הלכה שבועית: חיוב טבילת כלים למחט שתופר בה עוף ממולא

חיוב טבילת כלים למחט שתופר בה עוף ממולא

נושאי השיעור

חיוב טבילת כלים מדאוריתא או מדרבנן • חיוב טבילה לכלי משכון של גוי • מתי נאמר הכלל כל שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף • כלי שאינו טבול שהתערב עם עשרות כלים אחרים • המסופק באיזה שעה גמר לאכול מאכל בשרי • אלו כלים חייבים בטבילה • סכין של שחיטה בחיוב טבילה • כלים שמכשירים את המאכל • כלים שנוגעים במאכל • טבילת סירים שלא אוכלים בהם ממש • טבילת המחט שתופר בה העוף • סכין של סעודה שחותך בו קלפים • סכין יפני לחתוך בו ירקות • ברגים ועטים בתוך כוס שתיה האם חייב להטביל תחילה

בפשטות החיוב מדאוריתא

בשבוע שעבר התחלנו בדיני טבילת כלים, ראינו שיש ספק האם חיוב טבילת כלים היא מדאוריתא או מדרבנן. הבאנו דברי הגמ' בע''ז (עה:) שמביאה פסוק מהתורה לחיוב טבילת כלים, ומשמע בפשטות שחיוב טבילת כלים מדאוריתא.

סתירה בשו''ע

ראינו שבדברי השו''ע (יו''ד סימן קב) יש סתירה לכאורה מה דעתו. דגבי טבילת כלי משכון שנלקח מהגוי פסק השו''ע שחייב טבילה, ואי חיוב טבילת כלים מדרבנן, מדוע חייב טבילה מספק, נימא ספק דרבנן לקולא, בהכרח מדבריו שטבילת כלים מדאורייתא.

טבילה לכלי משכון

ואילו השו''ע באו''ח (סימן שכג') אומר שמי ששכח לטבול הכלי ביום חול, יכול לטבול כלים אף בשבת, ומוסיף ומיהו אם יוכל יתן הכלי במתנה לגוי וישאיל ממנו הכלי בחזרה, (ובכך פטור מטבילת כלים כדין כלי שאול), אלא שמעיקר הדין התיר לטבול הכלי בשבת. ולכאורה אי טבילת כלים מדאוריתא, כיצד מותר לעשות תיקון בכלי בשבת. אלא בהכרח שטבילת כלים היא מדרבנן, ולכן טבילת הכלי אינו תיקון חשוב לאוסרו בשבת. וא''כ לכאורה יש סתירה בדברי השו''ע מה דעתו בחיוב טבילת כלים, האם החיוב מדאוריתא או מדרבנן.

טבילה מדאוריתא

הבאנו דברי הביאור הלכה שסובר שטבילת כלים היא מדאוריתא, ומה שמותר להטביל הכלי בשבת, מכיון שאין איסור רובץ על הכלי בכל שעה, ואף אם ישתמש בכלי אין המאכל נאסר, לכן התירו להטביל כלים בשבת. וסובר שאע''פ שטבילת כלים היא מדאוריתא, אין חיוב טבילת כלים בכלי משכון של גוי, דמה שאמרינן בכל מקום שספק דאוריתא לחומרא, זה דוקא במקום שיש איסור ממשי על החפץ ומספק מחמירים, אבל כיון שכל כלי שאינו טבול, אין עליו שם של איסור, אלא רק אם רוצה להשתמש בכלי אז מגיע חיוב טבילת כלים, באיסור כזה שאינו ממשי על החפץ, לא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא, אלא אפשר להקל ולכן אין חיוב לטבול כלי משכון של גוי מספק.

