רוצים לקבל את כל עדכוני החדשות הכי חמים?

כ"ו שבט התשפ"ה
24.02.2025
דין טבילת כלי מפורק

הלכה שבועית: חיוב טבילת כלים לכלי חרס המצופים בחומר זכוכית

הלכה שבועית בדין חיוב טבילת כלים לכלי חרס המצופים בחומר זכוכית | הגאון הגדול הרב שבתי לוי, ראש מוסדות הליכות משה ורב שכונת רמת אהרן ב"ב | השיעור נמסר מידי שבת ברחוב רבינוב 7 ב"ב - שעתיים לפני השקיעה

הלכה שבועית: חיוב טבילת כלים לכלי חרס המצופים בחומר זכוכית
צילום מסך עלון שבועי צילום: באדיבות המצלם

חיוב טבילת כלים לכלי חרס המצופים בחומר זכוכית

נושאי השיעור

פטור טבילת כלים לכלי פלסטיק • כלים החייבים בטבילה המצופים בחומר הפוטר מטבילה • כלים הפטורים מטבילה המצופים בחומר המחייב בטבילה • כלי מתכת מצופה בפלסטיק • כלי חרס המצופה בזכוכית • היכן צריך להיות הציפוי מבנים או מבחוץ • ציפוי לנוי האן מחייב בטבילה • כלי פורצליין • מדוע נהגו העולם שלא לטבול כלי הפרפורי • טבילת כלי כשהוא מפורק לחלקים • השוני בין קבלת הטומאה לטהרתה

פטור לכלי פלסטיק

בשיעור הקודם דיברנו על כלי פלסטיק. אמרנו שאף על פי שלכאורה היה צד לחייב כלי פלסטיק בטבילת כלים מכיון שהם דומים לכלי מתכות, וכמו שמצינו בכלי זכוכית שחייבים בטבילת כלים מכיון שהם דומים לכלי מתכות שהרי שניהם שייכים בתיקון על ידי התכה, ולכאורה גם כלי פלסטיק יהיו חייבים בטבילה שהרי גם בכלי פלסטיק שייך לתקנם על ידי התכה. אלא שהבאנו דעת הסוברים לפטור מכיון שאין גוזרים גזירות מדעתנו וכל הגזירה נאמרה דוקא בכלי זכוכית ולא בכלי פלסטיק. ודחינו סברא זו. וביארנו שפטור טבילה לכלי פלסטיק הוא מכיון שאינו דומה במהותו לכלי המקבל טומאה. ומה שחייבנו כלי זכוכית, זה רק אחר שאמרה הגמ' שכלי זכוכית דומים ממש לכלי חרס המקבל טומאה כי שניהם תחילת ברייתן מן החול. ועל זה אמרה הגמ' שכיון שכלי זכוכית דומים לכלי מתכת חייבים גם בטבילה. אבל כלי פלסטיק שאינם שייכים כלל בדיני טומאה וטהרה ולא דומים לכלי חרס, ודאי שאינם שייכים כלל לטבילת כלים.

כלים המצופים

היום נראה מה הדין בכלי מתכת המצופים בחומר פלסטיק (טפלון). האם כלים אלו חייבים מכיון שעיקרו של הכלי הוא מתכת, או שמא נאמר כיון שהציפוי בכלי הוא פלסטיק, הכלי פטור מטבילת כלים. וכן הנדון בכלי חרס המצופים במתכת או בזכוכית, האם נפטור כלי זה מכיון שעיקר הכלי הוא חרס, וחרס אינו חייב בטבילת כלים, או שנאמר שאזלינן בתר הציפוי וכיון שהציפוי מחומר מתכת או זכוכית החייב בטבילה, נחייב כלי זה בטבילת כלים.

כלי קוניא

הגמ' בע''ז (עה:) אומרת כלי קוניא פליגי בה רב אחא ורב הונא. פירש''י קוניא תחילתו של חרס וחופין אותו בחופיא של אבר ותשמישו ע''י צונן וניקח מן העובד כוכבים. חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו. מבאר רש''י כתחילתו ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא. כסופו בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה.

