הלכה שבועית: טבילת כלים מדאוריתא או מדרבנן

טבילת כלים מדאוריתא או מדרבנן

בסימנא טבא

בסימנא טבא נתחיל זמן חורף, בעזרת ה' נתחיל הלכות טבילת כלים, אדם שקנה כלים ורוצה להשתמש בהם, נראה באיזה כלים יהיה חייב בטבילה, האם טבילה מדאורייתא או מדרבנן ומה עושה להם הטבילה.

כלים חד פעמי

יש היום כלים הנקראים חד פעמי, יש כלים מצופים, ויש עוד כל מיני סוגי כלים. הנה כלים חד פעמי מה סברא לומר שלא יהיו חייבים בטבילה מכיון שאין עליהם שם של כלי. דהרי כל כלי חד פעמי מיועד לשימוש חד פעמי ומיד לאחר מכן לזריקה, וכיון שכך אין שם כלי על כלים חד פעמי.

קידוש על כוס חד פעמי

עם דין זה אנחנו נפגשים כל שבת בקידוש על הכוס. הרי ידוע שקידוש על כוס חד פעמי אין לעשות, והסיבה דכיון שצריך לעשות קידוש על כוס, צריך שאותה כוס תהיה עם חשיבות שם של כלי, ומכיון שעל כוס חד פעמי אין שם של כלי כמו שביארנו אין לעשות עליה קידוש, ובודאי מי שמבין הסיבה, ידע מדוע אלו שלוקחים שתי כוסות חד פעמי ביחד לא הועילו כלום, שהרי ענין של חד פעמי אינו עניין של כוס רך או כוס קשה, אלא תלוי מה הייעוד של אותו כוס, ובודאי אף אם ישים שלש כוסות אחד בתוך השני אינו ישנה את ייעוד הכוס ומיד לאחר שסימו להשתמש בחד פעמי הכוסות ילכו לפח, ולכן אין עליהם של כלי.

דוקא כלי סעודה

למדנו בגמ' (ע''ז עה:) שלא כל כלים חייבים בטבילה אלא רק כלים של סעודה, דהרי כתוב 'כל אשר יבוא באש תעבירו באש' אומרת הגמ' איזה כלים מעבירים באש דוקא כלי אכילה, ולכן כל כלים שאינם של סעודה אינם חייבים בטבילה.

סכין להבריג בו

עוד נראה לפי''ז מה הדין באדם שרוצה לקחת סכין (שהוא כלי אכילה) ולהבריג איתו בורג, האם חייב להטביל את הסכין קודם השימוש, או שמכיון שאינו משתמש בו למאכל, אינו חייב להטביל אותו.

חותך מאכל במברג

וכן נראה להיפך, מי  שרוצה לקחת מברג ולחתוך בו דברי מאכל, האם חייב להטביל את המברג אף שאין ייעוד המברג לדברי מאכל. כל הלכות אלו נראה בעז''ה בהלכות שנלמד בזמן חורף.

שבת אזכרה

השבת אנו נמצאים בשבת אזכרה של אחי הגאון הצדיק הרב משה לוי זצוק''ל. הרב משה למד כל דבר ביסודיות מהשורש. נמצא כאן ר' משה מקס שיחיה, הוא היה שכן של הרב משה לוי, יום אחד בא אליו ר' משה מקס וביקש ממנו אם יוכל ללמוד איתו איזה שעה פעם בשבוע, אמר לו הרב משה בענווה אין לי זמן, (הרב משה היה כל היום בשיעורי תורה). כשחזר הרב משה לוי לביתו התחיל להרגיש כאבי בטן, חשב ואמר למה באו לי הכאבי בטן, כנראה שזה בגלל שאמרתי שאני לא רוצה ללמוד איתו, חזר לר' משה מקס ואמר לו אני מוכן ללמוד איתך. זה היה הרב משה, וזה הרב משה סיפר לי.

הכל אצלו היה חד וברור

הרב משה היה חותך דברים בהלכה, הכל היה אצלו ברור וחד, ולמה כל זה, כי היה לומד כל דבר בעומק הדברים מתחילה ועד סוף, יש כאלו מפלפלים ובסוף נשארים בספיקות כי לא לומדים מהשורש כל דבר, אבל מי שלומד מהשורש הכל אצלו ברור. בעז''ה הלכות טבילת כלים נלמד משורש הדברים כדרכו של הרב משה לוי זצוק''ל.

להטביל יטביל

המשנה בע''ז (עה:) אומרת הלוקח כלי תשמיש של העובדי כוכבים את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן באור, השפוד והאסכלה מלבנן באור, הסכין שפה והיא טהורה.

ארבעים סאה מנדה

הגמ' שם אומרת תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה, מנא הני מילי וכו' מים שנדה טובלת בהם הוי אומר זה ארבעים סאה. מסקנת הגמ' שחיוב טבילת כלים בארבעים סאה נלמד מחיוב נדה בארבעים סאה.

