הרב שאול יורוביץ: בין צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע

פרשתנו עוסקת במהלך חיי יצחק ורבקה, בראשית הפרשה אנו לומדים על דמותם הייחודית והשונה של כל אחד מהם.  

בפסוק השני שבפרשה אנו קוראים כך: "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה", ורש"י מפרש כך: "וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם", אם כן אנו לומדים את מעלתה המיוחדת של רבקה דווקא בהיותה בבחינת צדיק בן רשע שגדלה במקום רשע ולא נתנה לשום דבר להשפיע עליה.

בפסוק שלאחריו אנו קוראים כך: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ", ומפרש רש"י: "לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה", לפי דבריו יוצא שיצחק עדיף על רבקה מצד היותו צדיק בן צדיק דווקא.

אם כן נמצא שכל אחד מהם משתבח בדבר הפוך לחלוטין, יצחק דווקא בהיותו צדיק בן צדיק ורבקה דווקא בהיותה בבחינת צדיק בן רשע, ורש"י בעצמו מציין זאת פסוק אחר פסוק, זה מעורר תמיהה איך שתי בחינות סותרות מתוארות כל אחת בפני עצמה כיתרון, וכעין סתירה יש בדבר איזה מעלה עדיפה.

למעשה אם נתבונן נראה שיצחק הוא ה'צדיק בן צדיק' הראשון במקרא וכפי שמודגש בראשית הפרשה "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" שכל הצדיקים המתוארים במקרא עד כאן היה להם שורשים רעים גם כן ויצחק הוא הראשון המושרש בטוב מכל צדדיו, לעומתו רבקה היא ממש שלמות בחינת 'צדיק בן רשע' מצד כל משפחתה וסביבתה, אם כן בסיפור יצחק ורבקה פוגש הצדיק בן צדיק המושלם שמעולם לא יצא מארץ ישראל את הצדיק בן רשע המוחלט, ולכן כאן מתברר היטב היתרון היחסי שבכל אחת מהבחינות הללו.

במבט כללי המעלה העיקרית של 'צדיק בן צדיק' היא בהיותו כולו טוב ללא שום נגיעה אל הרע כלל, לעומת זה 'צדיק בן רשע' מעלתו היא שהוא מכיר את הרע מכיוון שבא משם ולכן הוא יודע להתמודד היטב עם כל בחינות הרע למיניהן, אם כן היתרון היחסי של ה'צדיק בן צדיק' היא בעיקר בבחינת 'עשה טוב' והיתרון היחסי של ה'צדיק בן רשע' היא בעיקר בבחינת 'סור מרע'. (הבחנה זו דומה מאוד למה שמבואר בספרים בהרחבה על ההבדל בין צדיק לבעל תשובה)

כאשר נתבונן על מהלך חייהם של יצחק ורבקה נראה שיצחק אכן מצטיין במיוחד בעבודות של 'עשה טוב' שבהם הוא כביכול עדיף על רבקה, ומאידך אנו מוצאים שרבקה עדיפה עליו בעבודות של 'סור מרע'.

נעמוד תחילה על דמותו של יצחק, הוא אינו יוצא מארץ ישראל  כלומר הוא אינו יוצא להתמודד עם הרע כלל, כל מציאות כוחו היא הדבקות המוחלטת בקדושה, לכן תפילתו מתקבלת יותר שהרי בכוחו לדבוק בעליונים, הוא חופר את הבארות שמובנן הפנימי הוא גילוי האור, כמו כן הוא מברך את יעקב – ממשיך אליו את האור מלמעלה למטה.

כל זה מבטא את גדולתו של יצחק בדבקות באור והמשכתו מלמעלה, ולעומת זה כאשר יש ריב בין רועי יצחק לרועי אבימלך הוא בורח, הוא אינו מתמודד עם הרע בצורה ישירה.

לעומתו רבקה עדיפה ביכולת קריאת הרע והתווית הדרך לפרוש ממנה, היא קולטת היטב את רעתו של עשיו לעומת יעקב ולא הולכת שבי אחר ניסיונות ההונאה של עשיו ולכן היא דואגת לוודא שיעקב מקבל את ברכות יצחק ולא עשיו, בהמשך הפרשה היא נלקחת לבית אבימלך ויוצאת משם נקייה ללא רבב, כמו כן בסוף הפרשה היא אומרת ליצחק: "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" מה שיצחק לא מבין כל כך בהיותו פרוש ונעלה מן העולם הזה, היא גם שולחת את יעקב ללבן כי היא מבינה שעשיו רודף אחריו.

כל זה מבטא את ייחודיותה של רבקה לעומת יצחק ביכולתה להבין את הרע וממילא להתמודד עמו ולנצחו, וכפי שהוסבר שמכיוון שהיא באה משם הרי היא מורגלת בכך ויודעת איך להביס את הרוע. 

בזה נבין את מעלתו המיוחדת של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות, שמחד הוא בבחינת צדיק בן צדיק שנולד מיצחק, אך מכיוון שבא מרבקה זכה גם לכוח זה להתמודד עם הרע – עשיו ולבן ולנצח אותם.

ב' בחינות אלו מצויים גם בחייו האישיים של כל אחד מאיתנו, בתחילת דרכנו הרוחנית, התמימות עוטפת אותנו, אנו מלאי תשוקה איננו מודעים כל כך לסכנות והסיכונים המצויים על כל צעד ושעל בנתיב הרוחני שלנו, לאט לאט כאשר אנו מתבגרים אנו נתקלים יותר ויותר במוקשים שונים ומבינים יותר את הרע המתעתע בנו תמיד בבחינת "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בה", וכך אנו מפתחים את יכולתנו לזהות את הרע ולהכניעו. עלינו לשמור על התום והטוהר של ימי נערותנו בד בבד עם פיתוח כלי מלחמה שונים לאורך הדרך בעלותנו בית אל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!