הסורים פיתחו שפת סתרים כדי להתחמק מהמשטרה החשאית של בשאר אסד

במשך עשרות שנים שררה בסוריה אזהרה שהועברה מדור לדור: "לקירות יש אוזניים". השגרה בחיי היום-יום, בבתי קפה, במוניות, בשווקים ואפילו בבתים עצמם, הייתה רצופה בשתיקה ובזהירות. החשש מהאזנה סמויה של המשטרה החשאית של משטר אסד היה נוכח בכל שיחה.

משטר אסד, שחשש מהפיכה, פיתח רשת רחבה של מודיעים שחדרו לכל פן בחיי האזרחים. מנקי רחובות, אוספי אשפה, מוכרי בלונים – איש מהם לא היה חסין מהפיכתם למודיעים של המשטר. הפחד נגע בכל אספקט של החיים, עד כדי כך שאפילו אמון בסיסי בין בני משפחה הוטל בספק. "הפחד במדינה הגיע לרמה שלא יכולת לסמוך על המשפחה שלך", אמר איימן ריפאי, תושב דמשק, ל"וושינגטון פוסט".

כדי להתמודד עם האיום התמידי, אזרחי סוריה פיתחו שפה סודית של קודים ורמיזות שאפשרה להם לדבר על נושאים שונים, כולל ביקורת על המשטר. "לא היה חופש ביטוי אמיתי," סיפרה עליה מאלק, מחברת הספר "הבית שהיה ארצנו: זכרון מסוריה". היא הוסיפה, "גם בהיעדרם, הם היו נוכחים." מייסון, תושבת דמשק, תיארה כיצד כשביקשו להתלונן על המשטר, הצביעו לעבר התקרה, מה שציין את הממשלה.

בחודש האחרון, לאחר מתקפת הפתע של המורדים שהביאה להפלת אסד, אזרחי סוריה חווים לראשונה חופש ביטוי אמיתי. "אנחנו אומרים לאנשים 'למה אתם מנמיכים את הקול שלכם?'", סיפר ריפאי, שחש משוחרר לחשוף את שמו המלא ללא חשש. "אין ממה לפחד." שינויים אלו מסמנים את תחילתו של עידן חדש בסוריה, שבו האזרחים יכולים לבטא את מחשבותיהם ורגשותיהם ללא חשש ממשטר דיכוי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!