שבת במחיצת בנט: די להתנצל, אוהבים צ'ולנט!

1.
רק בשבת האחרונה, פרשת זכור למנייננו, הבנתי לראשונה את משמעות הקמפיין העמוק של מפלגת 'הבית היהודי' תחת הסלוגן 'מפסיקים להתנצל'. פתח-תקוה הציונית-דתית (שזה, איך לומר, כמעט כל פתח-תקוה) כוסתה בשלטי-ענק 'מפסיקים להתנצל' וקידמה בברכה את הצעדה הרגלית של יו"ר המפלגה, נפתלי בֶּנֶט, בכל קצוות העיר.

במהלך השבת, תמרן בנט בין 17(!) בתי-כנסת בכל קצוות העיר (הרבנים הראשיים העושים שבתות בערים שונות, יכולים לקנא בהספק) ופגש אלפי תומכים. הוא צעד יותר מעשרה קילומטרים – משכונת הדר גנים לכפר גנים, ומשם לכפר אברהם. הצד השווה שבכל המוקדים: בכל מקום אשר דבר המלך ודתו (הלאומית) מגיע, הביא בנט את דבר המפלגה.

אנחנו פגשנו אותו בשבת בבוקר, בשכונת כפר גנים ג'. הוא הגיע ספורטיבי, בנעליים נוחות, אך החולצה הלבנה שלגופו, לא יכלה לשקר: היא היתה ספוגה בזיעה. היה שווה: כל בתי-הכנסת שקיבלו את פניו, היה מלאים מפה לאוזן. הגבאים העידו, כי גם העצלנים שבין המתפללים, השכימו קום כדי ללחוץ יד למודל שבא אליהם בכבודו ובעצמו, לא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח.

כן כן, נפתלי בנט מפסיק להתנצל. הוא אוהב לצעוד רגלית. הוא אוהב 'לעשות ספורט'. ככה הוא רגיל עוד מימיו כלוחם 'סיירת מטכ"ל'.

2.
הוא נכנס לבית-הכנסת 'צעירי כפר גנים' בזמן מכירת העליות. הגבאי מתנצל: "כפי שאתה רואה, כבוד השר, אנחנו מתפללים בקראוון. אין לנו ברירה אלא למכור את העליות ולגייס כסף לטובת בניית מבנה קבע".

בנט תופס פיקוד, מפעיל מרפקים ומזיז את הגבאי ממקומו: "אני אמכור את העליות... 600 שקלים שלישי"...

הציבור רדום, אבל נפתלי יודע לדבר בשפה שלהם, כמו אחד מהחבר'ה. "חבר'ה", הוא אומר, "עומד כאן שר בישראל. קצת כבוד". הקהל מתחיל להתעורר מתרדמתו, ובנט, שכבר עשה כמה 'אקזיטים' בחייו, מבריק עם רעיון חדש למכירת העליות בסכום נאה: "חבר'ה, אנחנו נתמקד בעליית שלישי. קונים אותה לרב בית-הכנסת. זאת לא מכירה פומבית. הפעם, מציבים יעד, כל אחד מגדיל את הסכום, וכולם קונים ביחד. אתה שם, בסוף מצד שמאל, כמה אתה נותן, 400 שקלים? יופי. ואתה, 1000? מצוין. הגענו כבר ל-2000. יאללה, מגיעים ל-3000 וסוגרים עניין".

כעבור דקה, הסכום שנאסף, מטפס ל-3000, אבל אז נכנס לפעולה הפוליטיקאי שבתוך הבנט. הוא מבין שיש כאן פוטנציאל ומבטיח: "בואו נמשיך. עוד קצת. נגיע ל-4000 ונפסיק". וחוזר חלילה, עד שהסכום הכללי שנאסף בין המתפללים עבור עליית 'שלישי', הגיע ל-5000 ₪, ושלום על ישראל.
את גבאי בית-הכנסת הוא כבר קנה. מתי הפעם האחרונה שהם הצליחו לגייס 5000 ₪ ב-5 דקות?

עכשיו נותר לו לומר 'וורט' קצר על ההקשר בין מצות זכירת עמלק למצבה הביטחוני של ישראל ערב הבחירות לכנסת ה-20 (גם לא סיפור מורכב מדי) – וזזים לתחנה הבאה.

כן, נפתלי בנט מפסיק להתנצל. הוא אוהב 'אקזיטים'. אם שכחתם, הוא הייטקיסט במקצועו, והופ, עכשיו יש לו גם 'אקזיט' על מכירת העליות בבית-הכנסת.

