם אם זה לא קשור באופן ישיר לנושא. היתה לנו בחורה שהתעסקה ב – 101 דברים, לימודים גבוהים, ביקורת שקיבלה וכו'. מבחינתה לא כל כך התעסקה בעניין של זוגיות עד שלא היתה לה ברירה והיתה צריכה להתעמת עם הפחד שלה להתחתן. היא פשוט לא נתנה לעצמה הזדמנות. ודווקא היא מכל הקבוצה, חשבנו שתהיה האחרונה שתתחתן, והיא הראשונה שהתחתנה בקבוצה. כי מרגע שהיא נגעה בנקודה ואמרה בקול שהיא מפחדת להתחתן, משהו נפתח אצלה, איזה ערוץ שמשם יכולנו לעבוד איתה".
"כל מפגש אורך 3 שעות, אך אנחנו לא מתחייבות לסיים כי כאלה אנחנו, לא יודעות להפסיק לדבר, ויש לנו סיפוק גדול מהעשייה הזו, הכסף פחות מעניין אותנו בסיפור הזה, עושה לנו טוב לתת, לעזור, לשנות ולראות את השינוי זה האושר שלנו".
כל מפגש כולל היכרות, חימום בשילוב אומנויות דרך קלפים, תנועה, כתיבת מכתב ועוד. ואז באה העבודה העיקרית: פרוטגוניס – שחקן ראשי שהוא בעצם עובד בשביל כולם. אנחנו בוחרות את אחת הבנות, כל פעם מישהי אחרת והיא צריכה להיות שחקן ראשי, והיא מחליטה מתוך הקבוצה את הדמויות כמשמעותיות בחיים שלה, כמו אמא, אחות שהיא מקנאה בה, אבא, מורה בעל לעתיד וכו', והיא מחליטה מי תיקח תפקיד של מי. לפעמים ישנו תפקיד שזו דמות קשה מידי שאי אפשר לתת למישהו את התפקיד אז לצורך כך שמים כיסא שממלא את התפקיד הזה. ויש החלפת תפקידים. פתאום אותה אחת שהתעמתה עם אמא שלה, לצורך העניין, מחליפה מקום עם זו ששיחקה את תפקיד האמא, ואז יוצא ממנה האמא שמוטמעת בתוכה, עם האמירות הרטואליות וזה לא משנה אם האמא שלה באמת כזו, כי מבחינתה כל החיים אמא שלה לדוגמא "שטלתנית", זה מה שמופנם אצלה, אז היא מתעמתת עם אמא שלה ואז קורה דבר מדהים, פתאום הבת מבינה את האמא ברגע שהיא היתה צריכה להיות במקומה, פתאום היא מבינה את הרגשות של האמא. וזה מדהים לראות את זה.
ואז לאחר שעתיים בערך, אנחנו עושות סגירה. מתחברים לסיפור בלי ביקורת, בלי מחמאות, לא נותנות עצות. כי זה לא התפקיד שלנו. שאר הקבוצה שהקשיבה לכל התהליך והמשחק שהיה, נותנת לה בחזרה מעולם שעלה להן סביב הפסיכודרמה שהיא עשתה. והיא מקבלת המון כח ורוגע מכל התהליך הזה".
יש כאלו שלא מסוגלות?
קורה בהחלט, אבל לאחר שניים- שלושה מפגשים, זה קורה, אי אפשר שלא יקרה כשאת שומעת חשיפות של אחרות בעוד מפגש ובעוד אחד, בסוף כולן משתתפות גם המופנמות ביותר.
בשורה התחתונה, פסיכודרמה נוגעת בעשרות תפקידים בחיים, בת של, חברה של, מורה של, עובדת של וכו', אבל גם שמו עלייך תפקידם של המרצה, הכעסנית, המרדנית או כל טייטל אחר שהדביקו לך במשך החיים. אם מצליחים במהלך הפסיכודרמה לראות מה משרת ומה מזיק לך אז כבר עשינו מהלך. ואם מצמצמים את המזיק ומבינים שזה לא מקדם אותי בחיים שלי, אז אנחנו מפנות מרחב לתפקידים שכן משרתים אותי וזו בעצם פעולה ומהלך שנעשה ומקדם אותי.
למה שיתוף ולא עצות?
כל שחקן ראשי בעצם משרת את כל הקבוצה כולה, כי כולן משתתפות ויש החזר גם מהצד שלהן, וכל נושא נוגע לכל אחת.
