הלכה שבועית: הדלקת נר חנוכה ברחובה של עיר

הדלקת נר חנוכה ברחובה של עיר

נושאי השיעור

הדלקת נרות בשווקים בצמתים וברחובה של עיר • ההבדל בין מזוזה לבין נרות חנוכה • על מי נתקנה תקנת הרואה שיכול לברך • מדוע תקנת הרואה דוקא בנר חנוכה • מדוע צריך להדליק דוקא בפתח הבית • עובר אורח האם יכול להדליק בפתח ביתו של חבירו • הדר בעלייה היכן ידליק • בן בית שרוצה להדליק לבד האם יכול • אכסנאי שונה מדין בן בית • ההבדל בין נרות שבת לנרות חנוכה

טפח הסמוך לפתח

מצוות נר חנוכה להדליק בטפח הסמוך לפתח, דהיינו שיש מצווה להדליק נרות החנוכה דווקא בבית. ולכן מי שלא הדליק בבית, בחלון או בפתח ביתו, לא יצא ידי חובת הדלקת נרות חנוכה

הדלקה בשווקים

יש כאלו שנוהגים להדליק נרות חנוכה ברחובה של עיר, בצמתים מרכזיים או בכל מיני שווקים, שם עולים על סולם ומברכים ברכות ההדלקה ומדליקים נרות חנוכה ברשות הרבים. אלא שמעשה זה אינו לפי ההלכה, והנוהגים כן, נוהגים על דעת עצמם, וצריך לדעת שברכתם היא ברכה לבטלה. שהרי להדליק סתם בלי ברכה אפשר בכל מקום גם לא בימי החנוכה, אבל להדליק בברכה, היינו שיש חיוב בהדלקה, כל זה רק במקום שחייבו אותנו, וכיון שהחיוב הוא שייך לבית של כל אחד ואחד, אין לנו להדליק בברכה אלא בבית.

מזוזה שונה מנרות חנוכה

ראינו בכמה ראשונים שחיוב נר חנוכה תלוי בבית. אלא שכתב האו''ח (הל' חנוכה סי''ד) בשם בעל התרומה דהחידוש שאמרו באכסנאי שצריך להשתתף הוא, דהיתה הוה אמינא שזו חובת הפתח וכמו במזוזה שהיא חובת הפתח דבכל פתח שגרים צריך שיהיה מזוזה ואם אין לאורח פתח הרי הוא נפטר ע''י מזוזת בעל הבית, קמ''ל שבנר חנוכה יש שוני, דנר חנוכה הוא חובת האדם וכל אדם חייב, והיכן יניח, צריך להניח בפתח משום פרסום הנס, ואם אין לו מקום יניח בחלון. נמצא שאין זה חובת הפתח. אולם זה ברור שדוקא מי ששייך לבית זה יכול להדליק, אבל להדליק בבית שלא שייך לו או להדליק סתם כך ברחוב לא יוצא ידי חובתו וכפי שנבאר בהמשך.  

צריך להבין

ובאמת צריך להבין, שהרי מצוות נר חנוכה היא כדי לפרסם את הנס שעשה עימנו הקב''ה. וא''כ מה עניין פרסום הנס דווקא לבית, והרי סתם אדם שידליק ברחוב, ודאי יפרסם את הנס, ואם ידליקה ברשות הרבים בשווקים ובצמתים, ודאי יפרסם את הנס עוד יותר מביתו, ומדוע חייבו דווקא להדליקה בפתח ביתו.

הרואה מברך

בגמ' בסוכה (מו.) אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש, הרואה מברך שתיים, מכאן ואילך המדליק מברך שתיים, והרואה מברך אחת. נחלקו הראשונים לגבי דין הרואה שיכול לברך. האם אדם שלא הדליק יכול לברך מדין הרואה אע''פ שהדליקו עליו, או שכל חידוש דין שהרואה שיכול לברך על ראייה, נאמר רק לגבי מי שלא הדליק ולא הדליקו עליו ואינו עתיד להדליק.

