בין כנס ההתנזרות של ר' צבי מאיר ל- AI שדוהרת קדימה | טור דעה

במוצאי שבת קודש, פרשת וישלח, בני ברק - עיר התורה והחסידות - התעטפה בקדושה וטהרה. המונים מבני העיר ומכל רחבי הארץ - חסידים, ליטאים, כיפות סרוגות, בחורים ואברכים, אנשים יראים ושלמים - נהרו אל עבר קריית ויז'ניץ, אל בית המדרש הגדול 'בית ויז'ניץ', שם נערך מעמד אדיר: כינוס 'אום אני חומה' להתנזרות מוחלטת מפגעי הטכנולוגיה.

האירוע לא הועבר בשידור חי לשום אתר ולשום מקום בעולם, ואף לא צולם. מי שרצה לשמוע ולראות - היה עליו להגיע למקום וליטול חלק מקרוב. צלם וידאו לא הוזמן למקום, וגם צלם שמצלמתו מחוברת לווי-פיי לא יבוא בקהל ובהיכל ה', כך הבהירו המארגנים.

במרכז הבמה עמד המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, ראש חבורת 'נחלת יעקב', והזהיר על התרחקות ופרישות מן הטכנולוגיה. הוא הדגיש כי יש להוסיף גדרים וסייגים - שכן שום פילטר ושום סינון לא יעזרו - רק התנזרות מוחלטת. באירוע השתתפו כ-25 אלף איש שבאו וחתמו על טופס קבלה לשמירה מפני פגעי הטכנולוגיה. את הטפסים העבירו לרבי צבי מאיר.

בזמן שאותם אלפים עמדו בתור בבני ברק לקבל את ברכתו של הגה"צ המשפיע שליט"א ולהעביר לידיו את טופס הקבלה על התנזרות מן הטכנולוגיה, העולם בינתיים רץ קדימה בקצב המהיר ביותר. לבינה המלאכותית יש קצב משלה וחוקים משלה - או ליתר דיוק, אין לה חוקים ואין לה קצב. בכל שנייה יש התקדמות, ונראה כי בינה אנושית אינה יכולה לעמוד בזה, ולכן היא זקוקה לבינה מלאכותית כדי לשרוד את האינפלציה בתחום - זהו הפרדוקס הגדול.

רבים מאיתנו חוששים ואומרים - 'מַה יֵלֶד יוֹם'. לא מן הרוחניות שלנו ושל צאצאינו - מזה אנו פחות חוששים. אנו יודעים כי לא אלמן ישראל, הקב"ה אינו משאיר אותנו לבד. "בראת יצר הרע - בראת תורה תבלין", ויש לנו את גדולי ישראל שעומדים, מזהירים ומעוררים. בטוחים אנו שלא יתנו לנו ליפול חלילה ברשת זו, ומי שצריך - ידע להשתמש בה לטובה. אך הפחד והחשש הגדול הוא מן הקדמה, וכשאנו מדברים על חשש מן הקדמה, הכוונה היא לפרנסתנו, שחלילה לא נאבד אותה.

אפרופו החשש מחידושי הזמן, ברצוני לצטט את הסופר ואיש התקשורת החרדי אריה ארליך. השבוע צייץ ארליך בחשבונו באפליקציית X (לשעבר טוויטר): "הבינה המלאכותית שהשתלטה על חיינו גרמה לי לאובדן ערך מוחלט של המילה הכתובה שאני מקבל. בכל הודעה אני מנחש מיד אם היא נכתבה בידי אדם שאכן ישב לכתוב, לנסח ולחשוב על כל מילה כבימי קדם הפרה-היסטוריים - או שאלה פירותיהם המלאכותיים של צ'אט GPT ודומיו, ויחסי נגזר בהתאם. נורא. הבו עצה הלום!"

