גדי מוזס הבטיח לשוביו כי יחזור לעזה כמדריך חקלאות

גדי מוזס, שנחטף ב-7 באוקטובר, שהה בבידוד מוחלט במשך 70 ימים, כשרק לקראת שחרורו פגש לראשונה חטופה נוספת, ארבל יהוד. במשך הזמן הזה הוחזק בדירה חשוכה, ללא שמירה ישירה, כשאוכל הוכנס לו פעמיים ביום. מעולם לא ראה את שוביו ולא שוחח עם איש. הוא הועבר בין דירות שונות ברצועה אך לא הוחזק במנהרות, ובאחת הדירות אף זכה לצפות בטלוויזיה. רוב התקופה בילה בחדר צפוף, בגודל של שני מטרים על שני מטרים.

כדי לשמור על כוחותיו המנטליים והפיזיים, גיבש לעצמו שגרה נוקשה: מדי יום צעד כ-7 קילומטרים בתוך החדר תוך ספירת הבלטות, ועסק בפתרון תרגילי מתמטיקה וגיאומטריה. משקפיו נשברו במהלך החטיפה, ורק לאחר שלושה חודשים של התעקשות קיבל זוג חדש – ושני ספרים. במהלך השבי נודע לו על מותה של בת זוגו, אפרת כץ, אך גורלה של בתו, מורן, נותר עלום מבחינתו – וזוהי השאלה הראשונה ששאל עם שובו לישראל.

התנאים הקשים בשבי גבו מחיר כבד: הוא ירד 15 קילוגרמים וסבל מהיגיינה לקויה. המקלחת היחידה הייתה קערת מים פושרים שבה השתמש אחת לחמישה ימים, כשהוא שופך על עצמו מים בכוס. למרות התנאים, התעקש להתגלח – כדי לשמור על מראה מסודר ולהרגיש בשליטה. מנטלית, גדי החליט לא לחשוב על השחרור אלא להתמקד בהישרדות יומיומית.

היו רגעים שבהם חשש כי חייו בסכנה ממשית. אחד מהם היה כאשר שומרו נכנס לחדר באישון לילה כשהוא חובש כיסוי ראש ומחזיק נשק. גדי היה בטוח שזהו הרגע האחרון שלו, אך בבוקר הבין כי מדובר בחילוף משמרות. כשאמר לשומר "הפחדת אותי", השיב לו הלה כי באיסלאם מתייחסים לשבויים כמו לבני בית – ואם היה דבר כזה קורה, הוא היה מזהיר אותו מראש.

רגע נוסף של פחד נחרט בזיכרונו כאשר הוכנס לטנדר למשך 12 שעות לוהטות, מתחת למשרדי הצלב האדום, בציפייה לשחרור. רק מאוחר יותר התברר לו כי לא מדובר בשחרור אלא בהעברה לדירת מסתור נוספת – אירוע שגדי תיאר כנקודת שפל מייאשת במיוחד.

למרות כל מה שעבר, עם חזרתו לישראל סיפר כי הבטיח לשוביו שביום שבו ישרור שלום, הוא יחזור לעזה – לא כקורבן, אלא כמדריך חקלאות.