מחלוקת ראשונים

רוב הראשונים סברו שדין ברכת הרואה שיכול לברך על נרות החנוכה, אינו אלא לגבי אדם שלא הדליק ולא הדליקו עליו ולא עתיד להדליק. יש שסברו שאף מי שהדליקו עליו, כיון שלא הדליק בעצמו, יכול  לברך אם רואה נרות חנוכה. להלכה פסקו האחרונים כדעת רוב הראשונים שברכת הרואה נר חנוכה שייכת רק למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו ואינו עתיד להדליק. וכ''פ השו''ע סימן תרע''ו ס''ג.תקנת הרואה בסוכה

שואל תוס' (שם) מדוע תיקנו ברכה מיוחדת לגבי נר חנוכה שהרואה יכול לברך, והרי לא מצינו ברכת הרואה לגבי לולב וסוכה, ומדוע לא תיקנו גם בסוכה שמי רואה את חבירו יושב בסוכה שיברך לישב בסוכה מדין הרואה כמו בנר חנוכה.

שלש תירוצים

תוס' תירץ שלש תירוצים. א. כיון שיש חביבות הנס בנר חנוכה, לכן תקנה זאת תיקנו רבנן רק לגבי נר חנוכה ולא בשאר מצוות. ב. משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצווה לכן תיקנו להם לברך על מי שהדליק והם יברכו מדין הרואה. אבל בשאר מצוות שאינם תלויים בבית, גם אם הוא עני ואין לו כסף לקנות לולב ולעשות סוכה, יכול לקחת אל לולבו של חבירו ולנענע בו. ג. דאין שייך לתקן ברכה חדשה דאין העושה מברך. פירוש דכל מה שתיקנו ברכה לרואה זה לא ברכה חדשה, אלא אותם ברכות שמברך המדליק, תיקנו לרואה מה ששייך ויכול לברך. ולכן ברכת להדליק לא שייכת לרואה כיון שאינו מדליק בפועל, אבל ברכת שעשה ניסים ושהחיינו שאינה שייכת דווקא לעשיית המצווה, תיקנו לרואה לברך. אבל ברכת לישב בסוכה שהיא שייכת אך ורק לעושה המצווה אין שייך לומר שהרואה יברך לישב אם אינו יושב בפועל, וברכה חדשה לרואה לא שמענו שעושים בשום מקום, וכמו כן גבי ברכת לולב שהיא שייכת רק לעושה המצווה וכן בשאר מצוות, ולכן תקנת ברכת הרואה שייכת רק לנרות חנוכה ולא בשאר מצוות.

נר חנוכה שייך לבית

מדברי התוס' למדנו שמצוות הדלקת נרות חנוכה שייכת רק למי שיש לו בית, ולכן מי שאין לו בית תיקנו לו תקנה חדשה ברכת הראיה אבל סתם להדליק ברחובה של עיר ודאי שאינו יכול. ועדיין צריך להבין מדוע תיקנו פרסום הנס ע''י הדלקת נרות חנוכה דוקא בבית, ולא תיקנו פרסום הנס אף ברחובה של עיר.

אינו  ניכר מי הדליק

הגמרא בשבת (כב.) נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח. אורש''י בטפח הסמוך לפתח שאם ירחיקנו להלן מן הפתח אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם. וצריך להבין מה הוסיף רש''י בביאור הגמ', מדוע בכלל יש עניין שידעו שבעה''ב הניחו שם.

משום חשדא

יש אחרונים שביארו בדברי רש''י שאם יניח רחוק מן הפתח לא ידעו שבעל הבית הניחו שם, ויבואו לידי חשדא בבעל הבית שלא הדליק נרות חנוכה. אלא דלא משמע כן. שהרי בדברי הגמ' שאמרה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח משמע דעיקר המצווה זה דוקא שם, ולא שיש ענין משום חשדא. שהרי אם היה רק משום חשד לא היתה אומרת הגמ' 'מצוה' להניחה שם. כמו שמצינו גבי מי שיש לו שתי פתחים, לא אמרו מצוה להדליק בשתי הפתחים, אלא אמרו שידליק בשתי הפתחים משום חשדא של העוברים ושבים, אבל לומר לשון של מצוה משמע שזה עיקר החיוב. ולפי''ז צריך להבין מדוע יש עניין שידעו מי הדליק את נרות החנוכה ולא סגי בכך שסוף סוף יתפרסם הנס גם ללא ידיעה מי הדליקה.

