הלכה שבועית: סיבת פטור טבילת כלים לכלים חד פעמי

סיבת פטור טבילת כלים לכלים חד פעמי

נושאי השיעור

טבילת כלים חד פעמי מאלומיניום • סיבת החיוב בטבילת כלים • באלו מים צריך להטביל כלים • הקשר בין טומאה וטהרה לטבילת כלים • כלי עץ שמעמידיו ממתכת האם מקבל טומאה • אלו כלים מקבלים טומאה • נטילת ידיים בכוס חד פעמי • ייחד כלי ח''פ לנטילת ידיים • נטילה מתוך בקבוק • עשיית קידוש על כוס ח''פ • שתי כוסות ח''פ האם יועיל לקידוש • המשמר כלי ח''פ האם יתחייב בטבילה • צנצנות קפה וגרבר האם חייבם בטבילה • כלים העומדים למיחזור • נתינת כלי תחת הנר בשבת מהי סיבת האיסור.

כלים חד פעמי

יש נדון מפורסם מאוד לגבי טבילת כלים. האם כלים חד פעמי (אלומיניום) טעונים טבילת כלים או לא. היום יש בחנויות כלים חד פעמי מאלומיניום כגון תבניות חד פעמי וכיוצא בזה, יש עליהם חותמת מאושר, מאושר מחשש טריפות וכדו' וכן מאושר שלא צריך להטביל הכלי קודם שימושו. השאלה האם באמת יש חיוב לטבול כלים חד פעמי או שמעיקרא אין חיוב טבילת כלים בכלים חד פעמי.

גזירת הכתוב

כשפתחנו בהלכות טבילת כלים ראינו שיש שני טעמים לחיוב טבילת כלים שקנה הישראל מהגוי. יש דעת רש''י ותוס' שכתבו שסיבת חיוב טבילת כלים הוא מגזירת הכתוב. דכתיב ''כל אשר יבוא באש תעבירו באש'', חידשה התורה שאף על פי שהכלי כבר טהור לאחר ליבון והגעלה ואין עליו איסורים, בכל אופן אם הגיע הכלי מרשות של גוי, חייב להטביל את הכלי במים קודם שהישראל משתמש בו.

דמי לטומאה וטהרה

הריטב''א ועוד ראשונים סברו שחיוב טבילת כלים אינו מגזירת הכתוב, אלא דמי לדיני טומאה וטהרה, כמו בטומאה וטהרה חייב להטביל במים, אף כלי שהגיע מרשות גוי יש עליו טומאה וכשעובר לרשות ישראל לקדושה חייב בטבילה, ולכן הצריכה תורה טבילת כלים לכלי סעודה.

באלו מים חייב להטביל כלים

וכן ראינו שחיוב טבילת כלים שייך לדיני טומאה וטהרה, בטור (בסימן קכ ס''א) דן באלו מים אפשר להטביל כלים שקנה הישראל מהגוי. האם דווקא במקווה שיש בו ארבעים סאה או שאף במעיין שאין בו ארבעים סאה אפשר להטביל בו כלים. שהרי לגבי טומאה וטהרה כתוב אפשר להטביל אף במעיין ואף שאין בו ארבעים סאה וא''כ אולי אף כלים שנלקחו מן הגוי אפשר להטבילם במעיין.

כדין נדה

הטור (שם) הביא דברי הסמ''ק דכיון שכתוב ''אך במי נדה יתחטא'' ואלו מים שהנדה טובלת בהם זה רק בארבעים סאה. לכן שאר טומאות שלא נלמדו מנדה אפשר לטובלם גם במעיין, אבל טבילת כלים שנלקחו מהגוי שבחיוב טבילתם נאמר אך במי נדה יתחטא, חייב להטבילם באותם מים שהנדה נטהרת בהם, הוי אומר במקווה שיש בו ארבעים סאה.

אפשר במעיין

הטור חלק על דברי הסמ''ק וסבר שלא יתכן שכלי שנלקח מהגוי יהיה יותר גרוע מטומאות וטהרות בכלים. וכיון שבשאר טומאות אפשר לטובלם במעיין, אף כלים שנלקחו מגוי שטעונים טבילה, אינו חייב לטובלם במקווה שיש בו ארבעים סאה ויכול לטובלם אף במעיין.