עיקרו בתחילה או בסוף

וכאן עלינו לעיין היטיב בדברי הגמ' מה המחלוקת בין רב אחא רבינא. האם מחלוקתם היא, האם הולכים בכל כלי בתר תחילת הכלי דהיינו אחר עיקר הכלי (שהרי תחילתו הוא העיקר), וכיון שתחילתו חרס, כלי זה פטור מטבילת כלים, ואילו החולק סבר שלא הולכים בתר עיקר הכלי אלא בתר הסוף וכיון שבסוף ציפה את הכלי במתכת זה העיקר, ואע''פ שעיקרו של כלי הוא חרס, כיון שסופו מתכת אזלינן בתר סופו ויהיה חייב בטבילה.

מתכת מצופה פלסטיק

ואם נאמר שזו מחלוקתם של רב אחא ורבינא בגמ'. נאמר שמחלוקתם תהיה אף בכלי (להיפך) שתחילתו מתכת וסופו פלסטיק. למ''ד בתר תחילתו אזלינן חייב בטבילת כלים כיון שעיקרו הוא תחילתו והוא מתכת וחייב בטבילת כלים. ולמ''ד בתר סופו אזלינן, כלי מתכת מצופה פלסטיק יהיה פטור מטבילת כלים שהרי לא אזלינן בתר עיקרו של כלי, אלא בתר סופו, וכיון שבסופו ציפה אותו בפלסטיק הכלי פטור מטבילת כלים.

לא יתכן

אלא שלומר ביאור זה בדברי הגמ' לא יתכן. שהרי כיצד נמחק את עיקרו של הכלי שהוא מתכת החייב בטבילת כלים ונלך בתר הציפוי של הכלי ונפטור מטבילת כלים. והרי ודאי שעיקרו של כלי זה הוא מתכת ואילו הציפוי בא רק לשמש את העיקר, וכיצד העיקר יהיה הטפל והטפל יהיה העיקר, ויפטור הכלי מטבילת כלים.

ביאור מחלוקתם

אלא ודאי דמחלוקתם בגמ' אינה כן. אלא צריך לומר שרב אחא ורבינא נחלקו בכלי חרס הפטור מטבילת כלים שציפו אותו בחומר מתכת המחייב בטבילת כלים. האם נאמר אזלינן בתר עיקרו של כלי וכיון שבפשטות עיקרו פטור לא אכפת לן מהציפוי והכלי פטור מטבילת כלים. או שנאמר שאזלינן בתר סופו, דהיינו אע''פ שעיקרו של כלי פטור מטבילת כלים, נחייב כלי זה בטבילת כלים כיון שציפו אותו בחומר המחייב בטבילה ונאמר ששם מתכת עליו ונחמיר לחייב אותו בטבילה. ועל זה אמרה הגמ' במסקנה והלכתא כסופו שאנו מחמירים לחייב הכלי בתר סופו, דהיינו אע''פ שעיקרו פטור, נחמיר ונאמר ששם מתכת עליו כיון שציפה אותו במתכת, וכלי זה חייב בטבילת כלים.

מחלוקתם דווקא בכלי חרס מצופה

ולפי ביאור זה במחלוקת רב אחא ורבינא, ודאי שכל מחלוקתם היא דווקא בכלי חרס המצופים בחומר מתכת, דהיינו דווקא בכלי שעיקרו פטור מטבילת כלים ובסופו מרחו חומר המחייב בטבילת כלים. אבל אם היה כלי מתכת בתחילתו וציפו אותו בחומר פלסטיק, דהיינו תחילתו בחיוב טבילת כלים וסופו בחומר הפוטר מטבילה, ודאי לכולי עלמא כלי זה חייב בטבילת כלים, ולא היתה הוה אמינא בגמ' שע''ז יהיה מחלוקת. שהרי כל מחלוקתם היא האם אזלינן לחומרא בתר סופו, אע''פ שעיקרו פוטר את הכלי, וע''ז הגמ' הסיקה להחמיר בתר סופו. אבל במקרה להיפך ודאי אין צד להקל בתר סופו.

הוכחה בדברי רש''י

והנה מוכחים הדברים בדברי רש''י שאמר האם בתר תחילתו אזלינן ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא, או כסופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה. (והרי ודאי שלא החיפוי הפך את הכלי למתכת. אלא הכוונה) שכיון שבסופו חיפהו במתכת וכל כלי אזלינן בתר גמר מלאכתו וגמר מלאכתו נותן לכלי את שמו, אולי נאמר ששמו מתכת ואזלינן בתר שמו (ולא בתר עיקרו) וכיון ששמו מתכת חייב בטבילה.