שלא יחשבו שזה נר תאורה

אלא צריך לבאר בדברי רש''י שאם לא ידעו שבעל הבית הדליק את נרות החנוכה, אין לנו הוכחה שנרות אלו הם באמת נרות חנוכה, והרואה נרות אלו באמצע הרחוב שלא ליד הפתח, יאמר שנרות אלו סתם נרות תאורה (כמו שהיה בזמנם שהיו מדליקים נרות לתאורה). לכן תיקנו לנו מצוות הדלקת נרות חנוכה דוקא בבית של כל אחד ואחד או בטפח הסמוך לפתח שידעו שנר זה הודלק על ידי בעה''ב בשביל לפרסם את נס החנוכה. ועל כן אמרה הגמ' שמצוות נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח, וע''ז ביאר רש''י דאם ירחיקנו להלן מן הפתח, לא ידעו שבעל הבית הדליקה, דהיינו שלא ידעו שזה נר של חנוכה כמו שבכל בית, אלא יאמרו שזה נר תאורה סתם.

לפי''ז מובן

ולפי''ז מובן מדוע הצריכו דוקא להדליק למי שיש לו בית, דרק בזה מתפרסם הנס, אבל בסתם נרות ברחובה של עיר שאין ידוע איזה נר זה, לא יוצא ידי חובתו, ובודאי אסור להדליק בברכה במקום שלא נתקנה התקנה.

עובר אורח לא יכול להדליק

ולפי''ז צריך לומר שרק בעל הבית יכול להדליק בפתחו, אבל אם יבוא סתם עובר אורח וידליק בפתח הבית שרואה ברחוב לא יוצא ידי חובתו. דכיון שבנר חנוכה צריך שכל העולם ידע שאותו נר הודלק לנר חנוכה ולא יחשוב שזה סתם נר תאורה. ולכן אם יש נר שחלק מהעולם יאמרו שזה נר סתם ולא נר חנוכה, אף שחלק מהעוברים יחשבו שזה נר חנוכה, לא יוצא ידי חובת נר חנוכה.

חלקם יודעים וחלקם לא

וכיון שישנם שכנים שיודעים מי גר בכל בית. האם ספרדי שמדליק נר אחד או אשכנזי שמדליק כמה נרות. ויודעים מתי יש אורחים בבית וכמה אנשים גרים בכל בית, וכן יודעים שיש בתים מסוימים שאין גר שם אדם באותו יום. והנה יבוא אותו עובר אורח וידליק בפתח הבית של מקום שלא גר שם אדם. נכון שהעוברים ושבים שאינם מכירים, יאמרו שזה נר חנוכה, אבל כיון שיש את השכנים שמכירים שאין אף אחד שגר במקום זה, ויאמרו שנר זה שדלוק בחוץ אינו נר חנוכה אלא לתאורה. נמצא שחלק חושבים שזה נר חנוכה וחלק אנשים חושבים שזה לא נר חנוכה, וכיון שצריך שנר חנוכה יהיה ודאי לכל, אינו יוצא ידי חובה, ועל כן רק בעל הבית יכול להדליק בפתחו. ומי שאין לו בית, יכול להשתתף בפריטי או יברך על הנרות מתקנת הרואה שיכול לברך.

הדר בעלייה

מקור הדברים שבנר חנוכה צריך שיהיה ניכר לכל בני האדם, בדברי הבית יוסף (בסימן תרע''א) הגר בעליה מניח בחלון ביתו. שואל הב''י מדוע לא יניח בפתח המדרגות שעולים לביתו מרשות הרבים. ותירץ שאין לו מדרגות מבחוץ לבית כלפי רשות הרבים, אלא עולה דרך ביתו של חבירו שבקומת קרקע וכיון שלא ניכר שבעל הבית של העליון הדליקה אינו מדליק אלא בחלון ביתו.