להלכה

הנה רואים שיש קשר בין טומאה וטהרה לבין טבילת כלים. ומכח תמיהה זו שלא יהיה יותר גרוע טבילת כלים משאר טומאות, חלק הטור על דברי הסמ''ק. ולכן נפסקה ההלכה שכל כלים שנלקחו מן הגוי שחייבים בטבילת כלים יכול לטובלם אף במעיין.

הולכים בתר המעמיד

עוד ראינו מדברי המרדכי (ע''ז סימן תתנט) שדן לגבי כלי עץ שהחישוקים שמעמידים את הכלי עשויים ממתכת, האם כלי זה צריך טבילה או לא. ופסק דכיון שלגבי טומאה וטהרה כלי זה מקבל טומאה כיון שהולכים אחר המעמיד של הכלי, הוא הדין לגבי טבילת כלים שכלי זה טעון טבילה. הנה רואים שיש קשר בין דין של טבילת כלים לבין טומאה וטהרה.

אחד תלוי בשני

ואם ראינו שדין של טבילת כלים שייך לדין של טומאה וטהרה, א''כ בנדון שלנו לגבי טבילת כלים חד פעמי נראה מה הדין לגבי טומאה וטהרה, האם שייכת טומאה וטהרה בכלים חד פעמי או לא שייך. ואם טומאה וטהרה לא שייך בכלים חד פעמי כל שכן שטבילת כלים לא צריך לכלים חד פעמי דלפי הטעם שדמי טבילת כלים לטומאה וטהרה נאמר דמה שלא שייך בטומאה וטהרה לא שייך אף בטבילת כלים. ואף לפי הטעם שטבילת כלים היא מגזירת הכתוב ודאי לא יהיה טבילת כלים חמור מטומאה וטהרה, ולכן אם נראה שלא שייך טומאה טהרה בכלים חד פעמי ודאי שאף טבילת כלים לא יהיה שייך בכלים חד פעמי.

מהו כלי שמקבל טומאה

לפי''ז עלינו לראות ולדון איזהו כלי שמקבל טומאה, ובכך נדע לגבי טבילת כלים איזה כלי יהיה חייב בטבילת כלים.

כלים המתבלים מאליהם

הרמב''ם (פ''ב דכלים ה''א) אומר העושה כלי קיבול מכל מקום הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה. ואין לכלי קיבול שיעור. והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד. כיצד העושה כיס מן העור המצה שלא נתעבד כלל או מן הנייר אף על פי שהנייר אינו מקבל טומאה, או מקליפת הרימון והאגוז והאלון, אפילו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר או שהתקינום לכף מאזניים הרי אלו מקבלין טומאה, שתינוק חרש שוטה וקטן יש להן מעשה אף על פי שאין להן מחשבה. אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקום למוד בהן וכל כיוצא בהן הרי הן טהורין לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט.

תלוי בחוזק הכלי

הנה רואים בדברי הרמב''ם שכדי שיהיה לכלי שם של כלי כדי שיקבל טומאה, צריך שהכלי יעמוד  ויהיה בר קיימא, אבל כלי שאינו עומד בפני עצמו ולאחר זמן מתבלה מאליו, אינו מקבל טומאה דאין שם כלי עליו.

הוא הדין לטבילת כלים

ולכאורה נאמר לפי''ז שכלים חד פעמי בימינו, כיון שאינם מתבלים מאליהם אלא מחזיקים מעמד, יהיה עליהם שם של כלי, ולכאורה יקבלו טומאה ולפיכך יהיו טעונים טבילת כלים.

תלוי מה חשב על הכלי

אלא שהרמב''ם (פ''ה דכלים ה''ב) אומר חותל של הוצין שמניחין בו הרוטב וכיוצא בו, אם הוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו מתטמא. ואם אינו יכול ליטול מה שבתוכו עד שיקרענו או יתירנו, או שחשב לאכול מה שבתוכו ולזרוקו טהור. וכן הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה, ואם חשב עליה מקבלת טומאה.