מה אתן ממליצות לרווקות?
ישנה פעולה שמאד עוזרת, בכל תחום והיא, לכתוב מכתב לעצמך, מה חוסם אותך? או לכתוב מכתב לאדם שחוסם אותי או שיש לי איתו עניין לא סגור, מבלי לתת לו את המכתב כמובן. אבל ברגע שתעשי את זה, תרגישי כמה זה ניקה אותך והוריד ממך מחסומים. יש דברים שאנחנו רוצות לומר אבל אנחנו לא אומרות, לכן כדאי לכתוב ולשחרר.
יש מכתבים שאנחנו מקריאות לפני כולן וזה הופך לפסיכודרמה, אנחנו מדברות בזוגות או לכיסא. כל אחת בונה סצנה ושם היא מעזה להגיד דברים שלא אמרה ולא תגיד אף פעם לדמות שאיתה היא מתעמתת כביכול. משם אנחנו בודקות איך יצאנו, אילו כוחות קיבלנו.
ליאורה אומרת שהפסיכודרמה פונה גם אל היצירתיות והספונטניות, ולחפש איזה כוחות זה נתן לך, להשתמש בהם ומה היית רוצה לתקן, איך את יוצאת מזה אדם יותר מבין, יותר שמח בחלקך. היא שומעת תגובות מהקבוצה, איך הן בחיים שלהן התלבטו בקבלת החלטות, לדוגמה, על מי הן סמכו ועל מי לא, ואז היא מבינה שהבעיה הזו היא לא רק שלה, יש עוד אנשים שיש להם בעיה דומה. וכשהיא שומעת איך אחרים מתמודדים זה עוזר לה ונותן לה כח. ממקום מתוסכל הן מוצאות פתרון.
יש כאלו שנחסמות יותר?
אחת הטכניקות זה הכפיל – וכך זה עובד: אחת המנחות עומדת ליד המדבר ומנסה לומר דברים נוספים בשמה של המדברת, לפעמים היא מתגרה בה ואומרת משפטים שגורמים לה לענות ומשם מרחיבים את הנושא, לפעמים מביאים דברים מהתת מודע שגורמים למשתתפת לשתף פעולה ולגעת בנקודות עמוקות שהיא לא חשבה לדבר עליהן. למשתתפת כמובן יש כח להתנגד ולשלול דברים שהמנחה אמרה אבל אז אנחנו שואלות, למה זה לא נכון?, הטכניקה הזו מוציאה מהתקיעות, את מקבלת פידבק מהסובבים אותך. כשאני חשופה ואומרת דברים מהבטן כמו "קשה לי להיות פה", אז את מקבלת אמפתיה כי נכנסים לזה ושואלים אותך, למה קשה וזה מתגלגל עד לתשובה הסופית והמספקת. זה נקרא שיקוף, כמו אמא ותינוק אמא מנסה להבין כל בכי של התינוק שלה, למה הוא מתכוון, אם זה בכי של כאב, של רעב או של חום, זה מה שבעצם עושה המנחה עם המשתתפת בתהליך הזה. ככל שיש פחד גדול יותר הרווח בסוף גדול יותר"איזון בין הקושי לבין ההצלחות
שתינו מאמינות שלכל אדם יש גם את הצד הקשה יותר וגם את הצד הטוב והרך יותר. אי אפשר כל הזמן לחשוף רק את הכעס, צריך איזון. והתפקיד של הכפיל זה גם לעזור למשתתפת להגיד את עצמו וגם להיות מוכל ולקבל אימפתיה, נראות, הדהוד להרגשה שלה. לתת לתחושה להיות – TO BE ולא לרוץ ל – TO DO, יש כאלו שרצות למלא דייטים והורסות אותם בדרך, כי אין להן זמן לעצור, לחשוב ולעצב תשובות.
מה הערך של חילוף התפקידים?