3.
"מצווה מצווה מצווה גדולה להיות בשמחה / להיות בשמחה בשמחה כל היום / אוי יו יו יו יו שלא עשני גוי / ברוך שלא עשני גוי;

טשולנט וקיגל טשולנט וקיגל / קישקע טשולנט וקיגל קישקע טשולנט וקיגל / זה טעים מאוד"
(מתוך השיר 'מצווה מצווה', מילים ולחן: עדי רן)

התחנה הבאה של בנט, לא פחות מרתקת: בית-הכנסת 'ניגוני חיים', שבאולם האירועים שלו נערכת תחרות – תחזיקו חזק – אליפות הטשולנט השנתית. זו כבר מסורת שנתית: כמה מהמתפללים מכינים מבעוד יום סירי טשולנט, כל אחד וסודות התיבול שלו מבית סבתא. השופטים (תנאי קבלה: כֶּרֶס עגלגלה) טועמים ומכריעים. והשנה מצטרף לחבר השופטים, לא פחות ולא יותר מאשר שר הכלכלה והמסחר, נפתלי בנט.

כך הוא עומד שם דקות ארוכות בין הסירים המהבילים, טועם ממיטב מטעמי השבת, לועס, בולע וחורץ גורל: "מלוח מדי / מתוק מדי / שרוף מדי / יאיר לפידי מדי".

בסוף, לאחר דקות ארוכות של טעימות והתלבטויות, יש זוכה. אין גבול לאושר הנסוך על פני החתן שהצליח להכין את הטשולנט הטוב ביותר.

כן כן, כבר אמרנו: נפתלי בנט מפסיק להתנצל. הוא אוהב טשולנט, והוא לא מתבייש בזה.

4.
אז מה היה לנו כאן? יהודי חביב שלא מוכן להתנצל על אהבתו לחמין (שיהיה בתיאבון), לא מוכן להתנצל על אהבתו לצעידה רגלית ארוכה (שיהיה לבריאות), ולא מוכן להתנצל על אהבתו לעשיית 'אקזיטים' (שיהיה לבריאות הנכדים). האם אלה נתונים מספקים כדי להעניק את הקול המכריע למפלגה שהוא מנהיג? פתרונים, עוד פחות משבועיים ימים.

ובכל-זאת, יש דבר מה ראוי להערכה: בנט, שר בכיר במדינתנו, חרש רגלית את כל הדרך הארוכה, למרות שזה היה קשה – ותעיד על כך החולצה ספוגת הזיעה. יש כאן קידוש ה'. לצערנו, למפלגתו - שהיתה בעבר מפלגה דתית - צורפו מחללי שבת בפרהסיה. אי-אפשר לתלות בהם תקוות שישמרו על כבוד השבת, "רוח אפינו, נשמתו של עם ישראל", כלשון הגראי"ה קוק זצ"ל בכתביו.

כדאי לו, לנפתלי בנט, לדעת: עבור רבבות אזרחים, חלקם אפילו מצביעים 'הבית היהודי', שבת לא מסתיימת בחמין, כי זהו רק הסימפטום להוכיח על דבקותם בהלכות שהייה והטמנה, אבל חמין בלי הלכות שבת, אפשר לאכול גם בליל-שישי. כך גם באשר לבית-כנסת של שבת: זה לא מתחיל במכירת העליות ולא נגמר בוורט קצר על עמלק, כי אם 'לשמוע' את קריאת התורה ולהפנים את דבר ה' זו הלכה.

5.
עוד הערה בשולי העניין: בחירות 2015 מתאפיינות בקדמת הטכנולוגיה – רשתות חברתיות, סרטונים וסטטוסים קצרים, אך מבלי ששמנו לב, הן מתאפיינות ב'שבתות תעמולה'. מועמדי המפלגות חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה, כל שבת מתמרנים בין בתי-כנסת בעיר אחרת.

כששמעתי על בואו של בנט לעירנו, היו לי כמה תהיות בעניין, כמו, למשל: האם זה לא 'עובדא דחול'? ואולי סתם 'זילותא דשבת'? אבל אז הזכיר לי אחד הידידים, כי גם ראשי המפלגה 'להחזרת עטרה ליושנה' נוהגים כן ועושים כל שבת בעיר אחרת, לעתים גם במעמד ראשי מועצת חכמי התורה. וחזקה על מועצת חכמי התורה, שמקפידה על קלה כבחמורה, בשיטת מרן, שלא יצא מכשול תחת ידיה. ונראה דיש להתיר.

6.
שיהיה לכם פורים שמח עד דלא ידע בין אריה דרעי לאלי ישי. רגע, ירושלמים, אל תשכחו להכין טשולנט לשבת.

אה, תסלחו לי. לולא היה זה טור לערב-פורים, לא הייתי מעז להקדיש את דברי לנפלאות הטשולנט. בעצם, במה אני מתבייש, והלא כבר כתב ה'משנה ברורה': "וכל בעל נפש לא יסור ממנהג ישראל להטמין חמין של שבת, ולקיים מצוות עונג שבת כאשר נהגו אבותינו מעולם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!