הדעת היא הקובעת

הנה פסק לנו הרמב''ם דאף כלי שיכול לעמוד בפני עצמו והוא בר קיימא ויש לו שם של כלי, אם דעתו לזורקו מיד לאחר נטילת התכולה שיש בו, הכלי טהור ואינו מקבל טומאה, דעל ידי מחשבתו לזורקו, ירד ממנו שם של כלי. לפי''ז נאמר דלפי הרמב''ם כל הכלים שהם כלים חד פעמיים כיון שדעת כל אדם לזורקם מיד בגמר השימוש אינם מקבלים טומאה ואף טבילת כלים אינן טעונין.

כמו ששובר אגוזים

השו''ע (סימן שי''ד מהלכות בונה וסותר ה''ח) פוסק חותלות של תמרים וגרוגרות, אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין ואפילו גופן של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם.

דוקא הני שאינם כלים גמורים

אומר המג''א (שם אות יב) חותלות - כלים של כפות תמרים עשוין כמין סלים. שכל זה כמו ששובר אגוזים - משמע דוקא הני דלאו כלים גמורים דאינם עשויים אלא שיתבשלו התמרים בתוכם, אבל כלי גמור פשיטא דאסור וכן משמע בירושלמי.

סתירה בדברי המג''א

הפרי מגדים באשל אברהם (אות יד) מקשה על דברי המגן אברהם. וז''ל והמג''א באות יג לכאורה נראה הרכבה, דכתב עשוים להתבשל וכתב אבל כלי גמור. שהרי בתחילת דבריו אמר משמע דווקא הני דלאו כלים גמורים דעשויים להתבשל ומשמע בדבריו של המג''א דלא הכלי הוא הנותן אלא מחשבתו של האדם שמניח התמרים כדי להתבשל היא מורידה שם כלי, ואילו בסיפא בדבריו כתב אבל כלי גמור פשיטא דאסור, ומשמע דכלי גמור היינו כלי שעומד ובר קיימא ולא ע''י מחשבה. וסיים את דברי המג''א בצריך עיון.

מה דעת השו''ע

ולפי''ז עלינו לעיין מה הדין בכלי גמור שהוא בר קיימא, אלא שבדעת האדם לזורקו, האם יסבור המג''א בדעת השו''ע שאינו כלי כמו חותלות ולכן יהיה מותר לשוברו בשבת כדין מפצח אגוזים ולגבי טבילת כלים אינו טעון טבילה, או שנאמר שדברי השו''ע רק בכלי כמו חותלות שאינו בר קיימא אבל כלי שהוא בר קיימא והוא חזק ועומד בפני עצמו, אף אם בדעתו לזורקו יהיה עליו שם של כלי, ויקבל טומאה, ויהיה חייב בטבילת כלים.

אפשר ליישב דבריו

בדברי המג''א אפשר ליישב את דבריו שאין סתירה כלל מרישא לסיפא. דנאמר שמה שכתב ברישא שכלי שבדעתו רק לבשל את התכולה שבתוכו ואח''כ לזורקו אינו כלי, והמשיך לומר בסיפא אבל כלי גמור, היינו שחשב להשאירו ולא לזורקו, וכעת שינה דעתו ורוצה לזורקו אסור לו לשוברו דזה סותר. ובעצם הכל הולך לפי מחשבת האדם.

נחלקו האחרונים

מצינו באחרונים שנחלקו מהי דעת השו''ע בכלים העומדים בפני עצמם ובדעתו לזורקם, האם יתבטל מהם של כלי על ידי כך כדין חותלות של תמרים שאמר השו''ע שאם דעתו לזורקו לאחר השימוש אינו כלי. התהילה לדוד וכן בשו''ע הרב סברו כדברי הפמ''ג שדברי השו''ע דווקא בחותלות של תמרים היינו שהחסרון בכלי ממש אבל אם הכלי הוא טוב לא יועיל דעת האדם לזורקו ויקבל טומאה. ואילו המנחת יצחק (ח''ד סימן פ''ב) כותב בפשיטות שהברייתא מדברת בכל כלי שהולכים בתר מחשבתו של האדם, ועל ידי מחשבתו לזורקו אינו כלי גמור.