אני פתאום יכולה לקבל פרספקטיבה וזווית ראיה אחרת. אם נניח משתתפת מתחלפת עם המקום של החתן המיועד, והיא יושבת בכיסא שלו, פתאום היא מבינה מהמקום שלו שגם הוא מתרגש, גם לו לא קל, גם הוא ספוג דייטים כושלים וכשהיא בכיסא שלה היא עסוקה בחרדות שלה, בפחדים שלה ובקשיים שלה ולא שמה לב שיש כאן עוד צד שגם הוא בן אדם וגם לו זה קשה. מה שקורה בתהליך הזה, פתאום היא משתחררת וחווה גילוי רגשי. היא מצליחה מעט מאד להרגיש את הצד השני. אנחנו ממש נכנסים לדמות, אנחנו קוראים לה בשם של הדמות, שואלים גיל, עיסוק, מבקשים לשבת כמו הדמות ולדבר כמוה וזה ממש מכניס לתפקיד ועושה את העבודה. מורנו טוען שכולנו נולדים עם יכולת מאד גדולה לשחק תפקידים. ככל שאתה מצליח להרחיב את רפרטואר התפקידים שלך, מצליח להיות בכמה רגעים במקום של השני ולגלות אמפתיה, זה נותן בריאות נפשית. כשאנחנו נכנסים לדמות של האחר, נשברות ומתפוררות סטיגמות"
ואז הן מסכמות במסר חשוב לכל אחת, "ציפיות, אכזבות של הורים נחרטים בילדים עמוק והם סוחבים את לכל החיים ומעבירים את זה גם לדור הבא, זה עצוב שזה המצב. אבל ניתן לשנות אותו. כשנכנסים לתפקיד זה מאד משפיע ועושה את העבודה, זה נותן להן לראות מחוץ לקופסא, הן עוזבות את האזור שלהן ונכנסות לאזור אחר ומגלות אמפתיה לאחר, לפעמים גם לזה שרבו איתו כל החיים".
"אמנם", הן מוסיפות, "מכל סדנה כזו אנחנו יוצאות סחוטות, כי זו עבודה קשה אבל מצד שני יש משהו מאד ממלא וזה הסיפוק שלנו".- מהי הפסיכודרמה?
פסיכודרמה שיטת טיפולית חוויתי המוכרת ומומלצת בכל העולם, מתרחשת בקבוצה או באופן פרטני, דרכה ניתן לבדוק דפוסי קשר, קונפליקטים אישיים ובין אישיים מצבי חרדה ולחץ, משברים בחיים ושינויים...
הפסיכודרמה עובדת דרך עולם המשחק באמצעות משחק תפקידים ומזמינה "להראות איך" בכאן ועכשיו במקום "לספר על "...
קצת על יהודית וליאורה:
ליאורה יהושע- מטפלת בפסיכודרמה בעלת תואר MA בוגרת אוניברסיטת לסלי קולג'- בוסטון. בוגרת תוכנית פסיכותרפיה דינאמית –אונ' ירושלים. חברה ומדריכה מוסמכת של "האיגוד הישראלי לפסיכודרמה" ,עוסקת בהדרכת סטודנטים ממכלת "סמינר קיבוצים" ו"אוניברסיטת חיפה". בעלת ניסיון טיפולי רב באוכלוסיית מבוגרים ונוער . עבדה באברבנאל ובהוסטל שיקומי,עם אוכלוסיית פגועי נפש. עובדת עם נוער בסיכון, מתבגרים ובמקלט לנשים מוכות.
יהודית ינאי צדרבאום- מטפלת בפסיכודרמה בעלת תואר MAבוגרת אוניברסיטת לסלי קולג'- בוסטון. בוגרת תוכנית פסיכותרפיה דינאמית –אוניברסיטת ירושלים.סיימה טיפול משפחתי בשיטת באונ' "ואן בוונקובר".
חברה ומדריכה מוסמכת של "האיגוד הישראלי לפסיכודרמה", מדריכה מוסמכת מטעם יה"ת. עוסקת בהוראה והדרכת סטודנטים ממכלת "סמינר קיבוצים" ו"אוניברסיטת חיפה". ניסיון מקצועי מגוון עם אוכלוסיות חולי נפש , נשים מוכות מתבגרים, ילדים עם בעיות מורכבות כולל הפרעת אכילה.
"סיימנו את הלימודים והלכנו ביחד להעמיק את הידע בטיפול", פותחת יהודית בהסבר קצר על הקשר והשתלשלות העניינים המקצועית שלהן, "למדנו שלוש שנים פסיכותרפיה במכון מגיד מטעם אוניברסיטת ירושלים, אנחנו מלמדות באוניברסיטה המון שנים ובמסגרת זו התחלנו ללמד קבוצות של בנות חרדיות במסלול המיוחד שנפתח בבני ברק "מבחר" שזו שלוחה של אוניברסיטת חיפה, לפני ארבע שנים התחלנו ללמד שם פסיכותרפיה וכך נחשפנו לקהל המעניין והמדהים הזה".