לא יניח בפתח חבירו

ולכאורה אם יניח בפתח ביתו של חבירו שבקרקע, מי שמכיר שיש כאן בית שבתוכו יש עוד בית ידע ששני הנרות שלמטה, אחד של הדר למטה והשני של הדר למעלה ושניהם לפרסום הנס. אבל מי שלא מכיר ועובר אורח במקרה ולא יודע שיש בבית זה שני בתים, יאמר שנר אחד לחנוכה והנר שהני סתם לאורה ונמצא שאין זה נר חנוכה. הנה מצינו שבנר חנוכה חייבים שידעו כולם שזה נר חנוכה, אבל אם חלקם טועים בזה, לא יוצא ידי חובה.

פתח החצר או הבית

נחלקו רש''י ותוס' מה שאמרה הגמ' שמניח בטפח הסמוך לפתח ביתו, האם יניח בפתח החצר הפונה לרשות הרבים או מניח בפתח ביתו ממש הפונה לחצר שפונה לרשות הרבים. תוס' סבר שמניח בפתח חצירו קרוב לרשות הרבים. ורש''י סבר שמניח בפתח ביתו הפונה לחצר.

ראיה לתוס'

תוס' הביא ראיה לדבריו. שהרי כתוב נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם. ואם כל אחד מניח בפתח ביתו שלו ולא בפתח החצר, כיצד שייך נר עם שתי פיות שיעלה לשני בני אדם. אלא בהכרח שמדליקים בני החצר בפתח החצר ואז שייך לומר שנר שיש לו פיות עולה לשני בני אדם שהרי שניהם מדליקים באותו מקום.

ביאור בדין הדר בעליה

והנה בזמנם היה כמה בתים אחד ליד השני והחצר משותפת לכמה בתים ופתח חצר אחד לכל כמה בתים. ואם מדליקים בפתח החצר ניכר לכל אדם בקלות שרואה שלש בתים ושלש נרות בחוץ, ועולה בדעתו מיד שאלו נרות חנוכה. אבל אם מניח כמה נרות בפתח הבית והעליה, ואין ניכר מיד מה הם אותם הנרות שהרי אינו ידוע כמה בתים יש בבית ועלייה, שהרי יכול להיות שהבית והעליה שייכים לאדם אחד, הלכך נר זה אינו לכתחילה ולכן צריך להדליק הנרות בחלון ביתו של העליה. נמצא שנר חנוכה נתקן רק בבית ידוע לנו בבירור מי הדליק ולשם מה הדליקו אבל סתם ברחובה של עיר אסור להדליק עם ברכה, דכיון שזה ספק נר חנוכה ספק נר לאורה, אם יברך, ברכתו לבטלה.

נר איש וביתו

מצוות נר חנוכה נר איש וביתו. נחלקו הפוסקים האם הבן נפטר בהדלקת אביו ולכן אינו יכול להדליק לבדו אף אם רוצה, או שהבן יכול להדליק לבדו, ורק אם רוצה יכול להיפטר בהדלקת אביו.

מחלוקת הרמ''א והשו''ע

הרמ''א סבר שהבן יכול להדליק לבדו ויאמר לאביו שלא יוציא אותו ידי חובה. אבל השו''ע פסק שהאב פוטר את כל בני הבית ואין הבן יכול להדליק לבדו. ואומר החיד''א דאף אם בעל הבית אינו מכוון להוציא ידי חובה את בני ביתו, על כרחם הם נפטרים בהדלקת הנרות של בעל הבית. דכיון שהמצווה חלה על הבית וכל בני הבית סמוכים על בעל הבית, נמצא שכשממונו של בעל הבית הדליק, הוי כאילו ממונם הדליק וממילא נפטרים על כרחם, ואין אחד מבני הבית יכול להדליק לבדו.

קדם הבן והדליק

יתירה מזו אומר החיד''א אם האב הכין את נרות החנוכה והלך להתפלל, הגיע הבן וראה שאביו לא בבית והדליק הנרות, וכשחוזר האב רואה שנרות החנוכה דולקים, אינו יכול להדליק שוב לבדו נרות חנוכה, דכיון שממונו הדליק (על ידי הבן) ביתו נפטר מהדלקת נרות חנוכה וחיוב פרסום הנס על הבית כבר חל.

