סיפורה של יחידת דובדבן במלחמה: 'יוצאים גם ל-5 מעצרים בלילה'

"היחידה עם השם של הפרי", זה היה הכינוי שלה במשך שנים, כשעוד אסור היה לחשוף איך קוראים לה. לפעמים התייחסו אליה בתור "היחידה הסודית", מדי פעם אפילו כ"יחידת החיסול של צה"ל", אבל המסר תמיד היה ברור: על דובדבן לא מדברים. 

עברו מאז כמעט ארבעה עשורים, ובימינו כבר מותר לקרוא ליחידה בשמה. למרות זאת, ענן של חשאיות עדיין אופף את המבצעים שמובילים לוחמיה - בין אם הם באיו"ש, עזה, או לבנון. "אם לא שומעים על מה שאנחנו עושים", אומר אחד מהקצינים בדובדבן בראיון להילה גד באתר צה"ל, "זה אומר שאנחנו עושים משהו טוב".

עם תחילת התמרון ברצועה, פלגה אחת ביחידה חברה לצק"ח גבעתי, ואילו השתיים האחרות הגבירו את הפעילות המבצעית באיו"ש. "אפשר כביכול להגיד ששתי הפלגות שנשארו בפיקוד המרכז המשיכו כרגיל, אבל בגזרה כזאת, שום דבר אף פעם לא רגיל, בטח שלא אחרי 7 באוקטובר", מחייך הקצין, והוא יודע היטב למה: "קצב הפעילות שלנו, שעוד לפני המלחמה היה גבוה, עלה בכמה רמות. עברנו ממאה למאתיים, לפחות".

את הפקודה שהקפיצה אותם לחימה ברצועה, קיבלו הלוחמים כשהיו בכלל בשיאו של מבצע ביהודה ושומרון. "תוך 24 שעות כבר היינו בעזה, ונכנסנו בכוח מלא, בשיא העוצמה ועם כלל היכולות שלנו", הוא מרחיב, "אנחנו מתמחים, בין היתר, בלחימה בשטח בנוי. יש לנו כלים ויכולות שהשחזנו במשך שנים של פעילות בסביבה צפופה, ואת הכול הבאנו איתנו לעזה, ובהמשך - גם ללבנון".

"לפני שנכנסנו לגזרה הצפונית עשינו 'שיפט' ברמה המחשבתית. התחושות באוויר היו אחרות וכל הלוחמים היו דרוכים, כי הבנו שאנחנו נכנסים למתאר לחימה שטרם יצא לנו להתחכך איתו", הוא משחזר, "ואז כשנכנסנו, הבנו שהנוף לא כל כך שונה וההבדל העיקרי שאנחנו צריכים להסתגל אליו - הוא בתורת הלחימה. הודות לניסיון המבצעי שלנו, הסוויץ' קרה בצורה חלקה ומהירה".

ובדומה לדרום ולצפון, גם בפיקוד מרכז הם לא מורידים רגל מהגז לשנייה. "לפני כמה חודשים סיכלנו חוליה שהייתה בדרך לבצע פיגוע", מעיד הקצין, "היה להם מטען ברכב ומטרה עם כתובת ספציפית, אבל עצרנו אותם. התחושה הזאת - אין שני לה".

וביחידה כמו דובדבן, מבצע כזה קורה כל שני וחמישי. "השנה האחרונה הייתה מטורפת, גם עבור הלוחמים הוותיקים ביותר. למשל, היו שבועות שהיינו יוצאים לחמישה מעצרים בלילה. זה קצב אחר לגמרי", מדגיש הלוחם, "ומה שמחזק אותנו הכי הרבה בתקופה מאתגרת כזאת, זה הצוות, שכבר מזמן הפך למשפחה".

"בסוף, כשיש לי לוחמים שאני יכול להגיד להם מילה אחת והם כבר מבינים בדיוק מה אני מרגיש, זה משנה מציאות, והופך כל התמודדות להרבה יותר פשוטה", הוא משתף, "הם נמצאים איתי ברגעים הכי יפים והכי מורכבים של החיים".

"לא פעם ולא פעמיים נערכנו לפעילות ביישוב ישראלי באיו"ש, ואחרי הפעילות חזרנו לאותו יישוב", הוא מסכם, "ולא משנה כמה אנחנו עייפים, כשרואים את הילדים שם רצים ברחוב, ומבינים שעליהם אנחנו שומרים - אין מאושרים מאיתנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!