"הידע שלנו גם בפרטני למרות שהשיטה הזו היא שיטה קבוצתית". מוסיפה ליאורה, "אבל לא כל אדם הוא מספיק אקסטרוביטי בשביל להיות בקבוצה לכן גם מטפלות באופן פרטני ובהתאמה אישית".
יהודית היתה שחקנית ועשתה תואר ראשון בתאטרון ותואר שני בפסיכותרפיה, הלימודים הללו כוללים את כל המדיות: תנועה, מוסיקה, טקס. בקבוצות משמשים בשילוב של אומנות עם דגש על משחקי תפקידים.
ליאורה: "אני הגעתי דווקא מעולם החינוך, עם זיקה לטיפול בשל האלמנטים. אני עובדת הרבה שנים במקלט לנשים מוכות, עבדנו יחד בנוער במצוקה ובכלל באוכלוסיות קצה. מבחר שולח את התלמידות שלו למעון לנשים מוכות שבו אני עובדת לצורך התנסות מעשית – פרקטיקה".
יהודית: "הפסיכותרפיה מתאימה לכל מגוון הבעיות. לחולי נפש, לבעיות בזוגיות, לחרדות ומתחים, הפרעות אכילה ועוד".פסיכו – נפש דרמה – פעולה
את הכלי המציא לפני יותר ממאה שנה מישהו בשם מורנו, יהודי שחי בתקופתו של פרויד בוינה, הוא פיתח את זה עד שסיים את עבודתו בנושא בארה"ב. באותם זמנים לא היה את האינטרנט, הוא התחיל את זה דרך התיאטרון שהפך אותו לאקטואלי, בכך שהיה מעלה את החדשות על במה ומאז הוא פיתח את הפסיכודרמה לכל מיני אוכלוסיות ולמדיה טיפולית.
"עבדנו עם אוכלוסיית נשים ונערות ונוכחנו לדעת שיש בנות יפייפות, חכמות ומקסימות שמשום מה לא נשואות. תהינו מה בעצם קורה פה?" אומרת יהודית ומסבירה את החיבור שלהן למגזר.
"בחורות חרדיות שבאות ללמוד תואר שני בפסיכודרמה, זה ברור שהן מעל גיל 22 ואחד הדברים שהחברה הכי משדרת להן שזה סוג של בעיה שהן עדיין רווקות. הנושא הזה שהיא לא מתחתנת מאפיל ותופס את כל העולם שלה. בעולם הכללי בגיל 21-23 זו רק ההתחלה של החיים שלה, היא עוד לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ובטח שהיא בכיוון של חתונה. במסגרת הלימודים שמנו לב שהעניין הזה גורם להן לאינספור שאלות ותהיות: "מה לא בסדר אצלי?" "למה אני לא מצליחה לעבור לשלב הבא?", הבנו אז שיש משהו שחוסם אותן להגיע למימוש – לחתונה שזה בעצם הייעוד. מהמקום המתסכל הזה יהודית העלתה רעיון, שניתן אפשרות לעבד ולבדוק את זה. לבדוק "מה עובר עליי?", מה חוסם אותי?" "מהי ההשפעה?" אולי זו החברה ואולי זו המשפחה. יש כאלו שזה לא מטריד אותן. מה שכן מטריד אותן שזה מטריד אחרים מסביבן. צריך ללמוד לחיות עם זה. כל העולם מצפה ממך ל – X פעולות ואתה לא נענה להם. 23 זה גבול, זה מה שהבנתי אז צריך לדאוג. נפגשתי עם 30+ שהן כבר ממש בהיסטריה, יש איזו שהיא תחושה שהן תפוח מקולקל והן בסוג של הלקאה עצמית".
יש מציאות – ויש פנטזיה
"יש מגוון סיבות ואנחנו נתקלות בהרבה. כמו איזה מודל גרם לי סטיגמות ופחדים שלא קיימים בהקשר של חתונה. יש בנות שמפחדות לצאת מהבית, מפחדות ממחויבות. לדוגמא, אתן לך מקרה קל, היתה אצלנו מישהי שהיא נקראת "נסיכה" בבית. והיא מחכה למושלם מכל הבחינות כי זה מה שהיא חושבת שמגיע לה, יש לה ציפיות מאד גבוהות שלא מסתדרות עם המציאות. ועד שהיא לא תבין שככה לא מוצאים בן זוג אז זה לא יקרה. כי בכל אחד היא תמצא את המשהו הקטן שאינו מושלם, כי ביננו, מי מאתנו מושלם?"