דבר שיש לו מתירים

הבאנו דברי הרוח חיים פלאג'י שסובר שכל טבילת כלים היא מדרבנן, ולכן מותר להטביל כלים בשבת. ומה שהחמרנו להטביל כלי משכון מכיון שיש כלל כל דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף, וכיון שבקל יכול להטביל הכלי, אין להקל מספק, וחייב בטבילת כלים בכלי משכון של גוי, אף שחיוב הטבילה מדרבנן. ולכן דינו דומה לדבר שיש לו מתירין שלא בטל ולא אמרינן בטל ויהיה מותר כשאר איסורים.

דעת הצל''ח

אלא שדבריו נסתרים מדברי הצל''ח שכתב דכל מה דאמרינן דכל דבר שיש לו מתירים אינו בטל אפילו באלף, כל זה נאמר דוקא בדבר שיש בו כילוי כגון דברי מאכל, שדברי מאכל אפשר לאכול מהם רק פעם אחת או היום או מחר, ובזה שייך לומר כל דבר שיש לו מתירים אינו בטל, דאמרינן במקום לאכול את הביצה היום תאכל למחר, ובזה לא הפסיד כלום. אבל דבר ששייך בו הפסד אם יחכה, כגון כלי, אם יחכה איתו עד למוצאי שבת, הפסיד את השימוש בו של שבת שהרי מה שיכול להשתמש איתו במוצאי שבת אינו סותר את השימוש בו בשבת, ואי אמרינן שאינו בטל, אסור לו להשתמש בשבת ומפסיד, ולכן בזה לא אמרינן דדבר שיש לו מתירים אינו בטל, אלא כל זה נאמר רק בדברי מאכל. וא''כ קשה לפי''ז דברי הרוח חיים שסבר לומר אף בטבילת כלים שחייב להטביל מספק כדין כל דבר שיש לו מתירים אינו בטל.

קושיא מדברי הרשב''א

מרן זצוק''ל בספרו שו''ת יביע אומר (ח''ב יו''ד ס''ט) מעיר על דברי הצל''ח שלכאורה נסתרים מדברי הרשב''א (ופסקו השו''ע יו''ד סי' קב ס''ג). אומר הרשב''א דכלי שבלע איסור והתערב עם שאר כלים, חד בתרי בטל, ולא אמרינן שיגעיל מדין דבר שיש לו מתירים, כיון שיש כאן הפסד וטירחא. ולכאורה אם דברי הצל''ח נכונים ולא שייך לומר הכלל דבר שיש לו מתירים אלא רק בדברי מאכל ולא בכלים, מדוע היה צריך הרשב''א לומר הטעם שלא אמרינן בכלי שבלע איסור שאינו צריך הגעלה בגלל הפסד וטירחא, והרי אף בלא הפסד וטירחא יכול לפטור טבילה מספק מטעמו של הצל''ח שלא שייך בזה הכלל. אלא בהכרח דלא אמרינן כדברי הצל''ח ורק במקום שיש הפסד או טירחא לא אמרינן הכלל דדבר שיש לו מתירים אינו בטל. כך הקשה בשו''ת יביע אומר על דברי הצל''ח.

מקום שאין הפסד וטירחא

ואחר המחילה הרבה וקידה חמש מאות ממרן מלכא זיע''א לא ידעתי מה דברי הרשב''א עומדים בסתירה לדברי הצל''ח. דהלא דברי הצל'ח אמורים באדם שנאסר לו החפץ בטלטול, וכעת אין בידו להשתמש בו וצריך להמתין עד מוצ''ש כדי להשתמש בו. כגון אדם שהניח מעות ע''ג כסא מדעת, וכעת בשבת נפלו המעות, והכסא התערב בכסאות אחרים, השאלה האם מותר לו להשתמש בכל הכסאות מדין חד בתרי בטיל, או שנאמר שזה דבר שיש לו מתירין, שהרי ימתין ולא ישתמש בכל הכסאות עד למוצ''ש ואז כל הכלים יהיו מותרים, בזה כתב הצל''ח דכיון שאין בידו להתירם בשבת ועל כרחו יפסיד את השימוש בשבת, נחשב הדבר להפסד, ומה שיוכל להשתמש במוצ''ש אין בזה כדי לתקן את ההפסד, שהרי יכול להשתמש בכסא גם בשבת וגם במוצ''ש. אבל הרשב''א מדבר בכלי שבלע איסור והתערב באחרים, וא''כ אילולי ההפסד ודאי שהיו מורים לו להגעיל את כולם שהרי בידו כעת להשתמש בכל הכלים בהיתר ואין לו שום עירוב בשימוש. ורק משום הטירחא וההפסד התרנו לו לבטל.  