הוכחה בדבריו

ולעניות דעתי מוכח בדברי הרמב''ם (שם) שעיקר שם של כלי תלוי בדעת האדם ואף כלי גמור וחזק אינו כלי אם בדעתו לזורקו. שהרי המשיך וכתב (שם פ''ה ה''ב) וכן הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה, ואם חשב עליה מקבלת טומאה. הנה מוכח (מכך שהוסיף עוד דוגמא לנדון) דבא לומר דאף קרן שהיא חזקה ועומדת בפני עצמה כיון שחשב עליה להשליכה אין לה שם של כלי ואינה מקבלת טומאה. הנה מוכח דדעתו של אדם היא קובעת שם של כלי בכל כלי בין אם הוא חזק ועומד בפני עצמו וכל שכן אם הוא חלש.

תלוי בדעת האדם

ולפי''ז נאמר בנדון דידן. כל כלי שדעתו לזורקו מיד לאחר שימושו, כמו כל כלים חד פעמיים, אין עליהם שם של כלי, ואינם מקבלים טומאה וכן אינם טעונים טבילת כלים.

נטילת ידיים בגינה

וכבר אמרנו באחד השיעורים בהלכות בין הזמנים שדיברנו על הלכות נטילת ידיים בפארקים וגינות. שצריך ליזהר מאוד שלא ליטול ידים (לסעודה או לאכילת פירות או של שחרית) בכל כלים אלו שאין עליהם שם של כלי. והיינו דכל כלים חד פעמי וכיוצא בזה שעומדים לזריקה לאחר השימוש, אין עליהם שם של כלי, וממילא אסור ליטול בהם ידיים, דהרי לנטילת ידיים חייב שיהיה עם כלי.

אם ייחד כלי לנטילת ידיים

ובאמת אם יקח כלי חד פעמי וייעד אותו באופן קבוע שיהיה לו לכלי של נטילת ידיים יכול להועיל לו, ועל ידי מחשבתו מחיל עליו שם של כלי ויכול ליטול בו ידיו. אבל צריך לשמור באמת על כוס זו.

צריך לשמר את הכלי

פעם אמר לי אדם אני אקח כוס חד פעמי וייעד אותה לנטילת ידיים לכל העוברים ושבים ויניח אותה על השוקת שבנטילת ידיים בגינה. וזה ודאי אינו מועיל, שהרי ודאי שיכול לעבור שם המנקה או סתם אדם ויזרוק הכוס לפח, שהרי כלי זה מיועד לזריקה ולא עשה ולא כלום. ולכן רק אם ייחד הכוס וישמור עליה אצלו מכאן ולהבא לנטילת ידיים לעוד פעמים, יכול להועיל דהחיל על הכוס שם של כלי.

נטילת ידיים מבקבוק

הוא הדין למי שרוצה ליטול ידיו מתוך בקבוק, ואפילו בקבוק זכוכית, כיון שכל כלים אלו עומדים לזריקה מיד בגמר השימוש כשנגמרת התכולה שבהם, אין עליהם שם של כלי ואסור ליטול בהם ידיים.

קידוש בכוס חד פעמי

מרן זצוק''ל בספרו חזון עובדיה (ח''ב עמ' נו) כותב לגבי עשיית קידוש בכוס חד פעמי. הרב הביא שם מחלוקת הפוסקים והכריע לבסוף להתיר לעשות קידוש בכוס חד פעמי. ולפי זה סבר שאף כלים חד פעמי כגון תבניות וכדו' טעונות טבילת כלים. הרב ע''ה הסתמך בדבריו על דברי הבאר משה שסבר שכלים חד פעמי יש עליהם שם של כלי.

דברי הבאר משה בזמנם

אמנם לעניות דעתי דברי הבאר משה המה על זמנם שהיו משתמים בכלי חד פעמי כמה וכמה פעמים עד שהיו הכלים נהרסים לגמרי, וכל פעם היו שוטפים אותו כמו כלי רגיל (אלא שהוא נקרא חד פעמי גם בזמנם כיון שעדיין ביחס לכלי רגיל שמחזיק כמה וכמה שנים הוא נחשב לחד פעמי כי אינו מחזיק כ''כ הרבה זמן). ולכן סבר הבאר משה שאפשר לעשות קידוש בכלים חד פעמי, ולכן הם גם מקבלים טומאה וחייבים בטבילת כלים ולכן כתב הבאר משה לשטוף כלים אלו ולשומרן. אבל בימינו אנו שלאחר שימוש פעם אחת או שתיים של הכלים החד פעמי זורקים הכלי מיד לפח, ודאי שזה אינו נחשב לכלי ואינו ראוי לקידוש ואינו מקבל טומאה ואינו טעון טבילת כלים.

