הדבר האחרון שהם רוצים זה את שחרור החטופים | דעה

זה היה פחות או יותר לפני שנה. עבר בקושי חודש מאז המיני שואה שעברו קיבוצי העוטף, שדרות ונתיבות, וההלם התחיל להתפוגג.

אלו היו ימים של אחדות מופלאה, רוח מרוממת, תחושת גבהות בעם. וזה הדבר שהכי הפחיד אותם. את האנשים שהסיבה היחידה שלהם לקום בבוקר זה להילחם למען הפלת הממשלה. הפירוד תמיד היה לחם חוקם. אוי, כמה הם משוועים למלחמת אזרחים. עיניים על הכדור, תמו הימים הוורודים. חוזרים לקפלן, עם הזמבורות והשלטים. הפעם עם שידרוג רציני. יש לנו חטופים בפרונט.

דף המסרים עודכן. הסלוגנים שויפו היטב. טובי המוחות ישבו במשרדי היח"צ והתוו את פתיחתה המחודשת של המערכה. בציניות מחרידה, שלא לומר אכזרית, הקבוצה הזו החליטה לסחוט את הלימון עד טיפת דמו של החטוף האחרון. הכל בשביל המטרה הקדושה. מטרת העל. החטופים? אפשר לומר עליהם קדיש.

הם ידעו מצוין שזה הדבר האחרון שיחזיר חטופים. כשהם סיפרו לכם שהם נאבקים בשביל שלא ישכחו את האומללים שנמקים במנהרות, גם הם ידעו שזה במקרה הטוב שטויות. אין אזרח אחד במדינה שלא חושב על החטופים. השאלה היא מי מייחל לחזרתם, מתפלל ממעמקי ליבו לשובם במהרה, ומי לא בוחל לגרוף על גבם הון פוליטי.

אין זה בכדי שהמסר הראשי הוא 'להחזיר את כולם עכשיו'. הקונוטציה מפנה את הדרישה לממשלה. סלוגן של 'לשחרר את כולם עכשיו' מפנה את האצבע המאשימה לחמאס. הסירוב של הארגון לנהל משא ומתן או לסגת מדרישותיו הוצנעו היטב. מי שהעז להעלות את הנושא הוקע אל עמוד הקלון כמפקיר חטופים. לא עזרו נשיא ארה"ב ביידן, מזכיר המדינה בלינקן, ועוד ועוד שאמרו בקולם: חמאס מסרב לעסקה. גם המסמכים של סינוואר בעצמו, המסרים שהוא העביר דרך הסרטונים של החטופים, שביעות הרצון המופגנת מהמחאות, כל אלו לא גרמו אפילו לרגע לחבורת המטורללים לעצור. להיפך, זה רק עודד. הנה זה עוד רגע קורה. הממשלה תיפול ואז הכל יהיה מושלם. 

זוכרים את אייבי בנימין, פעיל המחאה שנשאל אם הוא יהיה מוכן שכל החטופים יוחזרו בתמורה שנתניהו נשאר בתפקידו? זה היה מארב מבריק של העיתונאי איתמר פליישמן בראיון ברדיו גלי ישראל. ובנימין נפל בפח, כשענה באינסטינקט - לא רבתי. כמה צפוי.

וזה לא שלא ניסו להסביר להם שהם גורמים נזק. משפחות של חטופים, אלו שלא משתייכות לצד היפה והנכון, פתיתי השלג ה'רחמניים', ניסו לזעוק מרה. אתם הורגים את הילדים שלנו. אתם מעלים את המחיר שלהם. חמאס לעולם לא יסכים לעסקה. וכי למה שיסכים. הוא מקבל כל טוב, המחאות לוחצות לשלם כל מחיר שרק יבקש, והמניה שבידיו רק עולה בשוויה. אז מה אם נהרגים עוד פלסטינים. הם לא טיפשים כמו פעילי שמאל רדיקלי ברחבי העולם ובישראל שצועקים על זה. למעשה, זו עוד מטרה. כמה שיותר צעקות יותר טוב. היידה הרעבה, תינוקות מתים, סבל. היידה.

השיא היה בהאשמת הממשלה וגורמים נוספים בקמפיין - לא פחות - נגד החטופים. חבורה של אנשים נאלחים. כבר אמרו חז"ל כל הפוסל במומו פוסל. אתם, שלקחתם את מקבץ האנשים האומלל ביותר ביקום, שלא עשו רע לאיש ונאנקים כי הבטחתם קבל עם ועדה שהצבא ושב"כ וחיל האוויר לא יבואו, כפי שאכן קרה, מעיזים להאשים בקמפיין. נגמרות המילים.

כשהצליחו להביא חלק מהחטופים במבצעים הרואיים הם החמיצו פניהם. כשסינוואר חוסל סוף סוף הם זעו באי נוחות. כשטראמפ חרך את החדשות והבטיח גיהנום אם החטופים לא ישוחררו, הם נכנסו לפאניקה. המחשבה שהחטופים באמת ישוחררו מבלי שישראל תובס עושה להם פריחה, שוטפת את פניהם בזיעה קרה.