"יש כאלו שאנחנו מגלות, שהסיבות לחשש להתחתן הן או בגלל שהיה מודל לא טוב בבית של אחד ההורים או שחוו ניכור בין ההורים, חסך באינטימיות או אפילו התעללות לייט, חוסר יחסים מכבדים שנורא מפחידים אותה כי היא לא רוצה בעל במודל שראתה בבית. יש גם מקרים שבהם יש איזשהו סוד במשפחה, מחלה של אחד מבני המשפחה וזה מבהיל אותה איך היא תתמודד עם זה, היא מרגישה כאילו יש עליה כתם שהוא לא שלה. העניין הוא שלא תמיד הן בכלל מודעות לפחד הזה שלהן, ואין להן מושג איך לקרוא לתקיעות שלהן. עד שלא מקלפים ומגיעים לנקודה הזו, רק אז הן מבינות איך הראש שלהן עובד מבלי ששמו לב".
לשאלתי איך זה בדיוק עובד הן עונות: "הקבוצה בנויה משמונה מפגשים. קצר מועד – כי אנחנו מאד ממוקדות מטרה ואנחנו יודעות שהדברים רצים ככה יותר מהר. אנחנו לא שדכניות , השאיפה הסופית שלנו היא שהטיפול יעבוד. ההצלחה שלנו לא קשורה לנישואין. יש לנו הבטחה לכל מי שבאה לסדנה, לשינוי פוזיציה לגבי איך את תסתכלי על התמונה הכוללת כשתצאי מכאן, איך תתמודדי, איך תתקני גישה ולא רק בדייטים. ישנו עיבוד של תכנים מאד גדולה ומודעות והבנה של צרכים גבוהה מאד. יוצאים מכזו סדנה ועושים שינוי מאד גדול, הן יוצאות הרבה יותר בטחות בעצמן וממוקדות מטרה. "יש לנו בחורה שהתחתנה לא מזמן, שעשתה שינוי מדהים ביכולת לעבד דברים שהיא לא חשבה עליהם עד היום, דברים שחוסמים, שתוקעים, שמפחידים אותה וזה כמובן היה פוגע בה בעוד הרבה תחומים מלבד זוגיות. בכל לקבוצה לא יותר מ – 6 בנות, כי לקבוצה יש כח ויש דינמיקה שנוצרת אבל אנחנו שומרות על אינטימיות".מעבדה לחיים
אם מישהי מהקבוצה מזכירה לי מאד את אמא שלי, שיש לי איתה עניינים לא פתורים, כעסים ומריבות על בסיס יומי או שבועי, זה לא חשוב, אז יש לי את היכולת לפתור את הבעיות עם אמא שלי דווקא דרך אותה אחת שמזכירה לי אותה, וזה נקרא "מפתח טיפולי" וכל זה נעשה מבלי שהאמא תהיה בכלל נוכחת. אני יכולה לבנות איתך משחק תפקידים ואני יעבד דברים במפגש, אגיד דברים שאני לא מעזה לומר לאמא שלי. וזה ממש עובד, כי כל מה שיש לאותה אחת עלך הלב היא מפרקת מול שותפה לקבוצה ובעצם מנקה מתוכה המון כעסים ואפילו אי הבנות. המון בנות מספרות שהיחסים שלהן עם האמא או האחות או כל אחת אחרת שהיו לבה איתה בעיות, מוזערו לגמרי אחרי תרגילים מסוימים שאנחנו עושות כאן".
"לעיתים בעולם החרדי, ממה שהבנו עד כה, אין עם מי לדבר, כי מתעסקים במה יהיה, מתי יהיה, ובעצם הן לא מוצאות את המקום לדבר על עצמן, יש להן תסכול, אכזבה, או סתם רוצות להסביר ולהגיד מה לא טוב להן, השאלה מי נמצא שם בכדי לשמוע אותן".