כלי טפלון

ולפי זה בנדון שלנו בכלים המצופים, האם חייבים בטבילה או פטורים. נאמר דאם תחילת הכלי ועיקרו כלי חרס וציפויו זכוכית, נאמר להחמיר כמסקנת הגמ' שחייב בטבילת כלים דכיון שסוף הכלי מצופה בזכוכית שמו כגמר מלאכתו ויהיה חייב בטבילת כלים. אבל כלי טפלון שזה כלי מתכת מצופה בשכבה של חומר פלסטיק ודאי לכולי עלמא כלי זה חייב בטבילת כלים, דהרי עיקרו של כלי מחייב טבילה ואין צד לומר שאזלינן בתר החיפוי אלא לחומרא, אבל לקולא ודאי שלא, ולכן כלי טפלון ודאי חייבים בטבילה.

הוכחה בדברי הראשונים

ועוד הדברים מוכרחים בדברי המאירי ובספר האשכול שמבארים דברי הגמ'. כלי קוניא חד אמר בתר תחילתו וחד אמר כסופו והלכתא אזלינן לחומרא. ולכאורה מהו לחומרא. או כתחילתו או כסופו, ומדוע ביארו בדברי הגמ' שהסיקה בתר סופו וגרסו שאזלינן לחומרא. אלא ודאי דביארו שכל מחלוקתם האם עלינו להחמיר וללכת בתר הציפוי של הכלי, אע''פ שעיקרו פוטר, או דלא מחמירים, וע''ז הסיקה הגמ' שמחמירים כיון ששמו בתר סופו. אבל ודאי שאם עיקרו של הכלי לחיוב וחיפהו בציפוי הפוטר, אין צד לומר שאזלינן לקולא.

הוכחה בדברי הרי''ף

וביותר הדברים מוכרחים בדברי הרי''ף שאומר קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והילכתא כסופו. אומר הרי''ף פירוש תחילתו כלי חרס ובסוף מחפו ליה במיני מתכות הילכך ככלי מתכות דמו וצריכים טבילה.

מהו פירוש שכתב הרי''ף

ולכאורה צריך להבין בדברי הרי''ף וכי מה הוסיף לנו בדבריו על דברי הגמ' שהיה צריך לומר פירוש. (ופירוש זו לשון שאינה נמצאת הרבה ברי''ף. שהרי ביארנו שכל מקום שאומרים הראשונים פירוש, הכוונה שיש פירוש אחר והם אומרים לך אל תפרש אחרת אלא כך.)  והרי חזר על דברי הגמ' ומה הוסיף בביאור דברי הגמ'.

מחלוקתם רק בכלי חרס

אלא ודאי צריך לומר שבא לומר לנו הרי''ף, אל תאמר שהמחלוקת של רב אחא ורבינא על כל כלי המצופה. אלא כל מחלוקתם רק בכלי חרס הפטורים מטבילה, על זה נחלקו האם הציפוי יחייב את הכלי או לא. ומסקנא לחומרא. אבל בכלי להיפך, כגון כלי מתכת החייב בטבילת כלים שחיפהו במיני פלסטיק הפטורים מטבילה בזה אין מחלוקת, ובודאי כלי זה חייב בטבילת כלים.

היכן יהיה הציפוי המחייב

ועוד ראיה לביאור מחלוקתם של רבינא ורב אחא. שהרי ראינו שנחלקו הראשונים מהו אותו כלי מצופה שאמרה הגמ' דאזלינן בתר סופו וחייב בטבילת כלים. האם מצופה מבפנים דווקא, או אפילו אם מצופה רק מבחוץ חייב בטבילת כלים. או שמא נאמר אולי צריך שיהיה מצופה גם מבפנים וגם מבחוץ אבל אם אינו מצופה גם בפנים וגם בחוץ אינו חייב בטבילת כלים.

דעת תוס' והרא''ש

תוס' והרא''ש סברו דכלים מצופים החייבים בטבילת כלים בגלל הציפוי היינו כלים המצופים מבפנים, אבל כלים שאינם מצופים אלא מבחוץ, אין צריכין טבילה, כיון שאין משתמשים דרך המתכת.