לסיכום

ולפי''ז דברי הצל''ח אינם קשים כלל, ולכן כל דבר שיש לו מתירים, אם בידך לעשות ובקל, חייב לעשות ואינו בטל, ומספק לא נקל. ואם אינו בקל להכשירו או שיש טירחא, הוי כדין דבר שאין לו מתירים ובטל, ומספק אינו יתחייב בטבילה. ולכן אם התערב כלי שלא טבלו אותו בעשרות כלים אחרים זהים, הרי יש לו בזה טירחא מרובה להטביל את כולם, בכה''ג אמרינן בטל ויכול להשתמש בכולם. וכן דעת הח''א וערוה''ש ודרכי תשובה דטירחא נחשב כהפסד.

מסופק מתי אכל בשרי

כמו כן ראינו גבי בשר וחלב. אדם שמסופק באיזה שעה גמר את אכילתו, האם בשעה 1 או בשעה 2 ומסופק האם יכול לאכול חלב בשעה 7 או בשעה 8. אמרינן שספק דרבנן לקולא, ולא אמרינן דהוי דבר שיש לו מתירים ויתחייב להמתין עוד שעה מספק, כיון שיכול לאכול גם בשעה 7 וגם בשעה 8, ואם ימתין יפסיד אכילה אחת, ולכן לא אמרינן בזה דדבר שיש לו מתירים אינו בטל.

להלכה

להלכה כיון שאין לנו ידיעה ברורה האם טבילת כלים מדאוריתא או מדרבנן, מחמירים בטבילת כלים כעין דאוריתא, ורק במקום שיש כמה צירופים להקל, נקל.

אלו כלים חייבים

לאחר שראינו איזה חיוב יש לטבילת כלים, מדאוריתא או מדרבנן, נבוא לדון אלו כלים חייב בטבילה ואלו כלים אינם חייבים בטבילה.

כלי סעודה

המשנה בע''ז (עה:) הלוקח כלי תשמיש מן הגויים את שדרכו להטביל יטביל. ובגמ' תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. א''ר נחמן אפילו כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה וכו' א''ל כלי סעודה אמורין בפרשה. ומבאר רש''י דהכתיב ''כל דבר אשר יבוא באש'' ואין דרך להשתמש ע''י האור אלא כלים של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה.

בליעת איסור בדברי מאכל

הריטב''א אומר מה הטעם שחיוב טבילה דוקא בכלי סעודה. ומבאר דכיון שבליעת איסור שייך דוקא באכילה ולכן בזה נאמר חיוב טהרה, אבל כלים סתם כמו מספריים וכדו' שאינם שייכים לאכילה, ממילא אין שייכות לטהרה של בליעת איסור וכדו' ולכן דוקא בכלי סעודה חייבו טבילה.

סכין של שחיטה

הגמ' בחולין (ח:) אומרת שאם לקח סכין מהגוי וליבנה, מותר לשחוט בה. המרדכי מוכיח מדברי הגמ' דכיון שלא אמרה הגמ' שמדובר בליבנה והטבילה, משמע שאין חיוב טבילה בסכין של שחיטה, ומכאן יש להוכיח דסכין של שחיטה לא צריך טבילה.

