הרמטכ"ל הבא שנולד באילת - זו דעתו על תקיפה באיראן | אייל זמיר

אייל זמיר, שייכנס לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל ב-6 במרץ, נולד באילת ב-1967 למשפחה שורשית. הוא בנם הבכור של שלמה ז"ל ויפה זמיר (לבית עבאדי). לזמיר שני אחים, והוא עצמו נשוי לאורנה ואבא לאורי (מ"פ שיריון), רוני (קצינת מבצעים במיל' בסיירת גולני) ואיתי, תלמיד בתיכון.

הוא התחנך בפנימייה הצבאית לפיקוד והתגייס לחיל השריון בשנת 1985. שם החל לטפס בסולם הדרגות והפיקוד עד לתפקידים הבכירים ביותר בצבא.

זמיר סיים בהצטיינות קורס מפקדי טנקים ומילא שורת תפקידי קצונה בחיל, כמ"פ ומג"ד 75 בחטיבה 7 ברצועת הביטחון, עד לתפקיד מפקד חטיבה 7. בתפקיד זה פיקד והוביל רצף מבצעים התקפיים ברצועת עזה, במרחב דיר אל בלח וחאן יונס.

הוא השתתף בלחימה באינתיפאדה הראשונה והשנייה. במבצע חומת מגן פיקד כמח"ט שיריון על כיבוש העיר ג'נין והקסבה וטיהורה ממחבלים.

האלוף זמיר פיקד על שתי אוגדות משוריינות (עוצבת 'עמוד האש', ועוצבת געש) ושימש כראש מטה זרוע היבשה במבצע עופרת יצוקה. הוא הועלה לדרגת אלוף בשנת 2012 וכיהן בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, בין השאר במבצע צוק איתן. בשנים 2015-2018 שימש כמפקד פיקוד הדרום ובשנים 2018-2021 כיהן כסגן הרמטכ"ל.

משנת 2023 מכהן זמיר בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. מיומו הראשון בתפקיד שם דגש מרכזי על קידום עצמאות הייצור יכחול לבן'- בתחום החימושים וחומרי גלם ועל חיזוק התעשייה הביטחונית הישראלית. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הגדיר את משימת העל של משרד הביטחון: "הבטחת אורך נשימה ורציפות תפקודית לצה"ל ומערכת הביטחון במערכה רב-זירתית מתמשכת".

במאמר באתר 'מערכות', בשנת 2007, כתב זמיר: "כל עוד סובל צד אחד מפעולות של טרור עממי, תימשך הענישה הקיבוצית נגד העם הטרוריסטי. יש להמשיך עד שתיפסק מדיניות מעשי האלימות של אותו עם. דוגמא לצעדים שניתן לנקוט: סנקציות כלכליות, ניתוק זרם החשמל, הטלת סגרים, ומניעת מעבר של חומרי גלם המשמשים לייצר מוצרי צריכה, מניעת אספקה של דלק לכלי רכב וכדומה. כל 'שרשרת המזון' הטרוריסטית לרבות ההנהגה הרוחנית שלה היא חלק ממנגנון הטרור ולכן כל הנכללים בה הם מטרה לגיטימית במלחמה נגד הטרור.

הם מעורבים בטרור רצחני אף שהם מתחזים לאזרחים ומנסים לקבל בכך חסינות לעצמם. יהיה זה מוצדק לתקוף כל אחד מהמעורבים בשרשרת הטרור, ולא יהיה זה מוסרי לתת להם חסינות.

גלנט ואייל זמירצילום: חשבון הטוויטר של יואב גלנט

כל פגיעה באוכלוסייה שנובעת מפעילות צבאית ישראלית שהיא כורח צבאי של הגנה על חיי אזרחים בישראל, ראוי שהאחריות לה תוטל על השליטים שאינם מממשים את ריבונותם ועל הטרוריסטים הפועלים מתוך השטחים האלה. מבחינה מוסרית אי אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה גם כלפי אוכלוסייה אזרחית שמשמשת תשתית ונותנת גיבוי ועידוד למעשי האלימות".

במאמר באתר 'ישראל דיפנס', ב-2011 כתב זמיר: "תמרון חזק ועוצמתי אל לב המערכים של האויב, הוא שיבטל את איום הטילים על העורף הישראלי. כדי להגביר את הקטלניות של החי"ר הוספנו לו אמצעי תצפית, ומערכות רבות נוספות. הרצון של האויב הוא להוביל אותנו לקרב של אש נגד אש, וכדאי לנו לא להיגרר למצב שהוא יורה עלינו ואנחנו יורים עליו במשך שבועות, כך שבסופה של המערכה כל צד יוכל לטעון שהוא ניצח".

"התשובה שלנו היא התמרון המשמעותי, שיוביל להכרעה. האויב נערך לתמרון שלנו ובנה קליפות הגנה מאוד חזקות כנגדו, ולכן אנחנו צריכים להכין תמרון שיידע לעבור דרך מכשולים, לחדור לעומק המערכים של האויב ולא להסתפק בקליפת ההגנה הראשונה".

"במסגרת עבודה בנושא 'המערכה האזורית נגד איראן על השליטה במזרח התיכון', 2022, כתב: "החיבור בין האידיאולוגיה הקיצונית ליכולות צבאיות מתקדמות, מאפשר לאיראן לקדם את תפיסתה, והופך אותה למדינה מסוכנת שחותרת תחת היציבות האזורית והעולמית. במסגרת זאת, חתירתה של איראן להשגת יכולת ונשק גרעיני, מחייבת פעולה בכל הכלים, על מנת למנוע ממנה השגת יכולות גרעיניות שיאפשרו לה פריצה מהירה לפצצה".

שר הביטחון עם אייל זמירצילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

"אימוץ תפיסת "הגמול המרתיע הישיר הגמיש" (לפגוע "בגוף החתול ולא רק בכפותיו") איראן רגישה וחוששת ממצב בו תותקף על אדמתה באופן ישיר. יכולות האש שטיפחה ושיטות הפעולה מאפשרות לה לשמור על "מרחב הכחשה", ומקנות להנהגתה תחושה של חסינות. את התחושה הזו יש לסדוק. ההרתעה על איראן לשלם מחיר על פעולותיה השליליות - התקפיות. אסור לאפשר לאיראן לאחוז ב"מקל משני קצותיו".

"תקיפת איראן על אדמתה, כפעולת גמול, עשויה להביך את המשטר ולעורר עליו ביקורת מבית. סדיקת תחושת החסינות וערעור הביטחון ביכולתה להשתמש ביכולותיה האזורית תתבצע בין היתר ביכולת להקיף את איראן בטבעת אשיי נגדית".