גם אם אינך חובב גדול של קריאה ואינך איש המילה הכתובה, יש מקום להבין את חששו של ארליך. לכולנו יש את הפחד - מי יודע אם לא יבוא יום והבינה המלאכותית תחליף את קיומנו? היא יודעת לעשות הכול: לערוך קניות, לכתוב, לקרוא, לסכם דברים, להמציא דברים, להקשיב. כן, כן, אפשר אפילו לשוחח עמה בדיוק כמו עם פסיכולוג - רק שהיא אינה עוצרת אותך אחרי 45 דקות עם טישו ביד וזורקת אותך מן הקליניקה, באמירה: "תשלום, בבקשה".

אולם אפשר להירגע. הבינה המלאכותית לא באה להחליף את האנושות, אלא רק לסייע לנו כדי לשפר ולייעל. אם בעבר היינו מכבסים את הבגדים בדלי מים ובידיים והיינו תופרים את השמלות בעשר אצבעות - היום הכול במכונות. כך גם הכול עובר לרובוטים, ואי אפשר לברוח מזה, בדיוק כמו אותם אנשים שבתחילת המהפכה התעשייתית סירבו להשתמש במכונות אריגה וכביסה מתוך פחד שיאבדו את פרנסתם. בסופו של דבר, גם הם הבינו שהמכונות לא החליפו את האדם, אלא פינו לו זמן ליצירה, לחשיבה ולהתפתחות בתחומים חדשים.

הימים הבאים עלינו לטובה - יום שישי, שבת קודש ויום ראשון - הם ימי הוד וימים טובים בכל העולם החסידי, ימי שמחה והתעלות בבתי המדרשות ובהיכלי הקודש בכל קצוות תבל, ימים של התכנסות והתוועדות בדיבוק חברים הם אלו, שכן בי"ט בכסלו מציינים את יומא דהילולא קדישא של מורנו המגיד ממעזריטש זיע"א, תלמידו המובהק וממשיך דרכו של מרנא ורבנא אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זיע"א, מייסד תורת החסידות.

ביום זה אף חוגגים את חג הגאולה של רבנו הזקן, המכונה 'בעל התניא' והשולחן ערוך זיע"א, אשר נגאל ממאסרו ביום זה. וביום המחרת, כ"א בכסלו, מציינים את יום ההצלה של כ"ק מרן אדמו"ר רבי יואלי'ש (טייטלבוים) מסאטמר זצוקללה"ה. ימים קדושים אלו מלאים בהודיה לקדוש ברוך הוא על כל הניסים והנפלאות, ועל אשר ברחמיו וחסדיו הגדולים לא נטש את עמו ישראל.

בשבת האחרונה התפללתי באחד מבתי הכנסת של קהילת חב"ד בעיר. בלוח המודעות הבחנתי בפתק קטן שנכתב בטוש אדום על דף לבן, ובו נכתב במילים ספורות: "הציבור הקדוש מוזמן להתוועדות חג הגאולה - י"ט כסלו שתיערך כאן בבית המדרש בליל שישי. יישמעו דברים מפי המשפיע הרב מנחם מנדל.. שליט"א".

מודעה קטנה וכה פשוטה, ללא מילים גדולות, לא מליציות, בלי חרוזים ועיטורים, בלי גופנים מרשימים - רק כמה מילים אחדות, אך אישיות, שנכתבו בידי הגבאי מעומק לבו לציבור הרחב. במילים אלו הוא מזמין את הרחוקים שיבואו לחגוג יחד עם הקרובים את חג הגאולה, וכפי שאמר רבנו הזקן: "מי שישמח בשמחתי (שמחת גאולת י"ט בכסלו) - אוציאנו מן המצר אל המרחב". ולפי גרסה אחרת: "מי שישתתף ויקח חלק בשמחתי - יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו".

