אורלי גלבוע בעצרת בכיכר החטופים: "נושי שלי, אל תאבדי תקווה"

הערב (שלישי) התקיימה בכיכר החטופים עצרת ״שרים יחד לשובם״ בהשתתפות המוני ישראלים שהגיעו לשיר, להתפלל ולקרוא להשבת החטופים ולהצלחת חיילי צה׳׳ל.

מור קורנגולד, אחיו של טל שהם נאם: "החיים של העם היהודי הם גלגל המורכב ממחזוריות של עצמאות, חורבן, גאולה וחוזר חלילה. כפי שקרה לאחר חורבן הבית הראשון והשני, גם הפעם ניגאל מהחורבן רק אם נהיה מאוחדים. האחדות תושג רק כאשר כולנו נרגיש שלמים, והשלמות תגיע רק כשכל החטופים יחזרו הביתה.

מור קורנגולדצילום: פאולינה פטימר

"החזרתם היא חובה, והם חייבים לשוב אלינו. עלינו גם לשוב לעצמנו ולערכים שמחברים אותנו: ערך החיים, ערך הסולידריות ופדיון שבויים. אני ניצב כאן ואומר בביטחון מלא שכל מחיר שניאלץ לשלם למען החזרת אחינו לא יהרוס אותנו ולא יפגע בנו כפי שיקרה אם נוותר על הערכים שהם הדבק של האחדות שלנו.

"רק אם נבחר בדרך האחדות והערכים, נוכל לנצח. רק אז תהיה פה תקומה. בעזרת השם, זה יקרה כאשר כל אחינו הנתונים בצרה ובשבי יחזרו אלינו, מי לחיים ומי שנרצח לקבורה".

אורלי גלבוע, אמה של דניאלה גלבוע: "עם ישראל כולו בארץ ובעולם מרגיש את החוסר, את הגעגוע ואת הדאגה לחטופים. אנחנו עם אחד, משפחה אחת, ומשפחתנו אינה שלמה כשהחטופים עדיין בעזה. הערבות ההדדית היא מה שמייחד אותנו – הידיעה שכל ישראל ערבים זה לזה, שכל אחד מאיתנו אחראי לפעול כדי להשיב אותם הביתה.

"ולך, דניאלה אהובה שלי, נושי שלי, אני אומרת: אל תאבדי אמונה ותקווה. את חוזרת אלינו בקרוב ממש, מחוזקת באהבה ובאחדות של עם שלם שמכיר אותך, שאירח אותך באינספור שולחנות שבת וחג, שהתפלל עליך באינספור תפילות, שפשוט מחכה לך. אני מבטיחה לך, ילדה שלי, ממה שלי, שהדאגה שלנו והכאב שלנו ימשיכו להניע אותנו לפעול ללא לאות – עד שתחזרי הביתה. ואת חוזרת הביתה לשלום בקרוב ממש".

סיגי כהן, אמו של אליה כהן: "410 ימים שמלבד תמונה מעזה בה אליה נראה חי, אנחנו לא יודעים כלום. אין מילים לתאר את הכאב הזה, את הדאגה, ואת הגעגוע שאין לו סוף.

"השבויים והשבויות בעזה הם לא רק שמות ברשימה. הם בני אדם, הם ילדים, אבות, אמהות, חברים. הם אנשים שגדלו כאן, שחולמים כאן, שאוהבים כאן. והם זקוקים לנו. הם זקוקים לחזרה מיידית, בלי תירוצים ובלי עיכובים.

"השבויים והשבויות הם הסמל הכי טהור לאחדות הזו. הם שייכים לכולנו. אין כאן "שלהם" או "שלנו". הכאב הוא של כולנו, והמאבק להחזיר אותם חייב להיות משותף לנו ולכל אחד ואחת מכם – אל תישארו אדישים. אל תתנו למציאות לייאש אותנו או לפלג אותנו. אנחנו צריכים אתכם איתנו. רק יחד נוכל להביא לשינוי, להחזיר את יקירינו, ולבנות עתיד טוב יותר לכולנו ואני מבקשת מכם, אל תפסיקו להאמין בכוח שלנו כעם. תמשיכו להתפלל, לפעול, להיאבק. כי ביחד אנחנו חזקים יותר מכל דבר".

ירון גוטמרק, דודו של עידן שתיוי, הקריא מכתב שכתב לעידן: "חודשים רבים לא ידענו מה עלה בגורלך, עד שהגיעו אותם סרטונים ממרכז הרצועה ביום החטיפה, ורואים אותך פצוע קשה ומחוסר הכרה.

"ומאז, שום מידע... המעברים בין ייאוש ותקווה כל כך קשים, אבל אנחנו, מחזיקים בתקווה שאירע לך נס והובילו אותך לבי"ח, טיפלו בך ומאז שרדת את התופת בזכות אופייך החזק וכוח ההישרדות שלך".

ירון גוטמרקצילום: פאולינה פטימר

ירון הוסיף: "היות שהחזרת החטופים הוא האתוס הפועם שלנו והבסיס לקיומנו כעם חופשי בארצו, היו אתם שליחים של עשייה פעילה להשבתם. ⁠לא כאמירה ריקה- אלא כפעולה מעשית ודחופה.  ⁠לא להסתפק בסיסמאות- אלא ליישם פעולות מגוונות ויצירתיות.

"עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה (הכוללת גם את השמדת החמאס)- אבל אצל אחינו בשבי- הנשימה קצרה ויש לפעול בהתאם. עברו מאח לאחיו, מאדם לשכנו, הגיעו למובילי הדעה שבקרבכם ועד למנהיגים ולמקבלי ההחלטות. אמרו להם: לא נקבל מכם את "יום יבוא", רוצים את "הביאו את היום".

שורדת השבי לנה טרופנוב עם ציון יום הולדתו העברי של בנה סשה: "זה כבר יום הולדת שני שהוא מציין בשבי, ואני מחכה לו כבר יותר משנה. מחכה לחבק את הבן היחיד שלי. סשה הוא הלב שלי, הנשמה שלי, כל החיים שלי כל החיים שלי. ובלעדיו אין לי חיים".

לנה התייחסה לשני הסרטונים של סשה מהשבי שפורסמו בשבוע שעבר: ״אני שמחה מאוד לראות אותו אבל היה לי מאוד קשה לראות אותו במצב הזה. אני מכירה את סשה שלי, אני מכירה את המבט שלו. הילד שלי הוא גבר חזק, אבל אני יכולתי לראות את הסבל והייאוש בעיניים שלו".

לנה שוחררה משבי החמאס בעסקת הפעימות יחד עם אמה אירנה טאטי ועם ספיר כהן. בעלה ויטלי נרצח ב-07.10.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'