"אנחנו מתחילות מהרך לא מיד נוגעות בדלקת. מתחילות בדברים טובים שזכרת מדייט או חוויה נעימה שהיתה לך ותוך כדי הטוב מופיע הרע לאט לאט. והדינמיקה הקבוצתית מציפה לכולן סיפורים וחוויות משלהן. בטיפול הספציפי הזה, בדרך כלל מעלים מה שיש כאן ועכשיו, אבל בגלל שאצלנו כל הסדנה היא קצרה אז אנחנו ממקדות מטרה ולא מתפזרות עם הנושאים. אלא אם כן יש דברים חשובים וקשורים איכשהו לנושא אז הדברים נאמרים ונפתחים". סיפוק והצלחה
בכל המפגשים יש אלמנט של זוגיות ויש התחלה אמצע וסוף, אם מישהי מעלה תסכול שהיא לא נשואה וזה גולש לאיזור אחר, אנחנו דנות בזה גם אם זה לא קשור באופן ישיר לנושא. היתה לנו בחורה שהתעסקה ב – 101 דברים, לימודים גבוהים, ביקורת שקיבלה וכו'. מבחינתה לא כל כך התעסקה בעניין של זוגיות עד שלא היתה לה ברירה והיתה צריכה להתעמת עם הפחד שלה להתחתן. היא פשוט לא נתנה לעצמה הזדמנות. ודווקא היא מכל הקבוצה, חשבנו שתהיה האחרונה שתתחתן, והיא הראשונה שהתחתנה בקבוצה. כי מרגע שהיא נגעה בנקודה ואמרה בקול שהיא מפחדת להתחתן, משהו נפתח אצלה, איזה ערוץ שמשם יכולנו לעבוד איתה".
"כל מפגש אורך 3 שעות, אך אנחנו לא מתחייבות לסיים כי כאלה אנחנו, לא יודעות להפסיק לדבר, ויש לנו סיפוק גדול מהעשייה הזו, הכסף פחות מעניין אותנו בסיפור הזה, עושה לנו טוב לתת, לעזור, לשנות ולראות את השינוי זה האושר שלנו".
כל מפגש כולל היכרות, חימום בשילוב אומנויות דרך קלפים, תנועה, כתיבת מכתב ועוד. ואז באה העבודה העיקרית: פרוטגוניס – שחקן ראשי שהוא בעצם עובד בשביל כולם. אנחנו בוחרות את אחת הבנות, כל פעם מישהי אחרת והיא צריכה להיות שחקן ראשי, והיא מחליטה מתוך הקבוצה את הדמויות כמשמעותיות בחיים שלה, כמו אמא, אחות שהיא מקנאה בה, אבא, מורה בעל לעתיד וכו', והיא מחליטה מי תיקח תפקיד של מי. לפעמים ישנו תפקיד שזו דמות קשה מידי שאי אפשר לתת למישהו את התפקיד אז לצורך כך שמים כיסא שממלא את התפקיד הזה. ויש החלפת תפקידים. פתאום אותה אחת שהתעמתה עם אמא שלה, לצורך העניין, מחליפה מקום עם זו ששיחקה את תפקיד האמא, ואז יוצא ממנה האמא שמוטמעת בתוכה, עם האמירות הרטואליות וזה לא משנה אם האמא שלה באמת כזו, כי מבחינתה כל החיים אמא שלה לדוגמא "שטלתנית", זה מה שמופנם אצלה, אז היא מתעמתת עם אמא שלה ואז קורה דבר מדהים, פתאום הבת מבינה את האמא ברגע שהיא היתה צריכה להיות במקומה, פתאום היא מבינה את הרגשות של האמא. וזה מדהים לראות את זה.
ואז לאחר שעתיים בערך, אנחנו עושות סגירה. מתחברים לסיפור בלי ביקורת, בלי מחמאות, לא נותנות עצות. כי זה לא התפקיד שלנו. שאר הקבוצה שהקשיבה לכל התהליך והמשחק שהיה, נותנת לה בחזרה מעולם שעלה להן סביב הפסיכודרמה שהיא עשתה. והיא מקבלת המון כח ורוגע מכל התהליך הזה".
יש כאלו שלא מסוגלות?
קורה בהחלט, אבל לאחר שניים- שלושה מפגשים, זה קורה, אי אפשר שלא יקרה כשאת שומעת חשיפות של אחרות בעוד מפגש ובעוד אחד, בסוף כולן משתתפות גם המופנמות ביותר.