דעת הר''ן והראבי''ה

הר''ן הביא יש מי שאומר דצריך הכלי להיות מחופה מבפנים ומבחוץ. אבל כלי המחופה רק מבחוץ אינו חייב, אלא יטבול הכלי בלא ברכה. הראבי''ה (דעה ג') סבר שכלי שאמרה הגמ' שחייב טבילה בתר הציפוי היינו או מצופה מבפנים או מצופה מבחוץ, אבל אם אינו מצופה לא מבחוץ ולא מבפנים, פטור מטבילת כלים.

מדוע צריך ציפוי מבחוץ

ולכאורה לא מובן. דבשלמא לפי תוס' והרא''ש שאמרו שמצופה היינו מבפנים דווקא, מובן מדוע חייבנו כלי זה בטבילת כלים שהרי המאכל נוגע במתכת. אלא לפי הראבי''ה שאמר שגם אם הכלי מצופה רק מבחוץ הכלי חייב בטבילת כלים, מדוע, והרי המאכל אינו נוגע במיני מתכת כלל. וגם לפי הר''ן שאמר שצריך שהכלי יהיה מצופה גם מבפנים וגם מבחוץ, לא מובן דבשלמא מבפנים, מובן מדוע צריך, כיון ששם נוגע המאכל, אבל מבחוץ שאין המאכל נוגע שם, מדוע צריך שיהיה מצופה שם כדי לחייבו בטבילת כלים.

הוכחה לביאור המחלוקת בגמ'

אלא בהכרח לבאר את מחלוקת רב אחא ורבינא בגמ' כדביארנו. הסתפקה הגמ' האם אזלינן לחומרא בתר סופו של הכלי דכיון ששמו בתר סופו שהוא מתכת, נחייב את הכלי בטבילה, ולכן בין אם נוגע המאכל ובין אם לא נוגע אולי נחמיר לטובלו שהרי שמו מתכת. ולכן הר''ן סבר שצריך שהציפוי יהיה גם מבפנים וגם מבחוץ כדי שיקרא שמו על שם סופו, ואילו הראבי''ה סבר אפילו מבחוץ כבר מחיל על הכלי שם סופו, שם מתכת, ולכן לא מיבעיא נוגע בכלי דודאי חייב, אלא אפילו לא נוגע בכלי כשהציפוי רק בחוץ לכלי כבר יחיל את שם סופו על הכלי ויתחייב בטבילה. ומסקנת הגמ' להחמיר ולהחיל על הכלי שם סופו.

דעת השו''ע

השו''ע (סימן קכ ה''א) פוסק כדברי התוס' והרא''ש. וז''ל הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אע''פ שהם חדשים צריך להטבילם במקווה או במעיין של ארבעים סאה. אומר הרמ''א י''א דכלים המצופים באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה, וכן נוהגין.

כלים המצופים מבנים ומבחוץ

כלים המצופים מבפנים ומבחוץ. יש פוסקים שסברו שבכלים אלו לכו''ע צריך להטבילם עם ברכה. דכל מה שאמר הרמ''א שאפילו אם הכלים מצופים מבפנים אינם טעונים ברכה בטבילה, כ''ז רק במצופים רק בפנים, אבל אם מצופים גם בפנים וגם מבחוץ לכו''ע צריך טבילה עם ברכה. וכ''כ בהליכות עולם (ח''ז) שאם הכלי מצופה מבפנים ומבחוץ יטבול עם ברכה, אבל אם הכלי מצופה רק מבפנים יטבול מספק בלא ברכה.  

ציפוי לנוי אינו חשוב

אלא דבשו''ת תפילה למשה (ח''ג סי''ח) לאחי זצוק''ל הביא דברי הסמ''ק דכל חיוב כלים המצופים במתכת, היינו דווקא אם הציפוי נועד לשם חיזוק וטיבותא של הכלי. אבל אם החיפוי נועד לשם נוי בעלמא, אם עיקרו חרס אין ציפוי כזה מחייב את הכלי בטבילה. ולפי זה פסק בשו''ת תפילה למשה דכל כלים המצופים בין אם הציפוי רק מבפנים ובין אם הציפוי גם מבפנים וגם מבחוץ, יטבלם בלא ברכה, דכיון שאין אנו יודעים לשם מה נועד הציפוי בכל כלי, ויש כלים שבאמת הציפוי נועד לחיזוק הכלי, אבל יש כלים שהציפוי נועד רק לשם נוי בעלמא וציפוי זה אינו חשוב, ולא יחייב את הכלי בטבילה, הלכך כל הכלים המצופים יטבלם בלא ברכה. או יטבלם יחד עם כלי אחר המחוייב בודאי בטבילה ויברך על הכלי שודאי חייב בו בטבילה ומיד לאחר מכן יטבול הכלים המצופים.

