סמ"ר נבו פישר הי"ד הובא למנוחות: "הבין את גודל השעה"

היום (חמישי) נערכה הלווייתו של סמ"ר נבו פישר הי"ד, בן ירון ואילת, בבית העלמין הצבאי עלי זהב. נבו הי"ד בן 20, תושב היישוב ברוכין שבשומרון ומפקד טנק בגדוד 46, עוצבת "עקבות הברזל" (401), נפל בקרב בצפון רצועת עזה.

פישר הותיר אחריו הורים, ירון ואיילת, ושלושה אחים ואחיות. הוא גדל בברוכין, כאשר הוריו היו ממייסדי היישוב והשרישו בו ערכים של ציונות ואהבת הארץ. במהלך המלחמה נפצע נבו הי"ד, אך למרות פציעתו התעקש לחזור ליחידתו ולהמשיך בלחימה. 

אביו של נבו, ירון פישר ספד לו: "נבו-לי, גיבור קדוש שלנו. בעולם מתוקן אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו. עולם הפוך. נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה. כ"כ רגיש, כ"כ עדין, לא שש אלי קרב, לא התלהב בכלל להיכנס ללחימה. אבל הוא הבין את גודל השעה, הוא הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכל למען בטחון עמנו, הגנה על יישובי העוטף והכרעת האויב הערבי. הוא ידע שאין ברירה. כ"כ עדין היה, עדינו העצני".

"לפני שבוע וחצי נפצע בעין במהלך תחילת ההתקפה בבית חנון הארורה, לקח לו 4 שעות לדווח למ"פ כדי לא להפריע להתקפה. אני רוצה להודות לקב"ה על כך שזכינו להיות איתו עוד קצת, לשמוח ביחד, להדליק נרות חנוכה ביחד, ולהיפרד ברגע שהחלים. הוא כמובן חזר ללחימה מיד. בשלישי בבוקר לקחתי אותו לרכבת, תוך מספר שעות הוא כבר היה חזרה בלחימה בבית חנון. לנבו תמיד היה חשוב להבין הכל, לשאול, להקשות, להגיע לחקר האמת ואז לשאול שוב ולהמשיך לברר ולהעמיק ולחפור ולחקור. אחד מבני החבורה שמת – תדאג כל חבורה. נבו לא היה שייך לאף חבורה. נבו היה שייך לכלל ישראל - ועם ישראל צריך לדאוג. אנחנו מאבדים חיים רבים ויקרים חייבים להבין שזה לא מותרות, זו לא מלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה. עם ישראל חייב להתאחד. בבקשה". 

"להפסיק עם השטויות, להפסיק להתעסק בשטויות, ולנצח. נבו-לי שלנו, אני מבטיח לך שנשאר משפחה מתפקדת, משפחה שמחה. לך לך לשלום לפני כיסא הכבוד למקום שאף בריה לא יכולה לעמוד. יחד עם איתן פיש ואורי אפשטיין, השכנים החדשים שלך. תזעקו לפניו. הרנינו גויים עמו ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", ספד בכאב. 

האם איילת , ספדה לו: "נבו שלי, איזה ילד יפה איזה זכות קיבלתי, איזה זכות זאת להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך שלצד הכאב והגעגוע אני תמיד אהיה שמחה וגאה שאני אמא שלך כמו שהייתי תמיד. איזה מקור של נחת וגאווה אתה היית. אוי, כמה טוב ה' שבחר בנו להיות ההורים של הנשמה הענקית והגבוהה הזאת מאז שהתגייסת דאגתי, לא הפסקתי להגיד לכולם שאף פעם לא הצלחתי להבין את הסיפור של עקדת יצחק איך אבא שם את הילד שלו על המזבח? איך אני שמתי אותך על המזבח כשידעתי שככה זה ייגמר? הילד שלי, אני יודעת שעשינו כל מה שיכולנו שבעשרים שנה שהיו לך פה יהיו לך את החיים הכי טובים הכי שמחים והכי משמעותיים שיכולנו לתת לך".