שתי כוסות לא יועילו

מי שלא מבין את עיקר ההלכה ואינו יודע מה הסיבה שלא טוב לקחת חד פעמי לקידוש, לוקח שתי כוסות חד פעמי ושם אחד בתוך השני וחושב שעל ידי כך יכול לעשות קידוש. וזה אינו נכון. שהרי סיבת האיסור לעשות קידוש בכוס חד פעמי זה מכיון שהוא עומד לזריקה וממילא אין עליו שם כלי, ולקידוש בעינן כלי. והנה אותו אדם לוקח שני כוסות וכי מה הועיל במעשיו, הרי שניהם עומדים לזריקה מיד לאחר השימוש ולא הוחלף שמם לשם של כלי בגלל מעמדם וחוזקם.

החכם עיניו בראשו

וא''כ החכם עיניו בראשו, מי שמתכנן לצאת ולאכול חוץ לביתו, שידאג קודם שיצא מן הבית שיהיה לו איתו איזה כלי בר קיימא שיכול ליטול איתו נטילת ידיים. ואין להקל בדבר, שהרי זה ברכות, ולא יכניס עצמו לבעיה של ברכות. ולכן מי שאין לו כלי לנטילת ידיים הוי כמו מי שאין לו מים ועדיף שלא יטול ידיו כלל, אלא יקח שקית ויכסה את הפת כדי שידיו לא יגעו בפת.

מי שמשמר כלי חד פעמי      

אחר שראינו שכלים חד פעמי העומדים לזריקה מיד בגמר שימושם, אינם צריכים טבילה. נדון האם אדם שרוצה לשמר את הכלי החד פעמי (בשונה ממנהגו של עולם) האם יהיה חייב טבילת כלים לכלים חד פעמי אלו.

גמר מלאכה ע''י ישראל

כבר כתבו האחרונים סברא שלא יתחייב בכלים חד פעמי טבילת כלים אף אם בדעתו לשומרם ולא להשליכם מיד. וסברתם דכיון שכלי זה אין עליו שם של כלי, דהא הוא מיועד לזריקה בכל העולם, נמצא דמי החיל עליו שם של כלי, הישראל לאחר שקנאו מידי גוי, וא''כ הוי גמר מלאכתו על ידי ישראל ואינו מחוייב בטבילת כלים. וכ''כ הציץ אליעזר (ח''ח סימן כו), וכ''כ בשו''ת אור לציון (ח''א סימן כ''ד), וכן מובא בחוברת המאור בשם הרב ספקטור, וכ''כ עוד פוסקים.

צנצנות קפה או גרבר

ולפי''ז אף קופסאות של קפה שמגיעים מחו''ל וכן הגרבר של התינוקות שהם מגיעים בצנצנות מזכוכית, כיון שהם עומדים לזריקה מיד בגמר השימוש, אין עליהם שם של כלי. ואף אם ירצה לשטוף כלים אלו ולעשות בהם שימוש נוסף ולהניח בתוכם תבלינים וכדו' אינו טעון טבילה, דהוי גמר מלאכתו ע''י הישראל וכל כלי שגמר מלאכתו ע''י ישראל אינו טעון טבילה.

אין דעת האדם לקנות הכלי

יש שרצו לומר שאין חיוב טבילת כלים לכלים אלו מכיון שאין דעת האדם לקנות אלא את תכולת הכלים, וכגון מי שקונה קפה בצנצנת דעתו לקנות רק את הקפה וכן מי שקונה גרבר לילד הוא קונה רק את הגרבר ולא את הכלי. וזו סברא שאי אפשר לאומרה כלל. שהרי אם ירצה האדם לזרוק את הכלי או למכור את הכלי וכי יצטרך לשאול את בעל הבית רשות על מעשיו כמו כלים שאולים, ודאי שלא, אלא ודאי שהאדם קונה את הכל, ובכ''ז פטור מטבילת כלים מהטעם שהבאנו לעיל.