בשביל מה הגיע כל כך הרבה סבל לעולם אם הממשלה בסוף לא נופלת. בשביל מה צריך שואה שניה אם אי אפשר לשלוט ברווח הפוליטי שאפשר להפיק מזה. תשאלו את נועה ארגמני שמאז שחרורה ניסתה להיות עניינית. הסכימה לנסוע עם ביבי לקונגרס רח"ל. איך שטפו אותה ואת אביה, בנהרות של רעל שטני. על משפחות חטופים שלא התיישרו עם הקו המוכתב של המחאה אני בכלל לא מדבר.

ולכל אלה שעוד לא בטוחים, שיש להם עוד ספק, שתוהים אולי השורות נכתבות מפוזיציה, אני מזמין אתכם לסיור בעקבותיו של סדר העדיפויות. שחור על גבי לבן. אם יש משהו שבאמת מרתיח, אם כל חטאת, זו החמלה ויפייפות הנפש, שזועקי הכיכרות ומובילי אספסוף הסבתות שחוסמות את הכבישים מפגינים כלפי העזתים. 

משה רדמן, עמי דרור, ועוד פעילי מחאה מובהקים. כל אחד בתורו מסביר לנו כמה העזתים סובלים, מורעבים, נודדים ממקום למקום. כמה מסכנים הם על שהם נאלצים לאכול את הדייסה שבישלו לעצמם. 

וכאן עומד הילד ותוהה. אתם באמת מוכנים לשלם כל מחיר? יש איזושהי הלימה בין הסיסמאות שאתם צווחים בחוצות למה שאתם חושבים בפועל?

השלטים שאתם נושאים שואלים את הציבור "מה אם זה היה הבן שלך, הבת שלך, אבא שלך", ובכן יש לי תשובה. אם חס וחלילה הבן שלי היה חטוף בעזה, הייתי עוזב את הכל וזועק איפה שרק אפשר שיפציצו כל חור בעזה, שיסגרו את המים והחשמל, את המזון והתרופות, גם את האינטרנט וכמובן דלק (לא יאומן כמה אנחנו טיפשים). כל יום שהחטופים לא חוזרים נלקח לצמיתות קילומטר רבוע מהרצועה, מוציאים להורג עשרה נוח'בות בכיכר העיר, ודואגים להתעלל בהם עד כמה שאפשר. כן, להתעלל. כל דבר שיגרום למפלצות האלה ליפול על הרגליים ולהתחנן שניקח מהם ילד ג'ינג'י בן שנתיים שרוב חייו לא ראה אור יום. 

אבל לא. בחיים לא. המחיר היחיד שאתם מוכנים לשלם עבור החטופים, למעשה משתוקקים לשלם, זה תבוסתה של ישראל, בתקווה שזה יוביל למשאת ליבכם, הפלת הממשלה. הא ותו לא. כל עוד המטרה הזו לא מושגת אתם תעשו הכל בשביל שהחטופים יישארו שם, יסבלו, ככל הנראה ימותו, בשביל שתוכלו להמשיך לנצל אותם עד תום. 

אני בכלל לא מתכוון להתייחס ברצינות לעצם הרחמים שלכם על עזתים. בעיני כמו גם בעיני כל מי ששפוי בדעתו, אחרי מה שתתי האדם הללו ביצעו בשביעי לאוקטובר, אין מקום לרחמים על אף עזתי, וזה לפני הדיון אם יש שם בלתי מעורבים או לא. צקצוקי הלשון הפתטיים על סבלם של העזתים הוא עוד מנוף פוליטי, כמו כל דבר שמתנהל סביבכם במסע הצלב שלכם להפלת הממשלה והפיכתה של ישראל לדיקטטורה קומוניסטית באופן סופי.

אבל אני כן פונה לאלו שהצלחתם עד היום לשטות בהם. אנשים ממחנה השמאל שהם ציונים ושפויים, ומסוגלים להבדיל בין טוב לרע. זה לא קשור לשאלה של שמאל וימין. אין בין זה לבין ממשלה כזו או אחרת דבר. אנא מכם. תנסו לרגע אחד לפתח חשיבה עצמאית. תתבוננו במי שמוביל את הטרלול הזה, ואל תתנו להם את הכוח להמשיך ולאמלל את החטופים. הגיע הזמן שישחררו אותם הביתה. אל תתנו למנוולים הללו להשתמש בכם בשביל להפריע לזה לקרות.

אני מקווה שיום אחד נהיה מדינה דמוקרטית, מה שיגרום למדינה הזו להיות מתוקנת, כזו שהפושעים האכזריים הללו לפחות יתביישו ללכת ברחוב.

עד אז, ארורים תהיו.

שלמה קופרמן הוא כתב עיתון 'משפחה' 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!