האיסור והיתר חולק

האיסור והיתר (כלל נח דין עט) סבר (דלא כדברי הסמ''ק) דאף כלי שחיפו אותו לנוי, תלוי אם כולו מצופה לנוי או רק מקצתו. דאם מקצתו עם ציפוי מתכת אינו חייב בטבילה. אבל אם כולו מצופה חייב בטבילה עם ברכה אפילו שהציפוי נועד לנוי, דסוף סוף הוי ככלי מתכת בתוך כלי חרס ולא משנה מה הסיבה שהוא מצופה וחייב בטבילה.

בתר תחילתו אזלינן

בספר אהל מועד פוסק הלכה כמ''ד בתר תחילתו אזלינן. ופלא שפסק כנגד מסקנת הגמ' שאמרה שבתר סופו אזלינן. אלא שכיון שפסק כך אפשר לצרף דעתו לספק חיוב טבילה לכלי חרס המצופים בזכוכית, ועל כן יטבילם בלא ברכה.

כלי אימייל וטפלון

להלכה כלי (אימייל) מתכת שמצופים בחומר מפלסטיק ודאי חייבים בטבילת כלים. וכן כלי טפלון, כיון שעיקר הכלי הוא מתכת ודאי חייב להטביל הכלי. כלים מחרס המצופים ממתכת חייבים בטבילה.

כלי פורצליין

בכלי חרס המצופים זכוכית (כלי פורצליין) הביא בשו''ת יעב''ץ (ח''א סס''ז) את דברי הכנסת הגדולה (הגה' בית יוסף יו''ד סק''כ ס''ו) שנוהגים שכלי ה'פרפורי' (פורצליין) אינם חייבים בטבילה, כיון שהם דומים לכלי חרס. ועפ''ז פסקו כל הפוסקים שכלי פורצליין אינם טעונין טבילה.

בזכוכית בתר תחילתו

הפרי תואר אומר דכל מה שהסיקה הגמ' דאזלינן בתר סופו היינו דווקא בכלי חרס המצופים בחומר מתכת שחיובו בטבילה מדאורייתא. אבל כלי חרס המצופים בזכוכית, שעיקר חיובם הוא מדרבנן מדין גזירה, בזה לא חייבו טבילה אלא אזלינן בתר עיקר הכלי.

צריך להבין מנהג העולם

ובאמת צריך להבין מהו אותו מנהג שהביא הכנסת הגדולה שנהגו שלא להטביל כלי פורצליין, והרי להדיא הראשונים (האשכול והנמק''י וכ''כ האיסור והיתר) פסקו בפירוש שגם כלי חרס המצופים בזכוכית חייבים בטבילה דאזלינן בתר סופו, ולא חילקו בין מצופה מתכת או מצופה זכוכית, בכולן חייבים טבילה, ומה מקור למנהג העולם שהביא הכנסת הגדולה.

סתירה בדברי מרן

הנה מרן זצוק''ל בספרו הליכות עולם אומר שכלי פורצליין הנקרא בלשון ערבי פרפורי אינו צריך טבילה. וכלי חרס המצופים מבפנים ומבחוץ בזכוכית חייבים טבילה בברכה. ובהערות מביא שכלי פורצליין פטורים והסתמך על הכנסת הגדולה. ולכאורה דבריו סותרים זה את זה. דאם אמר תחילה שכלי פורצליין פטורים מדוע המשיך שכלי חרס המצופים חייבים, והרי זה אותו כלי ומדוע חייב.