אינו משתמש בכלי

המהרי''ל דיסקין אומר ביאור אחר דמה שאין צריך להטביל אותם בעודם מלאים היינו משום שאחסון לא נקרא שימוש דשימוש נחשב רק אם נותן שם דבר חדש או מחזיר לשם תכולה, דזהו בקום ועשה, אבל מה שנמצא שם מזמן הקניה בשב ואל תעשה אינו נחשב לשימוש. ולדעתם אה''נ אם אח''כ ירצה להשתמש בהם עוד, יצטרך טבילה.

אחסון בכלי הוי השתמשות

וזה אינו, שהרי כל רגע ורגע שיש תכולה בתוך הכלי הוי השתמשות לגבי האדם, שהרי ודאי שבקבוק שיש בתוכו יין הוי שימוש בבקבוק, כיון שעצם היין שמאוחסן בתוך הבקבוק הוי השתמשות בכלי, וכן כל מאכל שנמצא בתוך הכלים זה נקרא השתמשות לגבי האדם בעצם אחסנת המאכל שם, וא''כ ודאי שכל כלים אלו לכאורה יהיו חייבים בטבילה מדין השתמשות בכלי. אלא דאפשר לפוטרם מטבילת כלים כדביארנו שאין עליהם שם של כלי כשבדעתו לזורקם, ואף אם בדעתו לשומרם הוי גמר מלאכתו ע''י ישראל, ומותר.

כלי תחת הנר

והנה מוכחים הדברים ממה שראינו לגבי דין של ביטול כלי מהיכנו (שבת קנד:). אדם שמניח כלי תחת הנר כדי לקבל בו את השמן בשבת, הוי ביטול כלי מהיכנו ואסור. רש''י ביאר האיסור משום בונה. ואילו הרמב''ם ביאר האיסור משום סותר. לגבי נתינת כלים תחת הבהמה, שהבהמה תעלה עליהם, רש''י והרמב''ם סברו טעם האיסור משום סותר.

ייעוד הכלי ע''י השמן בכלי

שואל הריטב''א מדוע שינה רש''י את טעמו. דהרי בנתינת כלי תחת הנר סבר שהאיסור משום בונה ואילו בנתינת כלי תחת הבהמה סבר רש''י שהאיסור משום סותר. ותירץ דכששם כלי תחת הנר לקבל השמן הוי ייעוד הכלי ממש, שהרי תפקידו של הכלי לקבל ולאחסן מאכלים, וכיון ששם כלי תחת הנר, עשה את ייעודו, והלכך לא שייך לחייבו מדין סותר, אבל לגבי כלי תחת הבהמה, כיון שכלי זה אינו ממלא את תפקידו בכך, הוי סתירה לכלי ולכן חייב משום סותר כלי בשבת. אמנם כתב הרמב''ם הטעם משום סותר גם על נתינת כלי תחת השמן, דסבר שכיון שמנע מהכלי מלהשתמש בו עוד שימושים אחרים, הלכך הוי סותר.

אין פטור כזה

הנה רואים שכל כלי שמאחסן בו תכולה כגון כלי תחת הנר לקבל בו שמן נחשב למשתמש בו והוא הדין בקבוקי זכוכית שמאחסנים את היין והוא הדין צנצנות קפה שמאחסנות את הקפה ודאי אחסון זה הוי שימוש הכלי כמו שאמר רש''י לגבי נתינת כלי תחת השמן. ומה שבכ''ז אנו פוטרים את הכלים הללו מטבילת כלים, זה מטעם שהם עומדים לזריקה כדאמרינן לעיל.

החזו''א או''ח סימן נא סבר דכלים אטומים כמו שימורים אינם נחשבים לכלים ולכן בשבת אם רוצה לפותחם צריך לעשות לו חור מלמטה, וכתב בשו''ת ציץ אליעזר שם, שלדעת החזו''א אין שאלה לעניין שימורים אם צריכים טבילה, דכיון שהם אטומים לאו כלים הם ולאחר הפתיחה ודאי שלא צריך כיון שנוצר שם כלי ע''י ישראל.

אף העומדים למיחזור

כל כלים אלו חד פעמי שעומדים לזריקה אינם טעונים טבילה, ואע''פ שהם עומדים למיחזור, כיון שאצל האדם הם מיועדים לזריקה מיד בגמר השימוש ואין האדם מחשיב כלים אלו לכלים, אין על כלים אלו שם של כלי, ולכן אינן טעונין טבילה וכן אינם מקבלים טומאה. 

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]