הצצה לתרגיל האחרון של הפרמדיקים החדשים - בתוך "עזה הקטנה"

זעקות חזקות נשמעו מרחוק כשחניכי הכשרת הפרמדיקים פתחו את התרגיל המסכם שלהם בהליכת שלושה קילומטרים. זמן קצר מהגעת 27 החיילים למקור הרעש, החושך כבר ירד, ורק ההתרגשות שבאוויר (ומשקל ציוד הרפואה הכבד) הצליחה לחמם אותם. שם, הם גילו שמדובר באירוע פגיעת נ"ט - עם פצועים רבים, ומעט ציוד זמין.

האימון הזה, שהתחיל בשלישי האחרון ונמשך עד חמישי, הוא האחרון בהכשרתם הארוכה. מטרתו להכניס את הפרמדיקים למציאות המבצעית, אליה יכנסו עוד ימים בודדים. אך כמובן, באירוע אמיתי אין עשרות כמוהם בשטח. לכן, חלק דימו לוחמים שמגינים על הכוחות בזירה, כדי למנוע פגיעות נוספות.

בהסתכלות חיצונית, קשה היה להבין איך הם מצליחים, עם אלונקות בודדות, לטפל ולפנות פצועים רבים. אך מתוך מה שנדמה מהצד ככאוס, הם ניהלו את הזירה בצורה שתבטיח שכולם יצאו ממנה בחיים. כל אחד ביצע את תפקידו, ויחד, פעלו בהרמוניה מוחלטת.

משם, המשיכו הלאה בתרגיל. במהלך צעידה בת 10.5 קילומטרים ל"עזה הקטנה" התמודדו הפרמדיקים עם אירועים רבי-נפגעים בלתי צפויים. השלב הזה כשלעצמו יכול להישמע מתיש, אבל בשבילם ההפך הוא הנכון. אחרי החודשים הרבים בהם למדו את מקצוע הרפואה הצבאית, כל הזדמנות ליישום הידע בשטח, היא הוכחה שברגע האמת - יוכלו להציל חיים.

עם הגעתם ליעד, החלו בביצוע "בית בהגנה" - שמירה על מגנן. וכמו בשדה הקרב, לאורך כל הלילה הם לא ישנו אלא היו בכוננות תמיד: לא נפרדים מהציוד, מוקפצים כל כמה זמן לאר"ן עד הנסיגה.

מה שהם לא ידעו, זה שבאמצע היציאה מהמגנן, יגיע שינוי משימה בלתי צפוי: נכנסים חזרה ופושטים על איתורים נוספים. "פה את בוחנת את ההתמודדות שלהם עם המציאות האמיתית של מלחמה", מסבירה מפקדת הקורס, סגן יעל אדר בשיחה עם שירה הלמן באתר צה"ל, "חוסר ודאות וערפל".

זה כבר הלילה השני לתרגיל, והחיילים ממשיכים לנהל אר"נים ב"בית בהגנה" ולתרגל אירועים מורכבים נוספים. לדוגמה, טיפול בפצוע שהפינוי שלו מתעכב, וצריך לתת לו מענה רפואי ממושך בשטח. 

בשלוש לפנות בוקר חמישי, נחתם התרגיל. הם הוכיחו שבנוסף ללימודי רפואה אינטנסיביים, התמחות בבתי חולים ומשמרות בטיפול נמרץ - גם באספקט המבצעי הם מוכשרים באותה מידה. בין אם מדובר בניהול לוחמים באירוע, התעלמות מתשישות או התמקדות במשימה וערנות תמידית למתרחש.

בעוד יומיים, הם עתידים לקבל את התואר "פרמדיק" שיענדו על כותפותיהם, ברחבת בה"ד 10. שם, הם יציינו את סוף ההכשרה שארכה 13 חודשים, וזאת אחרי שהתקצרה ונהייתה אינטנסיבית יותר בעקבות המלחמה. 

סגן אדר, שהייתה איתם מראשית דרכם, לא יכלה להסתיר את התרגשותה בסוף התרגיל. "אני גאה בהם מאוד", היא מחייכת, "אחרי שראיתי אותם מהצד הבנתי כמה הם נהיו רציניים, ובעלי הבנה מבצעית גבוהה. עכשיו, אני רק מחכה כבר לראות אותם עובדים בשטח - ומצילים חיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!