אכסנאי

דין אכסנאי שונה מדין בן בית. אומרת הגמ' על רב ששת שקודם שהתחתן השתתף בפרוטה אצל בעה''ב ולאחר החתונה אשתו היתה מדליקה עליו.

ישתתף בפרוטה

השו''ע פוסק (בסימן תרע''ז) אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, צריך ליתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ויש לעיין בדברי השו''ע האם כוונתו לומר ''צריך ליתן'' היינו דוקא אם אינו רוצה להדליק לבדו שיכול ליתן פרוטה לבעל הבית, ויצא ידי חובה בהדלקת נרות עם בעה''ב. או שכוונתו לומר צריך ליתן כיון שאינו יכול להדליק לבדו.

יכול להדליק לבדו

כותב בספר חסד לאלפים אלקלעי (סימן ס''ד) דודאי יכול האכסנאי להדליק לבדו ואינו כדין בן בית שאינו יכול, ורק אם רוצה יכול לומר לבעה''ב שיפטור אותו על ידי פרוטה. וכן כתב בשו''ע בהמשך דבריו דאם יש לאכסנאי פתח פתוח לעצמו ששם ישן, ידליק במקום שישן בו לעצמו ולא השתתף עם בעל הבית בפרוטה משום חשדא.

הרא''ש חשש משום חשדא

חשש זה כתב השו''ע מדין הטור שהביא בשם הרא''ש שכיון שיש בני החצר שגרים שם ויודעים שיש מי שגר בבית בכל לילה ויחשדו בו שלא הדליק נר חנוכה, ולפי''ז פסק השו''ע שידליק בביתו שישן בו ולא ישתתף עם בעל הבית שאוכל אצלו. הרשב''א חלק על דברי הרא''ש ולא חשש לחשדא זו של בני החצר.

אכסנאי אינו כבן בית

ואם נאמר שאכסנאי אינו יכול להדליק בפני עצמו אלא דינו כבן בית שחייב להדליק עם בני הבית, מדוע השתנה דינו בגלל חשדא של הרואים וכי יכול לברך בגלל חשדא. אלא בהכרח דכל דין אכסנאי שונה מדין בן בית ורק אם רוצה יכול להשתתף אם בעל הבית ואם אינו רוצה יכול להדליק לעצמו עם ברכה. דזה ברור שדברי השו''ע שיש לו להדליק במקום שישן הכוונה עם ברכה, שהרי אינו משתתף עם בעל הבית אלא מדליק לבד וממילא צריך להדליק עם ברכה כיון שכלל לא יוצא ידי חובה.

דברי הפמ''ג והמשנ''ב

וכן כתב הפמ''ג בדין שאכסנאי משתתף עם בעל הבית או ידליק לבדו. המשנ''ב (סק''ג) כתב ומכל מקום אם יש לאכסנאי נר, נכון יותר שידליק בפני עצמו, ואין חשש ברכה לבטלה.

נרות שבת שונה מנ''ח

יש שוני בין נרות שבת לנרות חנוכה. נרות שבת, כיון שהדליקה אשה אחת בסלון, אין עוד אשה שיכולה להדליק באותו מקום בברכה, כיון שאותו מקום כבר נפטר, אלא אם כן יש לאותה אשה חדר בפני עצמה ואז יכולה להדליק בברכה רק בחדר שלה, אבל באותו מקום כבר לא יכולה. שהרי נר שבת נתקן לאורה וכיון שכבר האירו את הבית, אי אפשר להוסיף עוד ברכה דכבר יש אור. ועל תוספת אורה לדעת השו''ע לא מברכים.

יותר נרות יותר פרסום

אבל בנרות חנוכה כתוב שנר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם, דכיון שאין הנר בא לאורה אלא לפרסום הנס, אין בעיה שידליקו כמה שיותר אנשים אף באותו מקום, וכן נוהגים בישיבות שעושים כמה קומות של נרות חנוכה וזה פרסום גדול.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!