"הרימון התפוצץ ונשארתי בחיים. מי הציל אותי, המפץ הגדול?"

שירה (דאבוש) כהן

"פתאום שמענו 'בום' ענקי. הסתכלתי סביב וראיתי שכל הטנק מלא ברסיסים. נבהלתי. הייתי בטוח שקרה לי משהו נורא, אבל הסתכלתי על הגוף שלי, ונוכחתי לדעת שהוא שלם, ושהכל בסדר איתי", במילים אלו פותח את השיחה בינינו מפקד הטנק לשעבר, הרב דורון הגי (49),יוצר ומפיק סרטוני יהדות, מורה וסופר, נשוי ואב לשמונה ילדים מצפת. "באותו רגע ידעתי שזכיתי לנס גדול, ושרק כוח עליון הציל אותי – ולא ה'מפץ הגדול' או כל מיני תיאוריות כזב אחרות שאחזתי מהן עד אז".

האם זה היה הטריגר שהביא אותו לחיק היהדות? אולי. אבל זה לא קרה בן רגע, כמו שרובינו נרצה לחשוב. מיד אחרי סיום השירות, הצטרף הרב דורון לצוות העובדים של אוניית תענוגות שעשתה את דרכה לאיטליה. "הייתי הישראלי היחידי על הסיפון", הוא משחזר. אבל לא היה שום דבר שיסגיר את ארץ מוצאו. "דיברתי איטלקית שוטפת, נראיתי כמו אחד מהם. מה הסיכוי שהם יזהו שאני יהודי וישראלי?, ועוד יציירו לי צלב קרס על החפצים, כשאני בתפקיד?"

בנימה אנטישמית: "אתה לעולם לא תהיה כמונו. אתה יהודי"

ואם זה לא מספיק, מה הסיכוי שהקפטן בעצמו יתנכר אליו ויגיד לו למחוק את צלב הקרס בעצמו? "נורא כעסתי על ההתייחסות שלו. אמרתי לו: 'מה הבעיה שלך – אני נראה כמותכם, אני מדבר כמותכם, אני אוכל את האוכל שלכם. למה אתם מתייחסים אליי שונה?" אז זהו, שבעיני אותו קפטן – הוא קיבל יחס שונה, כיוון שבאמת היה שונה. כולם ראו את זה, איך הוא לא ראה? "לא, לא", הנהן הקפטן האיטלקי בראשו, לשלילה. "אתה לעולם לא תהיה כמונו. אתה יהודי", סינן מבין שיניו, בנימה אנטישמית. 

"שבוע אחר כך שברתי חוזה, וירדתי מהאוניה. פתאום הבנתי שמה שאני לא אעשה, הם לעולם לא יראו אותי כאחד משלהם". מיד לאחר מכן, החליט הרב דורון לנסוע לטיול בן שנה לדרום אמריקה – שם, כך חשב, יוכל להתמלא ברוחניות ולמצוא משמעות לקיומו. "אחרי ארבעה חודשים שם, החלטתי לחזור ארצה. ראיתי שזה לא משנה לאן אסע, בסופו של דבר – כל החוויות שבעולם, לא יצליחו למלא אותי בדברים שאני צריך.

הפגנות נגד מתנחלים ודתיים: "הייתי שמאלני קיצוני"

אם מדברים במושגים של שיבה ליהדות מהמקום הכי רחוק והכי קיצוני שאפשר – לרב דורון הגי יש הרבה מה לתרום לשיחה. הלא עד לפני שלושים שנה לערך היה בצד הרחוק ביותר של המתרס – זה המגדיר עצמו כאנטי דת מובהק, זה אשר בכל הזדמנות אפשרית משתלח ויוצא כנגד דתיים, זה שבינו לבין אמונה בא-ל אחד, אין ולו שמץ קשר. החינוך האליטיסטי שקיבל תרם אף הוא לליבוי הריחוק הפנימי שחש, וכמו ייעד אותו למסלול חיים ידוע מראש, שאיך שלא מסתכלים עליו – אין סיכוי שליהדות יהיה בתוכו מקום.

"עוד כנער אני זוכר את עצמי משתתף בהפגנות נגד מתנחלים, נגד דתיים. החזקתי עצמי כאדם נאור, ובדעותיי הייתי שמאלני קיצוני".

ומה קורה איתך בארץ?

