הסכנה החדשה מעלינו: תרחיש אסון החלל כבר התחיל?

חוקרי נאס"א מזהירים: משבר הפסולת החללית מתקרב לנקודת האל-חזור

בחודש נובמבר האחרון, שבעת האסטרונאוטים שהיו על סיפון תחנת החלל הבינלאומית (ISS) נדרשו להתמודד עם תרחיש שיכול היה להפוך לאסון. חתיכת פסולת חלל התקרבה למסלול התחנה, ורק באמצעות שינוי מהיר של מסלול התחנה הצליחו האסטרונאוטים להימנע מתאונה.

לשם כך, חללית רוסית מחוברת הפעילה את מנועיה במשך חמש דקות, מה שגרם לתחנה - בגודל של מגרש פוטבול - לזוז ממסלולה ולהתרחק מ"מסלול התנגשות" אפשרי עם הפסולת. לפי נאס"א, אילולא הוזזה התחנה, הייתה הפסולת עוברת במרחק של פחות מ-4 קילומטרים מהמסלול שלה. התנגשות כזו עלולה הייתה לגרום לדליפת לחץ בתאי התחנה, ולהציב את האסטרונאוטים במצב שבו הם נדרשים לברוח חזרה לכדור הארץ, כך על פי ידיעה שפורסמה ב-CNN.

הנתון המדהים הוא שמקרים כאלה אינם נדירים כלל. מאז 2000, תחנת החלל נאלצה לבצע עשרות שינויים דומים במסלול. ובעוד שהסיכון להתנגשות פסולת חלל גדל משנה לשנה, הבעיה רחבה הרבה יותר מאסטרונאוטים ב-ISS: הצפיפות ההולכת וגוברת במסלולי כדור הארץ מאיימת על לוויינים, טכנולוגיות מבוססות חלל, ואפילו על תשתיות קריטיות כמו GPS, אינטרנט וטלוויזיה.

אילוסטרציהצילום: pixabay

עליית הגודש בחלל: תחילתה של תופעת "סינדרום קסלר"

החשש העיקרי שמתעורר בצל האירועים הללו נקרא "סינדרום קסלר". התופעה, שהוצעה לראשונה על ידי האסטרופיזיקאי דונלד קסלר ב-1978, מתארת תרחיש שבו פסולת חלל יוצרת תגובת שרשרת קטסטרופלית: פיצוץ או התנגשות אחת שולחת שברים לחלל, ששוברים עצמים נוספים ויוצרים עוד ועוד פסולת. כך נוצרת תגובת שרשרת שעלולה להפוך את מסלול כדור הארץ למרקם בלתי עביר של "זבל חללי", עד כדי כך שלא ניתן יהיה להשתמש בלוויינים או להוציא משימות חלל חדשות.

למרות שהתופעה תיאורטית, כיום המדענים חלוקים בשאלה האם אנחנו כבר נמצאים על סף משבר כזה. מה שבטוח הוא שהצפיפות במסלולים בחלל הולכת וגוברת, בעיקר בשנים האחרונות, עם הגידול הדרמטי במספר השיגורים.

כיצד נוצרה בעיית הפסולת?

מאז תחילת עידן החלל ב-1957, התרחשו מעל 650 אירועים שבהם לוויינים, חלליות או רקטות התפרקו, התנגשו או התפוצצו במסלול. לדוגמה:

• 2009: לוויין רוסי מת שנקרא "קוסמוס 2251" התנגש בלוויין תקשורת פעיל בשם "אירידיום 33". ההתנגשות יצרה כ-2,000 שברי פסולת גדולים ועוד אלפי שברים קטנים יותר.

• 2021: רוסיה ירתה טיל על לוויין ישן כחלק מניסוי צבאי. הניסוי יצר מעל 1,500 שברים שניתנים למעקב, ועוד רבים שאינם גלויים.

אירועים קטנים יותר מתרחשים בתדירות גבוהה: למשל, לוויין מזג אוויר של חיל האוויר האמריקאי התפרק במסלול בדצמבר 2022, ויצר לפחות 50 שברים חדשים.

אילוסטרציהצילום: freepik

מה לא רואים - ומה יכול להכות בהפתעה?

ב-CNN  מציינים שהמעקב אחר פסולת בחלל הוא משימה מסובכת. מערכות מודרניות יכולות לזהות עצמים בגודל של כדור טניס או גדולים יותר. אבל רוב הפסולת קטנה מדי לזיהוי, ועם זאת מסוכנת להפליא. אפילו רסיס צבע קטן יכול לחדור מתכת כשהוא נע במהירות האדירה שבה עצמים נעים בחלל.

מעבר לכך, היכולת לחזות את תנועת הפסולת מוגבלת. שינויים במזג האוויר בחלל יכולים לשנות מסלולים, והעובדה שרבים מהעצמים הם קטנים ולא ידועים מקשה על בניית תחזיות מדויקות.

האזורים המסוכנים ביותר: נמוך, גבוה ומה שביניהם

מסלול כדור הארץ מחולק למספר אזורים עם רמות סיכון שונות.

• מסלול נמוך (עד 2,000 ק"מ): זהו המסלול הצפוף ביותר, שבו נמצאות תחנת החלל הבינלאומית, לוויינים כמו "סטארלינק", ותשתיות קריטיות רבות. אם תגובת שרשרת תתרחש כאן, היא עלולה לגרום להשבתת מערכות חשובות.

• מסלול גבוה (מעבר ל-1,000 ק"מ): כאן הבעיה חמורה אף יותר, מכיוון שפסולת יכולה להישאר במסלול במשך מאות עד אלפי שנים, וללא מנגנוני ניקוי טבעיים כמו אטמוספירה שתגרור את העצמים חזרה לכדור הארץ.

חללית צילום: pixabay

פתרונות אפשריים: ניקוי וחוקים חדשים

ניקוי פסולת חלל הוא משימה יקרה ומורכבת. פרויקטים חדשניים, כמו מפרש בלימה שפותח על ידי סוכנות החלל האירופית, מנסים להאיץ את החזרת העצמים לכדור הארץ. עם זאת, עלויות גבוהות ומורכבות טכנולוגית הופכים פתרונות אלו לחלום רחוק.

במקביל, ישנו צורך דחוף בתקנות חדשות לשיגורים ולהתנהלות בחלל. ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם שוקלים הצעות לניהול משאבי החלל, אך היעדר מנגנוני אכיפה הופך את ההתקדמות לאיטית.

כמו הפלסטיק באוקיינוסים, גם בחלל אנחנו מתמודדים עם משבר שנובע מהנחה שגויה שהמשאבים הם בלתי מוגבלים. אם לא נפעל כעת, ההשלכות עלולות להיות הרסניות עבור הדורות הבאים.