השופינג של ביבי: יהודי ארה"ב סולדים מאובמה

1.
אפשר להבין את עקשנותו של ראש-הממשלה בנימין נתניהו לנאום מעל בימת הקונגרס האמריקני. אילו הבחירות לכנסת ישראל מוכרעות במרכזי היהודים בארצות-הברית, הוא יכול להתחיל לזמזם לעצמו ברוגע את הפזמון האהוב על כל פוליטיקאי ישראלי: הו-הא מי זה בא ראש-הממשלה הבא.

בתום ביקור קצר בתפוח הגדול, נדמה כי הרוב היהודי המכריע באמריקה – מלבד חוגי סאטמר שסולדים מכל אשר בשם 'מדינת ישראל' ייקרא – מחבב את ביבי ואפילו רואה בו "יהודי גאה", ואילו כאן, בישראל, הוא אפוף צרות: איראן מאיימת, מחירי הדיור לא יורדים, הריהוט בבית מתפורר, ה'רֶעבֶּעצְ'ן' עושה בושות, ויש לו מערכת בחירות עקובה מדם לנהל כאשר ברקע בוז'י ויאיר שונאים אותו, נפתלי לא מת עליו, אפילו לציבור החרדי יש איתו חשבון פתוח (שלא לומר: פצע פתוח), ומיטב המוחות והכוחות ב'עיתון של המדינה' מגויסים בגסות כדי להפילו מהשלטון.
אז מה יותר טוב לו מאשר לנסוע לארה"ב ולזכות בכמה רגעי תהילה מהיהודים המקומיים, ואולי גם על הדרך לעשות 'שופינג' במנהטן לטובת הבית המקרטע ברחביה?

הפרשיות והרכילויות על ביבי, חדשות כמו ישנות, אינן מזיזות להם, ליהודים האמריקנים. אם לדייק, זו שנאת עשיו (להלן: אובמה) יותר מאשר אהבת יעקב (להלן: ביבי). "אובמה מממן את ההסתה נגד ביבי", טוען בלהט יהודה אדלר, ישראלי שירד למונסי לפני שלושה עשורים. הוא מדבר על מחויבותו של אובמה לאסכולת האסלאם-הקיצוני ומשתמש במיטב הקללות והאיומים נגד הנשיא המכהן.

מה יש לך נגדו? שאלתי. "הוא רודן", הסביר. "נניח לרגע לשנאה הטבעית שלו לישראל. יש לו בעיה גדולה יותר: הוא רוצה לשלוט באזרחים ולא להותיר להם טיפת פרטיות, ממש כמו פוטין ברוסיה. היום מאזינים לנו אפילו לשיחות טלפון".

עוד מעט אובמה עוזב את הבית הלבן, ניסיתי לנחם. מתברר, כי הבחור ממש בטראומה. "היה נשיא שהצליח להישאר בבית הלבן שלוש קדנציות. אובמה מסוגל להכל. חכו ותראו".

2.
חצות יום שישי, שעון ניו-ג'רזי. בבתי ישראל בארץ הקודש, נשמעת שירת 'ק-ה ריבון', וכאן, בבתי-המדרש של ישיבת 'בית מדרש גבוה – לייקווד', אלפי בחורים ואברכים מנגנים את הוויות אביי ורבא. בתי-המדרש מלאים מפה לאוזן, למרות היום והשעה, למרות מזג האויר. בחוץ שלג. מינוס 17 מעלות צלזיוס. ה'לֵייק' המפורסם הפך מנהר מים לגוש קרח ענקי. אך העסקים כאן כרגיל. הכבישים עמוסים מכוניות, הדור הצעיר במוסדות החינוך, ובתי-העסק פתוחים כרגיל. כן, אפשר לקנות חלות טריות לשבת. אין צורך לאגור קופסאות שימורים מתחילת השבוע.

הופתענו לגלות את ראש עיריית לייקווד אייזיק (אלברט) אקרמן יושב בלשכתו ועסוק בכלל בענייני כיבוי אש. כשפתיתי השלג מכסים את אדמת ירושלים, אנו רגילים לראות את ראש העיר, מלווה בצלם צמוד, מתמרן בין מזחלות-השלג למוקדי-החירום. לדברי אקרמן, הכל עניין של מבט: אם רואים בשלג תופעה קבועה, נערכים לקראתה בהתאם, הכבישים מפונים בהקדם, וכמעט אין תקלות. אם רואים בשלג הפתעה לא צפויה, התוצאות בהתאם.