לאו כלי סעודה

עוד מוסיף המרדכי  דכלי סעודה אמורין בפרשה וסכין של שחיטה לאו כלי סעודה, ולכן אינו צריך טבילה. ומה שהבהמה חזיא לאכילה ע''י השחיטה, ואולי זה יחייב את הסכין בשחיטה, אומר המרדכי כיון שעדיין צריך בישול, ואין הבשר ראוי לאכילה כך, אינו טעון טבילה.

כלים שמכשירים את האכילה

הנה למדנו מדברי המרדכי, דכל דבר שהוא מכשיר את האכילה, אף שאינו כלי סעודה, יהיה חייב בטבילה, דהא סכין של שחיטה אינו כלי סעודה לדבריו, ואפילו הכי אמר שהטעם שלא חייב טבילה בסכין של שחיטה אף שהוא מכשיר את האכילה, זה מכיון שעדיין הבשר אינו ראוי ע''י השחיטה, אבל אם ע''י השחיטה היה ראוי, היה חייב בטבילה.   

סירים וכדו'

ולכן כלים שהם מכשירים את האכילה, כגון סירים וכיו''ב שבהם האוכל נהיה מוכשר למאכל, אף שאין אוכלים איתו ממש כמו צלחת סכין ומזלג, אפילו הכי יהיה חייב בטבילה כדין כלי סעודה, דאף מכשירי מאכל בכלל כלי סעודה.

עוף ממולא

האיסור והיתר (סימן נח סעיף פד) כותב שעוף ממולא באורז או בשר ותופרים אותו עם מחט לאחר שמלאו אותו, אותה מחט אינה חייבת בטבילה קודם התפירה כיון שאין העוף ראוי למאכל בשעת התפירה. ומשמע דאם היו תופרים את העוף לאחר הבישול ודאי המחט היתה חייבת בטבילה, דאף שימוש עראי למאכל חייב בטבילה. וכ''כ בשו''ת בית דוד (סימן סא') וכ''כ החיד''א דכל דבר שמכשיר אכילה חייב בטבילה.

כלי מתכת להוצאה מהתנור

כלי מתכת שמוצאים איתה מצות מהתנור, ולפעמים מגרדים בכלי את התנור והפת, חייב בטבילה, דאף שאינני אוכל איתו ממש, כיון שע''י הכלי, האוכל הופך למוכשר לאכילה, חייב בטבילה.

כלי שנוגע במאכל

עוד אומר האיסור והיתר דכל כלי שנוגע באוכל, חשיב כלי סעודה וחייב בטבילה, וכ''ש קערות וכיסוי מתכת, ואפילו המחבט שצולים בו פשטיד''א, חייב. וחצובה שעליה עומדים הסירים, כיון שאין המאכל נוגע בהם אינם חייבים בטבילה. ולכן מי שמניח על החצובה מאכלים, חייב להטביל אף את החצובה.

ייחד סכין לחיתוך קלפים

עוד באיסור והיתר אומר, אבל קנה סכין לסעודה, וייחדה לחתוך בה קלפים, אינו חייב בטבילה. ומשמע שאם זה כלי סעודה ורוצה לחתוך בו קלפים, ולא ייחד לחתוך בו קלפים, אפילו הכי חייב בטבילה קודם שחותך בו קלפים, דכלי סעודה חייבים בטבילה אפי' אם אין חותך בו מאכל.

ברגים ועטים בתוך כוס שתייה

ולכן אדם שלקח כוס שעומדת לשתייה, ורוצה להניח בתוכה ברגים או עטים, אסור לו להשתמש בכוס עד שיטבילנה תחילה, דכל כלי סעודה חייבים בטבילה קודם השימוש.

סכין יפני לחיתוך עוגה

מאידך, אדם שלקח כלי לשימוש חד פעמי, למרות שעומד לשאר דברים, חייב בטבילה. כגון סכין יפני העומד לחתוך בו קלפים ורוצה לחתוך בו עוגה, אסור להשתמש בו ללא טבילה. ובעז''ה בשבוע הבא נראה עוד בהרחבה יתר הפרטים.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!