גם זה קרה: העירייה שתלה עצים שהתבררו כאלרגניים לתושבים

באילת הוחלט לאחרונה לא לשתול עצי ינבוט לשדרוג רצועת החוף והטיילת, לאחר שהתברר כי בקרב תושבי העיר, ניכרת שכיחות גבוהה במיוחד של אלרגיה לעץ.

עץ הינבוט (mesquite) נפוץ מאזור אשקלון ודרומה, לאורך הבקעה והערבה ובאזור אילת. מדובר בעץ בינוני בגודלו, בעל צמרת רחבה ושטוחה ופריחה צהובה קטנטנה. 

הינבוט הוא עץ מועדף על אדריכלי נוף באזור הדרום, בזכות עמידתו במזג האוויר החם, דרישת מים מועטה, גדילה מהירה ואפקט ההצללה שמספק. על רקע יתרונות 

אלו, נבחר עץ הינבוט הלבן - כעץ מתאים ביותר לשתילה בחופים, במסגרת פרויקט מתוכנן לשדרוג רצועת החוף והטיילת בעיר. 

בצד יתרונותיו, יש לעץ הינבוט חסרונות. הוא גורם לנזק סביבתי, בכך, שמדלדל את הקרקע ממינרלים, מוריד את מפלס מי התהום ומפריע לגדילת צמחיה שסביבתו. 

ובנוסף, ידוע משנות החמישים של המאה הקודמת על סנסיטיזציה (רגישות) לאבקניו. בתקופות בהן העץ פורח (באביב ובסתיו), אנשים עם רגישות לפריחתו, עלולים לסבול מהתלקחות של אסטמה, נזלת אלרגית ודלקת לחמית אלרגית.  

התכנית לשתול ברצועת החוף ובטיילת באילת עצי ינבוט, הדאיגה תושבים רבים, שהביעו התנגדותם בפניי עיריית אילת, ואף דרשו לעקור עצים קיימים. 

בעקבות הלחץ מהתושבים, פנתה העירייה לאלרגולוגית ד"ר שירה בצלאל רוזנברג, חברת האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, שמשמשת רופאה ב'כללית' על מנת לקבל חוות דעת בנושא. 

ד"ר בצלאל רוזנברג החליטה לבחון האם תופעת האלרגיה לעצי הינבוט שכיחה יותר באזורים בהם הם נפוצים, לעומת אזורים אחרים בארץ. לשם כך, ערכה סדרת תבחינים עוריים, לשם השוואה בין שכיחות האלרגיה לינבוטים בקרב מטופלים במרפאת האלרגיה באילת (העיר בה נפוץ העץ), לבין מטופלים במרפאת אלרגיה של 'הכללית' מאזור ירושלים. 

התוצאות שקיבלה הן חד משמעיות: מבין 298 מטופלים במרפאת האלרגיה באילת, שסובלים מאסתמה ו/או נזלת אלרגית, נמצאו בתבחינים העוריים, 203 מהם (68.1%) כאלרגים לפריחת הינבוט! 

לעומת זאת, מבין 127 מטופלים במרפאת אלרגיה בבירה, נמצאו 26 מהם (20.5%), כאלרגים לפריחת הינבוט. 

לדבריה: "הממצאים מהבדיקות שערכתי, עברו לעיריית אילת, והיא החליטה, לאור השכיחות הגבוהה של רגישות לאבקני הינבוט בקרב תושבי העיר והסביבה, לא לשתול ינבוטים נוספים ברחבי העיר". 

מומחי האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית מסבירים: אלרגיה לאבקני צמחים נובעת מרגישות לאבקנים של דשאים, עשבים או עצים, הפורחים בעונות שונות. המחלה מתבטאת בדלקת של רירית האף, הנובעת מגירוי על ידי חומרים (אלרגנים), שגורמים לתסמינים האלרגיים בעונת הפריחה הספציפית לאותו אלרגן. אדם שאלרגי לאבקני צמחים הפורחים בעונות שונות, יכול לסבול מאלרגיה רב-עונתית. 

הסיבות לגידול בשכיחות אלרגיה זו הן: עלייה בזיהום האוויר, שגורמת להתחממות כדור הארץ. בעקבות העלייה בטמפרטורות, עונות פריחה ארוכות יותר, וכמות יצור אבקנים גדולה מבעבר. חשיפת צמחים לטמפרטורה גבוהה, יחד עם רמת פחמן דו חמצני גבוהה יותר, מביאה לשגשוג של הצמחים ולהגדלת כמות האבקנים, שהם מייצרים. כמחצית מהחולים עם נזלת אלרגית עונתית, סובלים גם מאסתמה אלרגית, שמחמירה בתקופות של פריחה.

פרופ' ארנון אליצור, יו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית מוסיף כי "במקרים מסויימים, כמו במקרה של עצי הינבוט באילת, האלרגולוג יכול להשפיע על החלטות ברמה העירונית, על מנת להפחית, או למנוע, תחלואה אלרגית בתושבים. עם זאת, למרבה הצער, מצוקת שירות אלרגולוגי-אימונולוגי, וזמינות נמוכה של השירות בקהילה, גורמות לתורים ארוכים ולפגיעה קשה באיכות הטיפול הרפואי בארץ".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!