עוד ספדה: "בשבת שעברה שלחת לנו הודעה מעזה כשנפצעת וכשראיתי אותך בבית החולים חשבתי שהיה לנו נס. לא ידעתי שהקב"ה סידר לנו פסטיבל פרידה ממך שבוע וחצי רק חיבקנו צחקנו, והיינו ביחד כל ערב היינו עם צד אחר של המשפחה הלכנו לכולם נפגשת עם כולם, נפרדת מכולם. אין לך מה לדאוג לנו, אנחנו נהיה בסדר, ואתה יודע, איזה משפחה חזקה יש לנו. כמו שאמרתי לך תמיד, אני אומרת תודה שנולדת, ותודה שבחרת להיוולד שלנו. אני רוצה להגיד שוב, שאין לי תלונות, רק תודה על הזכות הזאת".

אחותו הגדולה רעות ספדה לו: "נבו-לי שלי אחי הקטן שלא היה כ"כ קטן. אומרים שארץ ישראל נקנית בייסורים אף פעם לא הבנתי עד כמה, כמה יסורים, כמה כאב. ידעתי שזה יקרה תמיד. אתה פשוט טוב מדי. מאז שהתגייסת, כל פעם שאני שומעת שיר על הרוגי מלכות אני חושבת עליך. ולא העזתי להגיד בקול אבל כנראה שהלב יודע. תמיד היה חשוב לך לשאול לשלומי, לשאול לשלום הילדים. התקשרת כ"כ הרבה כשהיינו עם רז יוסף בבתי חולים. תמיד דאגת באמת, באמת דאגת. כל פעם שחזרת הביתה היה חשוב לך לעשות משהו כיף עם הבנות. כמו לקחת אותן לשוק. ואפילו ביציאה לפני שנפצעת באת לעשות איתן אחר הצהריים כיף, והכנו את הלחם שום המפורסם שלך שכל החברים תמיד ביקשו שתכין במכינה. הלחם שום שהכנו ונשאר ממנו להדלקת נרות חנוכה המשפחתית ביום שנפצעת. אנחנו נמשיך להיות משפחה חזקה ושמחה כי היתה לנו הזכות לגדול איתך. כמה מיכאל אוהב אותך, רק לא מזמן יצאתם יחד לערב, כי היה לכם קשר מיוחד. בתור מישהי שאיבדה את היקר לה מכל, אני מבקשת מכל עם ישראל, תהיו טובים אחד לשני, תהיו מאוחדים. די לפילוג. תראו טוב". 

"כולנו רוצים טוב, לכולנו יש את אותה מטרה. בבקשה. די לכעוס, די לצעוק אחד על השני, די מחאות מיותרות. תהיו ביחד בבקשה תעבירו את זה הלאה. נבו-לי שלי, איך תאיר אמרה לי בבוקר כשבישרנו לה את הבשורה הקשה: אני רק מחכה לתחיית המתים. וכרם דאגה להזכיר אחרי שסיפרנו לה שהיא החזירה לך את הבובת עכבר שלך שהיא לקחה שלא תדאג. כמה הן אוהבות אותך. כמה אנחנו אוהבים אותך. אני אדאג שכל אדם במדינת ישראל ידע מי היית, ואיזו אישיות היית לך. איזה אדם טוב, נפש טהורה. שנהיה ראויים. אוהבת אותך אחותך הגדולה".

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון וחבר המשפחה ספד לו עם הוודע דבר הבשורה המרה: "אבל קשה נפל שוב על השומרון, נבו הי"ד, הגיבור והקדוש, הינו הנופל ה-26 במלחמת חרבות הברזל במועצה, נפל במלחמה שאין צודקת ממנה, ומסר את נפשו למען העם והארץ, נבו היה בן להורים חלוצים, המשפחה הראשונה בישוב ברוכין, חלוצים בוני הארץ, אידיאליסטים, מסורים וספג מהם ציונות ואהבת הארץ. נלווה את המשפחה בכל צרכיה משפחת השומרון כולה אבלה ומחבקת את משפחת פישר".

"האוייב הברברי, לצערנו עוד לא הוכנע, אך אנחנו נחושים לנצח את המלחמה הזאת" הוסיף. מדובר באסון קשה, אך לעולם לא ישברו אותנו. אנחנו מחזקים את צה"ל, מחזקים את מקבלי ההחלטות – נצחו את המלחמה, גם בדרום, גם בצפון וגם באיו"ש"