בשורה התחתונה, פסיכודרמה נוגעת בעשרות תפקידים בחיים, בת של, חברה של, מורה של, עובדת של וכו', אבל גם שמו עלייך תפקידם של המרצה, הכעסנית, המרדנית או כל טייטל אחר שהדביקו לך במשך החיים. אם מצליחים במהלך הפסיכודרמה לראות מה משרת ומה מזיק לך אז כבר עשינו מהלך. ואם מצמצמים את המזיק ומבינים שזה לא מקדם אותי בחיים שלי, אז אנחנו מפנות מרחב לתפקידים שכן משרתים אותי וזו בעצם פעולה ומהלך שנעשה ומקדם אותי.
למה שיתוף ולא עצות?
כל שחקן ראשי בעצם משרת את כל הקבוצה כולה, כי כולן משתתפות ויש החזר גם מהצד שלהן, וכל נושא נוגע לכל אחת.
מה אתן ממליצות לרווקות?
ישנה פעולה שמאד עוזרת, בכל תחום והיא, לכתוב מכתב לעצמך, מה חוסם אותך? או לכתוב מכתב לאדם שחוסם אותי או שיש לי איתו עניין לא סגור, מבלי לתת לו את המכתב כמובן. אבל ברגע שתעשי את זה, תרגישי כמה זה ניקה אותך והוריד ממך מחסומים. יש דברים שאנחנו רוצות לומר אבל אנחנו לא אומרות, לכן כדאי לכתוב ולשחרר.
יש מכתבים שאנחנו מקריאות לפני כולן וזה הופך לפסיכודרמה, אנחנו מדברות בזוגות או לכיסא. כל אחת בונה סצנה ושם היא מעזה להגיד דברים שלא אמרה ולא תגיד אף פעם לדמות שאיתה היא מתעמתת כביכול. משם אנחנו בודקות איך יצאנו, אילו כוחות קיבלנו.
ליאורה אומרת שהפסיכודרמה פונה גם אל היצירתיות והספונטניות, ולחפש איזה כוחות זה נתן לך, להשתמש בהם ומה היית רוצה לתקן, איך את יוצאת מזה אדם יותר מבין, יותר שמח בחלקך. היא שומעת תגובות מהקבוצה, איך הן בחיים שלהן התלבטו בקבלת החלטות, לדוגמה, על מי הן סמכו ועל מי לא, ואז היא מבינה שהבעיה הזו היא לא רק שלה, יש עוד אנשים שיש להם בעיה דומה. וכשהיא שומעת איך אחרים מתמודדים זה עוזר לה ונותן לה כח. ממקום מתוסכל הן מוצאות פתרון.
יש כאלו שנחסמות יותר?
אחת הטכניקות זה הכפיל – וכך זה עובד: אחת המנחות עומדת ליד המדבר ומנסה לומר דברים נוספים בשמה של המדברת, לפעמים היא מתגרה בה ואומרת משפטים שגורמים לה לענות ומשם מרחיבים את הנושא, לפעמים מביאים דברים מהתת מודע שגורמים למשתתפת לשתף פעולה ולגעת בנקודות עמוקות שהיא לא חשבה לדבר עליהן. למשתתפת כמובן יש כח להתנגד ולשלול דברים שהמנחה אמרה אבל אז אנחנו שואלות, למה זה לא נכון?, הטכניקה הזו מוציאה מהתקיעות, את מקבלת פידבק מהסובבים אותך. כשאני חשופה ואומרת דברים מהבטן כמו "קשה לי להיות פה", אז את מקבלת אמפתיה כי נכנסים לזה ושואלים אותך, למה קשה וזה מתגלגל עד לתשובה הסופית והמספקת. זה נקרא שיקוף, כמו אמא ותינוק אמא מנסה להבין כל בכי של התינוק שלה, למה הוא מתכוון, אם זה בכי של כאב, של רעב או של חום, זה מה שבעצם עושה המנחה עם המשתתפת בתהליך הזה. ככל שיש פחד גדול יותר הרווח בסוף גדול יותר"איזון בין הקושי לבין ההצלחות
שתינו מאמינות שלכל אדם יש גם את הצד הקשה יותר וגם את הצד הטוב והרך יותר. אי אפשר כל הזמן לחשוף רק את הכעס, צריך איזון. והתפקיד של הכפיל זה גם לעזור למשתתפת להגיד את עצמו וגם להיות מוכל ולקבל אימפתיה, נראות, הדהוד להרגשה שלה. לתת לתחושה להיות – TO BE ולא לרוץ ל – TO DO, יש כאלו שרצות למלא דייטים והורסות אותם בדרך, כי אין להן זמן לעצור, לחשוב ולעצב תשובות.
