נשיא אירלנד האנטישמי ינאם ביום השואה הבינלאומי

זעם רב באירלנד לאחר הודעת המשרד לחינוך השואה באירלנד, כי הנשיא מייקל היגינס הוזמן לשאת את הנאום המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה שיחול ב-27 לינואר.

הנשיא היגינס הוא אנטישמי שהכחיש שיש אנטישמיות בארצו, תקף את שגרירות ישראל בדבלין והוקיע את ישראל על מלחמתה נגד חמאס. דבריו הביאו בסופו של דבר להחלטה של ​שר החוץ גדעון סער לסגור לחלוטין את שגרירות ישראל בדבלין.

היגינס שתומך בחמאס אמור לנאום בטקס ב-26 בינואר, ונוכחותו עוררה ביקורת חסרת תקדים הן מהמועצה הייצוגית של יהודי אירלנד והן מהרב הראשי של המדינה, הרב יוני וידר.

מוריס כהן, יו"ר מועצת הנציגים, תיאר את הזמנת היגינס כ"בלתי הולמת", והוסיף: "אירוע חגיגי זה דורש כבוד, רגישות ומחויבות לכבד את זכרם של הקורבנות. "השתתפותו עלולה לפגוע ברבים בקהל, יהודים ולא-יהודים כאחד, שמצפים לכבוד ולאחדות ביום כה משמעותי".

רבה הראשי של המדינה, הרב יוני וידר מסר בהודעה לתקשורת: "הנשיא מייקל היגינס מתעלם מנגע האנטישמיות העכשווית באירלנד, שלא לדבר על לעשות משהו כדי לטפל בה. הוא לא לקח ברצינות את החששות שהעבירו לו נציגי הקהילה היהודית, ובחודש מאי הוא תיאר את הדיבורים על אנטישמיות באירלנד כ"יחסי ציבור". עם הגישה הזו, אני חושש שהנאום שלו לציון יום השואה תגרום לחרדה עבור יהודים אירים רבים".

הרב וידר המשיך: "כל כך חשוב שפוליטיקאים ואישי ציבור איריים יתכנסו כדי לכבד את זכרם של קורבנות השואה. אולם האירוניה הנוראה היא שרבים מהם מעלימים עין מעלייה מטרידה בשנאה נגד יהודים באירלנד היום".

אוליבר סירס, בעל גלריית אמנות בדבלין ונשיא ארגון 'מודעות לשואה' אמר לעיתון היהודי הבריטי 'ג'ואיש ניוז': "יום הזיכרון לשואה שייך לקדושת הקורבנות ובני משפחותיהם. עבורנו, הזמן הזה הוא קודר, יקר ובלתי ניתן להפרה. לאור חוסר הרגישות החמורה של הנשיא היגינס ליהודי אירלנד, אנו מוטרדים מאוד מכך שהוא שוב יגרום עלבון נוסף".

בדצמבר האחרון האשים שר החוץ גדעון סער, את הנשיא  שהוא "שקרן אנטישמי" לאחר שהיגינס הכריז שישראל רוצה לבנות התנחלויות במצרים. היגינס ציין כי ההאשמות נגד אירלנד על אנטישמיות רק כי המדינה מבקרת את מדיניות ממשלת נתניהו הן "השמצות ועלילות חמורות".

בחודש שעבר בריאיון לאולפן ynet, אמרה השגרירה בדבלין דנה ארליך כי האירים "באובססיה, עוינים ואנטי-ישראלים". לדברי השגרירה, מיד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר קראו לגירושה, "מאז 22 במאי, מהרגע שאירלנד הכריזה על הכרה במדינה פלסטינית, יצאתי מהמדינה. הייתה הקצנה בשיח בחסות הממשלה האירית".