יישוב למנהג העולם

בשו''ת תפילה למשה (שם) כותב שצריך לומר דמה שאמר הכנסת הגדולה שכלי פורצליין פטורין, היינו כלים מחרס שערבו מתחילתם בחומר גלם - חרס וזכוכית יחד, ולכן נהגו העולם לפטור כלים אלו מטבילת כלים, שהרי עיקר הכלי תחילתו וסופו חרס, והזכוכית המעורב בו אינו אלא מועט, ואיך יתחייב משום הזכוכית. אבל היום שהכלים המצופים נעשים בשני שלבים, שלב א' כלי מחרס ורק לאחר מכן מורחים עליו שכבה של זכוכית נוזלי, ובזה ודאי יהיה חייב דאזלינן בתר סופו דשם כלי זכוכית בגמר מלאכתו.

להלכה

ולכן להלכה כלי חרס המצופים בחומר זכוכית עליהם, חייבים בטבילה. מרן זצוק''ל סבר שחייבים טבילה עם ברכה. ואילו אחי הגאון הצדיק רבי משה לוי זצוק''ל סבר שיטבלם בלא ברכה כיון שיש ספק אם הציפוי בא לנוי או לחיזוק הכלי. ובאמת אם ידוע לנו בכלי מסוים שאין הציפוי בא לנוי בעלמא, חייב בטבילה עם ברכה. וכן פסק הרמ''א שכל כלים המצופים יטבילם בלא ברכה דחשש לדברי הסמ''ק שאותם כלים המצופים הם רק לנוי, ואין הנוי מחייב בטבילה ועל כן פסק שיטביל בלא ברכה. וכן פירש שם הש''ך.

טבילת כלים בחלקים

יש עוד דין בטבילת כלים לגבי כלים שמורכבים מכמה וכמה חלקים כמו מטחנת בשר וכדו', שהרי כיון שלפעמים טוחן בהם גם מיני פירות ושאר מאכלים הראויים לאכילה כמות שהם הכלי חייב בטבילה. אותם כלים אלו הרי טבילתם אינה באה בשלמות, אלא מפרקים אותם לחלקים וטובלים רק את הכלים שעשויים ממתכת, כגון הסכינים, ורק אלו שנוגעים במאכל. השאלה האם כיון שטבילתם היא בחלקים, האם נאמר שהוי כשבר כלי ואין לטבול כך, כיון שצריך לטבול כלי כששם כלי עליו אבל אם פירק את הכלי לחתיכות אין שם כלי עליו ולא תועיל לו טבילה.

חלקים להרכבה אינו שבר כלי

כבר הבאנו בשבוע שעבר את היסוד מדברי הר''ן מהו נקרא שבר בכלי. דכל כלי שפירק אותו וצריך אומן כדי לחברו בחזרה הוי שבר כלי. אבל אם פרק את הכלי וכל הדיוט יודע להרכיבו בחזרה זה אינו שבר כלי. וממילא כיון שפירוק הכלי לצורך טבילתו לחלקים חלקים, אינו נחשב לשבר כלי, שהרי כל הדיוט יודע להרכיב החלקים שהרי לשם כך בנו אותם בצורה של פירוק והרכבה. לכן ודאי טבילה בצורה כזו מועילה ואין עניין להטביל את הכלי דווקא בשלמותו.

הוכחה מדברי הרמב''ם

והוכחה לדברים מצינו ברמב''ם (פ''ו דכלים הי''ד) גבי מיטה שקיבלה טומאה שאפשר להטבילה חלקים חלקים. ולכאורה כיצד אפשר להטבילה חלקים חלקים והרי היא שבר כלי.

קבלת טומאה שונה מטהרתה

בתפארת ישראל ובראשון לציון לאור החיים הקדוש על מסכת סוכה (כז.) מבארים שיש שוני בין קבלת טומאה לכלי, לבין טבילה לכלי. שדווקא בקבלת טומאה לכלי, צריך שהכלי יהיה שלם כדי שיהיה עליו שם כלי. אבל בטבילתו לטהרה, כיון שכל חלק וחלק קיבל מים טהורים עליו, סגי בכך, דסוף סוף כל חלק וחלק בכלי נטהר, ואין עניין דווקא במחובר. וכ''כ בשו''ת מנחת יצחק (ח''ג סע''ז) וסיים דבריו שאם אפשר לחבר הכלי ולטובלו שוב גם כשהוא מחובר עדיף. ולא הבנתי מדוע הצריך חומרה יתירה זו.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co

הרב שבתי לוי הלכה שבועית דינים הלכות טבילת כלים

art

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'
לחץ כאן

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות (1)

הוסיפו תגובה
1.
אליעזר ש. | 10/12/09 20:03