מה הערך של חילוף התפקידים?
אני פתאום יכולה לקבל פרספקטיבה וזווית ראיה אחרת. אם נניח משתתפת מתחלפת עם המקום של החתן המיועד, והיא יושבת בכיסא שלו, פתאום היא מבינה מהמקום שלו שגם הוא מתרגש, גם לו לא קל, גם הוא ספוג דייטים כושלים וכשהיא בכיסא שלה היא עסוקה בחרדות שלה, בפחדים שלה ובקשיים שלה ולא שמה לב שיש כאן עוד צד שגם הוא בן אדם וגם לו זה קשה. מה שקורה בתהליך הזה, פתאום היא משתחררת וחווה גילוי רגשי. היא מצליחה מעט מאד להרגיש את הצד השני. אנחנו ממש נכנסים לדמות, אנחנו קוראים לה בשם של הדמות, שואלים גיל, עיסוק, מבקשים לשבת כמו הדמות ולדבר כמוה וזה ממש מכניס לתפקיד ועושה את העבודה. מורנו טוען שכולנו נולדים עם יכולת מאד גדולה לשחק תפקידים. ככל שאתה מצליח להרחיב את רפרטואר התפקידים שלך, מצליח להיות בכמה רגעים במקום של השני ולגלות אמפתיה, זה נותן בריאות נפשית. כשאנחנו נכנסים לדמות של האחר, נשברות ומתפוררות סטיגמות"
ואז הן מסכמות במסר חשוב לכל אחת, "ציפיות, אכזבות של הורים נחרטים בילדים עמוק והם סוחבים את לכל החיים ומעבירים את זה גם לדור הבא, זה עצוב שזה המצב. אבל ניתן לשנות אותו. כשנכנסים לתפקיד זה מאד משפיע ועושה את העבודה, זה נותן להן לראות מחוץ לקופסא, הן עוזבות את האזור שלהן ונכנסות לאזור אחר ומגלות אמפתיה לאחר, לפעמים גם לזה שרבו איתו כל החיים".
"אמנם", הן מוסיפות, "מכל סדנה כזו אנחנו יוצאות סחוטות, כי זו עבודה קשה אבל מצד שני יש משהו מאד ממלא וזה הסיפוק שלנו".- מהי הפסיכודרמה?
פסיכודרמה שיטת טיפולית חוויתי המוכרת ומומלצת בכל העולם, מתרחשת בקבוצה או באופן פרטני, דרכה ניתן לבדוק דפוסי קשר, קונפליקטים אישיים ובין אישיים מצבי חרדה ולחץ, משברים בחיים ושינויים...
הפסיכודרמה עובדת דרך עולם המשחק באמצעות משחק תפקידים ומזמינה "להראות איך" בכאן ועכשיו במקום "לספר על "...
קצת על יהודית וליאורה:
ליאורה יהושע- מטפלת בפסיכודרמה בעלת תואר MA בוגרת אוניברסיטת לסלי קולג'- בוסטון. בוגרת תוכנית פסיכותרפיה דינאמית –אונ' ירושלים. חברה ומדריכה מוסמכת של "האיגוד הישראלי לפסיכודרמה" ,עוסקת בהדרכת סטודנטים ממכלת "סמינר קיבוצים" ו"אוניברסיטת חיפה". בעלת ניסיון טיפולי רב באוכלוסיית מבוגרים ונוער . עבדה באברבנאל ובהוסטל שיקומי,עם אוכלוסיית פגועי נפש. עובדת עם נוער בסיכון, מתבגרים ובמקלט לנשים מוכות.
יהודית ינאי צדרבאום- מטפלת בפסיכודרמה בעלת תואר MAבוגרת אוניברסיטת לסלי קולג'- בוסטון. בוגרת תוכנית פסיכותרפיה דינאמית –אוניברסיטת ירושלים.סיימה טיפול משפחתי בשיטת באונ' "ואן בוונקובר".
חברה ומדריכה מוסמכת של "האיגוד הישראלי לפסיכודרמה", מדריכה מוסמכת מטעם יה"ת. עוסקת בהוראה והדרכת סטודנטים ממכלת "סמינר קיבוצים" ו"אוניברסיטת חיפה". ניסיון מקצועי מגוון עם אוכלוסיות חולי נפש , נשים מוכות מתבגרים, ילדים עם בעיות מורכבות כולל הפרעת אכילה.