"מצאתי עבודה נחמדה במשרד פרסום, והתחלתי 'לחיות באמת'. עבדתי המון שעות, ועשיתי הרבה מאוד כסף - אבל זה עדיין לא הרגיע אותי. הנשמה לא הרפתה. 'אוקיי, אז נלך ללמוד משהו', אמרתי לעצמי. אבל מה לומדים כדי לשנות את העולם? הלא זה המניע היחידי שמאז ומתמיד דחף אותי לעשות דברים - רציתי להיות איש העולם הגדול, להפוך את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו".

על עקדת יצחק: "הטקסטים האלה לקחו אותי למקומות גבוהים"

כך מצא עצמו נרשם לפקולטה ליחסים בינלאומיים, באוניברסיטה העברית בירושלים. האופק שריצד לנגד עיניו היה משרד החוץ, ודיפלומטיה זו המשרה הנכספת. אלא שדווקא שם, במקום שאמור להקנות לו כלים למימוש שאיפתו, אמת מסוג אחר לגמרי טפחה על פניו. "כשראיתי שבין כל המרצים שמלמדים אותי – אין אף אחד שבאמת מסוגל ללמד אותי איך להפוך את העולם לטוב יותר, החלטתי לפרוש. אף לא מרצה אחד לרפואה היה שם".

לאחר שעזב את היחסים הבינלאומיים, חשב שדווקא יחסים עם עצמו – דרך שיעורי אמנות, הם אלו שיביאו את המזור לנפשו המחפשת, ונרשם ללימודי אמנות באוניברסיטת תל אביב.

"שם, לקחתי קורס מאוד מעניין עם הדיקן, בשם 'תחנות בתרבות המערב'. התחנה הראשונה עליה למדנו הייתה החטא של קין והבל, והתחנה השנייה – עקדת יצחק.

"הטקסטים האלה לקחו אותי למקומות גבוהים מאוד ומצאתי עצמי מתענג עליהם בכל זמן פנוי", הוא אומר. "הפתיע אותי לדעת שהטקסטים לא משאירים אותי אדיש אליהם, אלא מעוררים בי רגשות מעורבים".

צפו בחינם בפרק הראשון בסדרת האנימציה "בית אבותינו" של הרב דורון מ"פני מלך" באתר עולם הילדים של הידברות. לחצו כאן >>>

מגילוי האמת לתחילת שמירת מצוות: "אמרתי לעצמי לא להיות שקרן"

"בעקידת יצחק למשל, כעסתי מאוד. חשבתי לעצמי: 'איזו מין דת אכזרית זו, שמצווה על אבא לעקוד, להרוג את הילד הקטן שלו?' רק כשהלכתי לספריה, וגמעתי ספרים שונים על הנושא – הבנתי שיצחק בכלל לא היה ילד קטן. הוא היה בן 37, והלך לעקידה לגמרי ברצון: 'וילכו שניהם יחדיו', כך כתוב. הייתי המום. פתאום הבנתי שכל מה שלימדו אותי בבית ספר, זה שקר אחד גדול. אף אחד מעולם לא טרח להסביר לי את האמת".

ומה עשית עם התובנה הזו?

"קודם כל הבנתי שאני חייב לחקור את הדברים עד תומם, והחלטתי לקרוא את התורה בעצמי מא' עד ת'. כשהגעתי לשמות ולעשרת הדיברות, קרה מהפך גדול בנשמה שלי. 'זהו. זה זה', הרגשתי שזה בדיוק המתכון שחיפשתי כל החיים, לתיקון העולם. אבל אז הגיעו גם תובנות אחרות. אמרתי לעצמי לא להיות שקרן. מה זה 'זכור את יום השבת'? אתה לא יכול לגלות את האמת שחיפשת כל החיים שלך, אבל להמשיך להיות מעוגן להרגלים ולאורח החיים הנוכחי שלך'".

"גיליתי שלאנשים שסלדתי מהם אין זנב וקרניים"

הרב דורון התחיל לשמור שבת, אבל לא יכול היה לשקר את עצמו ולקחת רק את החלק שהכי נראה לו. אחרי השבת הראשונה שטעם בחייו, עזב את ביתו, והלך לגור בצריף קטן על נחל הירקון, סמוך לאוניברסיטה. "בשבת השנייה, בעשר בבוקר אני שומע דפיקה על הדלת. השכן התימני, ש'במקרה' גם שמר תורה ומצוות, הזמין אותי לאכול ג'חנון. הלכתי, וראה זה פלא. גיליתי שלאנשים האלה, שתמיד כל כך סלדתי מהם, אין זנב וקרניים. הם היו אנשים רגילים ושמחים, ובזכותם התחלתי לראות יהדות מזווית אחרת, לא כמו שהכרתי עד אז".