יש לי תחושה שמישהו שם בכיכר ספרא נהנה מה'דרמה' השנתית, על גב הציבור הירושלמי.

3.
"זה לעומת זה". מול מנהיגים העושים וחושבים בעיקר על עצמם, קשה שלא להתרגש עמוקות למראה ה'אוצר' שנחשף השבוע מ'הכנסייה הראשונה' של 'אגודת ישראל' שנערכה בווינה באלול תרפ"ד.

הנה הוא נראה על המסך ל-11 שניות בודדות: מרן ה'חפץ חיים' בן ה-84, צועד בפשטות, מסרב להיעזר בידי מלוויו. הטוהר נסוך על פניו. איש האלוקים שהקדיש את חייו לכלל-ישראל – בהנחלת ההלכה ובבשורת שמירת הלשון – נכנס לכנסייה שמטרתה אף היא: טובת הכלל.

שנים אחדות קודם לכן, כאשר סיפרו ל'חפץ חיים' בהתפעלות על המצלמה הראשונה, הגיב במפתיע: "העולם לא מתקדם. העולם נסוג אחורה".

וכך הסביר: "בדורות הקודמים האמינו היו אנשים בעלי אמנה, וכאשר למדו במשנה 'עין רואה ואוזן שומעת', ידעו והפנימו כי אמנם כן הוא, אך בזמננו פסו אמונים מבני אדם וקמו להם ספקנים המיתממים 'מה פירוש עין רואה? וכי מחר יראו את העבירה שעברתי אתמול? ומה פירוש אוזן שומעת, אם דיברתי אמש שלא כהוגן, מחר יישמע קולי?'. לפיכך, באה לעולם המצאת המצלמה והוכיחה: הנה, המעשה שעשית – הונצח! עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

כמו אות משמים, דווקא בימים אלו של ערב בחירות, קם ה'חפץ חיים' לתחייה, כמו בא לבקש מאיתנו: אחים יקרים, המעיטו ככל האפשר בדברי לשון-הרע ורכילות.

כמה חבל שהסרט קצר, כמה חבל שהוא נטול-קול, כמה חבל שהוא שחור-לבן.

מצד אחד, היינו רוצים לראות יותר, לשמוע יותר, להרגיש יותר. מצד שני, אילו היה לנו יותר מן המצרך הנדיר הזה, לא היינו יודעים להעריך, לא היינו טורחים להפנים את המסרים העוברים בכל תנועה מבעד לעדשה, ואולי לא היינו טורחים בכלל להעיף מבט.

רבי שלמה וולבה זצ"ל יצא עם תלמידיו לטיול בימי 'בין הזמנים'. כשהבחין באחד התלמידים מחזיק בידו מצלמה ומתעד את הנוף הקסום, נזף בו: "אתה עסוק בלצלם, במקום לחיות את החוויה ולהכניס ללב".

4.
בשבת האחרונה הלך לעולמו בשיבה טובה הגאון-הצדיק רבי לוי רבינוביץ זצ"ל, בעל 'מעדני השולחן'.

לא בכדי, זכה בחייו לכינוי 'החפץ חיים' של הדור. הוא חי עשרות שנים במאה-שערים, שידעה מאבקים יותר ממספר שעריה, אך ר' לוי כמו חי בשכונה אחרת. מעולם לא דיבר נגד איש, מעולם לא התערב ואף לא התעניין בענייני מחלוקת. הוא חרט על לוח ליבו את הפסוק "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ". ולא, הוא ממש לא היה סמל לעצבות. אדרבה, החיוך לא מש מפניו, והוא הרבה לזמזם ניגוני אמונה.

התואר "זקן ויושב בישיבה" התקיים בו כפשוטו. על כל גדלותו התורנית והרוחנית, ישב עד יומו האחרון בכולל בשכונת זכרון-משה בירושלים לצדם של אברכים הצעירים ממנו בעשרות שנים, והתייחס אליהם כאל חבריו. "איזהו בן העולם הבא? שייף עייל, שייף ונפיק ועסיק באורייתא תדירא".

ר' לוי קיבל כל אדם במאור פנים כשהוא חוזר על שני מסרים: ללמוד הלכה למעשה ולהתחזק בשמירת הלשון.

ירושלים של מעלה איבדה עוד אחד מצדיקיה. חבל על דאבדין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!