מתנגדי השיר 'עוד יותר טוב' מקררים את האמבטיה | טור דעה

כיצד מודדים הצלחה? ובכן, אחד המדדים היותר מדויקים לכך הוא כאשר קמים ליוזמה מתנגדים.

לפני כחמישה חודשים פרץ לאוויר העולם השיר "כי ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. ויהיה לי עוד יותר טוב, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב".

המנגינה קליטה והמילים פשוטות. כל-כך פשוטות עד שהן עלולות להרגיז – בשמיעה ראשונה – כל מי שמחשיב עצמו לאינטלקטואל.

אבל אחרי שהשיר הזה פוגש אותך בכל פינה, אין לך ברירה אלא לנסות להבין את סיפורו. וראה זה פלא: כמעט כל אחד נכבש בסוף בקסמו, לא לפני שההבנה מחלחלת בו: הפשטות והכֵּנוּת הן סוד ההצלחה של השיר, הן-הן הצורך הבסיסי של הדור שלנו. השיר "עוד יותר טוב" לא מנסה להרשים מישהו. הוא לא מתחכם. הוא בדיוק מה שהוא נשמע: כל-כך פשוט, הגאונות שבפשטות.

"עוד יותר טוב" הוא הלהיט הבלתי מעורער של עם ישראל בשנה הנוכחית. מיליוני יהודים מכל מגזר ותת-מגזר בעם נחשפו אליו בשלל גרסאותיו. מיליוני יהודים מזמזמים אותו באינסטינקט, הן אם מדובר ברגע של שמחה והן אם מדובר ברגע של תקווה לשמחה.

בשבת שעברה, בעודי צועד לתפילה בבית הכנסת, עברה בכביש – רחמנא ליצלן – מכונית. הנהג, מסתבר, היה תינוק שנשבה. המחזה היה סוריאליסטי. החלונות היו פתוחים לרווחה, ובלתי אפשרי היה להתעלם מהשיר שבקע בווליום מופרז ממערכת השמע במכונית: "כי ה' יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב". ומצד שני, אין חתונה חרדית – מ'דימול' עד 'היכלי מלכות', מ'אבניו' עד הארמונות של חן, וולף ופרידמן – שלא רוקדים בה בהתלהבות "עוד יותר טוב".

המסר אופטימי ומדויק לכל יהודי בכל מצב ובכל מקום. הוא מזכיר לנו שאנו אהובים תדיר לפני המקום. הוא גם מזכיר לנו את השאיפה הבסיסית של כל יהודי ירא ושלם – לשאוף תמיד ליותר טוב, ועוד יותר טוב. אם אנו מבקשים "יותר טוב", בוודאי שעכשיו גם טוב, אבל בהחלט צריך עוד יותר טוב.

אם מאן-דהוא עוד היה זקוק להוכחה להצלחה, השבוע קמו לשיר, בשעה טובה, מתנגדים. הנימוקים היו השקפתיים. מתחילה תהיתי האם יש בכלל סיכוי לטענה "לא טוב" לגבור על טענה העוסקת אך ורק ב"עוד יותר טוב ועוד יותר טוב". ובכן, מסתבר שאין סיכוי. ההתנגדות, כצפוי, עוררה סערה ותוך זמן קצר – ישתבח שמו – המבקרים חזרו בהם מטענותיהם, הביעו התנצלות והסבירו כי לא ירדו לסוף דעתו של המשורר הלא הוא מזכה הרבים הנודע, גאון הפשטות רבי שלום ארוש.

הרב ארוש, כידוע, גדל במחוזות אחרים. הוא בעל תשובה. הוא חסיד ברסלב. הכי לא חרדי מיינסטרים. אבל מסובב הסיבות סובב שהספרים שכתב, המדריכים לעבודת ה' בשפה פשוטה ונעימה (ומנוקדת), ובראשם ספרים העוסקים בשלום בית, נמצאים באלפי בתים חרדיים. ולא רק הספרים. אני מכיר אברך ליטאי צדיק מקריית ספר שנוהג לנסוע עם הזאטוטים שלו כל חול המועד לפנות בוקר להתפלל ולרקוד הלל במשך שעות ארוכות במניין הנץ הענק של הרב ארוש. "זה נותן לנו דלק לכל השנה", הסביר לי האברך. כדאי לכם גם להציץ כמה אברכים ובני ישיבות רוקדים אצלו בדביקות בסוכה בשמחת בית השואבה בליל ההילולא של רבי נחמן מברסלב.

אבל יש אנשים שקשה להם לראות את כל זה. הם חייבים 'לקרר את האמבטיה'. מה לעשות, יש גם סוג של יצר הרע כזה. לזרוע פירוד עם שלל תירוצים של פרומקייט וטיעוני ס'פאסנישט. מעניין מה הם מכוונים במילות הווידוי ביום כיפור קטן "את אשר התרת – אסרתי".

הציבור – כן, גם הציבור החרדי – בוחר לא רק את המנהיגים שלו. גם את השירים שלו. בעומק השיר הפשוט כל-כך מסתתרת אפוא גם מחאה: הציבור מואס בפּוֹזה. הציבור צמא לאמת פשוטה היוצאת מלב טהור.

במחשבה שניה, האהבה הציבורית לפשטות היא לא חידוש טרי מתשפ"ה. להבדיל בין חיים לחיים, השבוע נפטר – בשיבה טובה – גאון בפשטות מעולם הספרות היהודית: ר' שמחה רז (רקובר) ז"ל, נכדו של הרב שמחה מנדלבוים, נו"ן למאורי החסידות הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב זי"ע.

ספריו זכו לפופולאריות רבה. המפורסמים שבהם הם צמד ספרי הביוגרפיה - "איש צדיק היה" ו"צדיק יסוד עולם" שעסקו בצדיק וגאון נשגב שהתנהג כל ימיו בפשטות – רבי אריה לוין, וכבשו את העולם. לצד זאת, ליקט ר' שמחה בספריו הרבים אמרות ופתגמים, תורות וסיפורים מגדולי החסידות.

הכתיבה שלו נעימה ואהובה. סוד הצלחתו – בפשטותו; בהפשטת הרעיונות, בהנגשת האמת, בכתיבה לא מתנשאת, נעדרת תיאורים מוגזמים וכותרות גרנדיוזיות. אפילו כריכות הספרים שלו לא ניסו להרשים יותר מדי. הן סיפרו את הסיפור האמיתי של הספר. והציבור התחבר וקרא בשקיקה את הגאונות שבפשטות.

חבל על דאבדין ולא משתכחין, אבל יש גם נחמה: הספרים שלו בוודאי ימשיכו להעביר את המסרים הטובים ואת דמויות הצדיקים גם לדורות הבאים.

טורו המלא של שלמה קוק מתפרסם במגזין 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!