מיארה, עצרי לרגע של חשבון נפש | טור דעה

אתמול בערב, לאחר פרסום שמו של נציב שב”ס קובי יעקובי, רפרפתי בין התגובות של השרים, חברי הכנסת ונבחרי הציבור שהתייצבו מאחורי יעקובי והביעו בו תמיכה ברורה. התגובות האלה לא עומדות בחלל ריק. מאחורי כל אחד מאישי הציבור הללו עומד ציבור רחב, ציבור שמאמין בהם ומזדהה עם דבריהם.

כולנו מכירים את הדיון הציבורי שמתחיל סביב פרשות כאלה. האם החקירה מוצדקת? האם יש כאן עילה אמיתית, או שמא שוב מדובר ב"חקירה פוליטית". אבל האמת היא שחקירה ספציפית היא בכלל לא העניין. הסיפור האמיתי זו התחושה העמוקה, שמקננת היום אצל חלקים רחבים בעם, לפיה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, פועלת מתוך מניעים פוליטיים.

זה לא עניין של תיאוריה רחוקה או פרשנות קיצונית. זו תחושה שמקבלת ביטוי יום־יומי בשיח הציבורי, ובעיקר אצל מי שמרגישים שהמערכת המשפטית לא מייצגת אותם. רבים סבורים שמיארה לא רק מנהלת חקירות – היא מנהלת מאבק נגד הממשלה הזו, אולי אפילו נגד הציבור שבחר בה.

וזו השאלה שצריכה להטריד את כולנו: מה אם התחושות הללו נכונות? מה אם, חלילה, היועצת המשפטית חורגת מסמכויותיה, לא מתוך טעות או שגגה, אלא מתוך מניעים זרים? הדמוקרטיה הישראלית מתבססת על איזונים ובלמים. אין אף גורם או רשות שאינם כפופים לביקורת. אבל המצב הנוכחי מעורר שאלה מטרידה במיוחד: האם ייתכן שמי שמחזיקה בעמדת כוח כה מרכזית פועלת ללא פיקוח אמיתי?

כפי שמיארה גורסת שמקורביו של נתניהו או של שר כזה או אחר עוברים על החוק, ישנם רבים, ביניהם משפטנים, שסבורים שגם היא חורגת מסמכויותיה. אז למה אין גוף שמוסמך לבדוק את פעולותיה? האם ייתכן שהיא חסינה לחלוטין מכל בדיקה?

אבל הבעיה כאן עמוקה יותר. ברגע שציבור רחב מתחיל להאמין שמערכת המשפט פועלת מתוך שיקולים פוליטיים, נוצר קרע אמיתי בין האזרחים למערכת. זה לא רק חוסר אמון – זה תחושת ניכור. תחושה שהמערכת, שאמורה לשרת את כולנו, פועלת נגד חלק גדול מהציבור.

דמוקרטיה אמיתית, כפי שמיארה רוצה לראות את מדינת ישראל, לא יכולה להתקיים כשחלק מהציבור מרגיש מודר, כשאזרחים מאמינים שהחוק מופעל נגד קבוצה מסוימת. התחושה הזו, בין אם היא מוצדקת ובין אם לא, משסעת את העם ופוגעת ביכולת שלנו לחיות כאן כחברה אחת.

וזו בדיוק הסיבה שהיועצת המשפטית לממשלה צריכה לעצור רגע, להתבונן במראה ולשאול את עצמה שאלות כנות: לא איך תצטייר בתקשורת או מול המערכת הפוליטית –  אלא איך כל החלטה שלה פוגעת באופן דרמטי ביכולת של הציבור להאמין במערכת המשפט. האם אפשר היה לנהוג אחרת? האם יש דרך לשדר לציבור הרחב – גם לזה שמאמין שהיא פועלת נגדו – שהיא באמת מחויבת רק לחוק ולצדק?

אולי התשובות לשאלות האלו לא פשוטות. אבל רגע של חשבון נפש מצד מיארה, במיוחד כשאחדות העם מונח על הכף, יכול להיות הצעד הראשון בדרך חזרה – גם עבורה וגם עבור כולנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!