באותה שבת גם הלך לבית המדרש, וקרא בשקיקה את כל הספרים שרק יכול היה. "הכל עניין אותי. הרגשתי שנפתח לי צוהר אל עולם חדש ומפעים, שכל שנייה בו אני יכול להרוויח רווח נקי לנשמה שלי. לאט לאט נשאבתי פנימה אל עולם התורה, עד שבשלב מסוים – החלטתי לעזוב את הלימודים. לא ראיתי טעם להמשיך ללמוד דברים שלא יתרמו לי דבר לתיקון נפשי, לתיקון העולם שבתוכי ושמחוצה לי".

בית אבותינו: אנימציה יהודית על פרקי אבות שיצרו הרב דורון ויעל הגיצילום: יח"צ

כל בני הבית משתתפים ביצירת אנימציה יהודית

אחרי ארבעה חודשים של התחזקות רוחנית הבין שזה לא עסק להמשיך להתחזק לבד, ושצריך למצוא רב. בהשגחה פרטית הגיע לשיעורו של הרב יוסי גינסבורג ברמת אביב, שם למד במשך שנתיים – עד שהכיר את אשתו יעל, בשידוך. כיום השניים הורים לשמונה ילדים מקסימים, והבית שלהם הוא בית מיוחד במינו.

מדוע? ובכן, למעט העובדה שגרו מספר שנים בוונציה בשליחות מטעם בית חב"ד ("חזרנו כי אין כמו חינוך ילדים בארץ") – בין כל הכובעים של יעל (מעצבת גרפית ומאיירת) והרב דורון (שחיבר סדרת ספרי ילדים ונוער בשם 'אפרוחי') – מפיקים השניים סרטוני יהדות לילדים, בתהליך יצירה שכולל את בני המשפחה כולה. כן, כולל הילדים.

איך החלה כל העשייה הזו?

"במהלך שנות הנישואין והעבודה בבית חב"ד ראינו שמה שהדור שלנו זקוק לו הכי הרבה הוא 'לראות את הקולות', זאת אומרת, זה לא מספיק לקרוא טקסט ולהתרגש ממנו, או לשמוע איזה וורט יפה מהתורה – אלא צריך לקחת את התורות ולהפוך אותן למשהו חזותי. מאחר וכל חיי עסקתי בכתיבה, ואשתי כל חייה עסקה באיור – הבנו שיצירת סרטוני אנימציה שמסבירים את המצוות, זו בעצם השליחות שלנו".

הובי הרובוט לומד את ספר המצוות לרמב"ם: עוד סדרת אנימציה יהודית לכל המשפחהצילום: יח"צ

סרטוני האנימציה היהודית מופצים בכל בעולם

עם התובנה הזו ניגשו בני הזוג למשימה החשובה – יעל למדה בעצמה את מלאכת יצירת הסרטונים, דורון ישב והלביש סיפורי ילדים על מצוות שונות שרצה ללמד, ולמלאכת הדיבוב הצטרפה המשפחה כולה. "היום יש לנו ב"ה באתר 'פני מלך' כבר מאות סרטונים, שרבים מהם מתורגמים ומופצים לחו"ל – שם יש שממה של תורה. הסרטונים מתורגמים לרוסית, אנגלית, פורטוגזית וספרדית, ואנחנו מקבלים עשרות פידבקים של יהודים מכל רחבי העולם. על ההשראה שלו לכתיבת הסיפורים אומר הרב דורון "זה הרבה מאוד תפילות, על הפרט הכי קטן ועל האופן שבו מורידים רעיונות גדולים ל'אנשים קטנים'. אחרי כתיבת התסריט, אני שולח אותו להגהה אצל שני רבנים, ורק אחרי שהתסריט גמור – אשתי מקבלת את הסרטון, וביחד אנחנו עובדים על הציור ועל הדיבוב".

ואיפה הזמן לכל זה?

(מחייך) "הו, זו שאלה טובה. הזמן הוא כמו ארץ ישראל, עליה נאמר ארץ הצבי. ככל שיש יותר תושבים – כך היא מותחת עצמה, ומתרחבת, כדי להכיל בה את כולם. כך בדיוק עם הזמן – ככל שמכניסים בו יותר תוכן רוחני, יותר דברים שבקדושה – כך הוא מוציא אותנו מרשותו של היצר הרע שלנו, מתרחב ומכיל את הדברים הטובים שאנחנו רוצים להשיג בחיים".

צפו בחינם בפרק הראשון בסדרת האנימציה "בית אבותינו" של הרב דורון מ"פני מלך" באתר עולם הילדים של הידברות. לחצו כאן >>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!