אם אפשר לומר, חסידי חב"ד הם הראשונים שהביטו בקדמה בעיניים ולא חששו ממנה. כבר לפני שנים רבות הם הכניסו את המסכים הגדולים לתוך מרכזי חב"ד בארץ ובעולם, שידרו בכל מקום את דברי הרבי, ולא ראו בזה משום ערוות דבר - רק הפצת היהדות ואור. הם תמיד רואים את הטוב בכל דבר, מחבקים ואינם מרחיקים. דווקא לכן היה לי מוזר בעיניי לראות בשבת את הפתק הקטן נכתב בטוש אדום - איפה המחשב? רציתי לגשת לגבאי ולהעיר לו על שמרנותו: "העולם מתקדם ואתה עוד תקוע בדף A4 לבן של מדפסת? אתה יודע שקל יותר לבקש מן הבינה המלאכותית ליצור לך מודעה, וזה גם אולי יהיה מושך יותר, יצירתי יותר. למה עבודת יד?"

במבט לאחור, ובהצצה קדימה - אל ליל י"ט בכסלו, להתוועדויות החברים וכינוסי 'צמאה' שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו כאן בארץ - אני חושב שהגבאי כנראה צודק בשמרנותו במובן מסוים. ישנם דברים שבינה מלאכותית אינה יכולה להחליף בהם את הבינה האנושית, השכל והרגש, והלב הפועם בתוכנו. אמנם אפשר להיעזר בקלוד להכנת רשימת שירים, אולי גם לייעול עריכת קניות המשקאות החריפים להתוועדות, ואף להיעזר במראי מקומות לתוכן המאמר של הרבי בצ'אט-ג'י-פי-טי, אך הרגשות, ההווי והתחושות - אלה בלתי ניתנים להחלפה.

האווירה והתחושה העילאית השוררת כשהחסידים מתקבצים יחד בהתרוממות נפש - זה אומר 'ווארט' של הרבי, זה מסיים את ספר 'התניא', שותים משקה, אחד אומר לשני 'לחיים' וחברו עונה לו 'לחיים ולברכה' - בלתי ניתנת לתיאור. השמחה באוויר כאשר חסידי חב"ד רוקדים ושרים את הניגון "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי... וְאַתָּה אֱלֹקִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" - המיוחס לאדמו"ר הזקן, שכאשר באו להודיע על שחרורו ממאסר, היה באמצע אמירת 'פדה בשלום נפשי' שבפסוק י"ט בפרק נ"ה בתהילים - את זאת שום רובוט אינו יכול להחליף.

"איפה ביבי?" יום שלם עצר מלכת. מדינת ישראל הייתה עסוקה בשאלה אחת: "איפה ביבי?" ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנמצא בכל מקום - בקיסריה, בירושלים, בכנסת, בקריה בתל אביב; מעיד בבית המשפט, נואם באו"ם; הוא חילוני ועומד בראש גוש הימין הדתי והחרדים, הוא אשכנזי ומייצג את ישראל השנייה - אותו ביבי נעלם, ואזרחי ישראל אבודים. "איפה ביבי?" הם שואלים ומעלים ספקולציות של תקווה, שמא נעלם כדי לחתום על עסקת חטופים או להעלות את עצמותיו של המרגל אלי כהן. הייתה תקווה בלב.

זה החזיר אותי לטבח שבעה באוקטובר, ליום ההוא בהיסטוריה של מדינת ישראל - השבת השחורה, כשכולנו זעקנו: "איפה ביבי? איפה הממשלה? איפה הצבא?" אבל הפעם משהו שונה. דווקא בשבוע שבו אנו שרים 'פדה בשלום נפשי' בהתוועדויות חב"ד ברחבי העולם, דווקא ביום הגאולה של האדמו"ר הזקן ממאסרו, היעלמותו של ראש הממשלה נושאת עמה תקווה. אולי בזכות חג הגאולה, גם אנחנו נזכה לבשורות טובות, ל'פדה בשלום נפשי' משלנו - וכל 100 החטופים והחטופות יזכו לצאת מן המצר אל המרחב ובמהרה ישובו לחיק משפחותיהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!