דעת רש''י

אומר רש''י את שדרכו להטביל יטביל, כלומר כלי הראוי לטבילה ואין צריך תיקון אחר כגון כלי שתשמישו ע''י צונן יטביל ותו לא צריך. אבל כלי שדרכו להגעיל דהיינו ששימושו במים חמים יגעיל, ומה שע''י האור ילבן. כלומר לדעת רש''י כבר במשנה ידענו שצריך להטביל כלי הגויים וזה שאמרה כל שדרכו להטביל יטביל.

דעת הראשונים

הריטב''א והרשב''א ביארו דברי הגמ' באופן אחר מדברי רש''י. דהמשנה מדברת רק על דיני הגעלה וליבון ולא מדברת כלל על דיני טבילת כלים. ומה שאמרה הגמ' וכולן צריכים טבילה, כלומר כאן חידשנו דלא מספיק הגעלה וליבון לכלים אלא לאחר שהגעילן ונטהרו חייבים גם בטבילה. ולדבריהם אין לימוד בדברי המשנה לחיוב טבילה,

חידוש הגמ' לדברי רש''י

רש''י ביאר דברי הגמ' שאמרה תנא וכולן צריכים טבילה, דאף המלובנין והנגעלין צריכין טבילה. דהיינו חושבים שרק המשתמש בצונן חייב בטבילה, מחדשת הגמ' תנא אף הנגעלין צריכים טבילה לאחר הגעלתן, ולא רק הצונן שאמרה כבר המשנה.

השייכות בין הגעלה לטבילה

ולכאורה עלינו להבין מה עניין שמיטה להר סיני. וכי מה שייכות בין טבילה להגעלה. שהרי הגעלה זה כדי להעביר את הבלוע בתוך הכלי ומה שייך טבילה להגעלה. וכדי להבין זאת, נראה מה העם בטבילת כלים.

טבילת מספרים

בגמ' בע''ז (שם) מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא נמי, א''ל כלי סעודה אמורין בפרשה. ומבאר רש''י זוזא דסרבלא מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר, הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור דהא חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה.

גזירת הכתוב

הנה נראה ברש''י דטעם החיוב בטבילת כלים אינו אלא גזירת הכתוב, ולכן ביאר רש''י שהיתה הו''א בגמ' לחייב אף מספרים בטבילה, דהא כל חיוב טבילת כלים זהו מגזירת הכתוב, קמ''ל הפסוק דרק כלי סעודה חייבים בטבילה. ובתוס' כתבו דזהו חידוש התורה.

מטהר הכלי ע''י טבילה

בירושלמי בסוף מסכת עבודה זרה מבואר דטעם טבילת כלים, הואיל ויצא הכלי מרשות הגוי לרשות ישראל, הכלי עובר ממקום טמא למקום טהור, ודמיא לדין טומאה וטהרה, ולכן צריך להטביל הכלי.

כלים בהשאלה מן הגוי

נפק''מ בין הטעמים אם השתמש בכלי גוי בהשאלה. דאם נאמר טעם טבילת כלים מגזירת הכתוב נראה שהיה מקום שיתחייב בטבילת כלים. אבל אם נאמר כדברי הירושלמי דטעם טבילת כלים אינה מגזירת הכתוב אלא מדין טהרה כשעובר מרשות גוי לרשות ישראל, כאן שהכלי אינו עבר רשות לא חייב בטבילה.

כלים משותפים

וכן פסק הרמ''א דכלי שהוא משותף לישראל ולגוי, אינו צריך טבילה, שהרי לא יצא מרשות הגוי. ובביאור הדין מבאר הש''ך שכיון שלא יצא הכלי מרשות הגוי לא תועיל טבילה לכלי, ובמקום שלא מועילה טבילה, אין חיוב טבילת כלים.

קניית כלים משותפים

ולפי ביאור הש''ך בטעם פטור טבילת כלים בכלים מושאלים, אם קנה הישראל כלי משותף לישראל וגוי, חייב בטבילה. דהרי כל הפטור מטבילת כלים מושאלים אינו אלא מאחר שלא תועיל טבילת כלים, כיון שהכלי עדיין ברשותו של גוי, אבל אם קנה הכלי משותפים, וכבר הכלי עובר לרשות ישראל, ודאי תועיל טבילה ולכן חייב בטבילה.

ישנם יהודיים בכל המניות

וכבר היה מי שכתב תשובה בהלכות טבילת כלים, ופסק שכל דין טבילת כלים בימינו אינו מעכב. טענתו, דכיון שבכל חברה יש מניות, ובכל מניות יש גם יהודים שמשקיעים שם, נמצא שכל כלי של גוי הוא בשותפות באחוזים עם ישראל, ולפי''ז פסק שכיון שכל כלים משותפים אינם טעונים טבילה, א''כ אף כשקנה מהגוי, פטור מטבילה, ולכן כל כלים שלנו שנקראים בשותפות גוי, אינם חייבים בטבילה.

אין לסמוך על היתר זה

אלא דאחר שראינו מה טעם פטור מטבילת כלים שהם בשותפות עם גוי, דאינו פטור אלא מחסרון שלא תועיל הטבילה כיון שהם ברשות גוי. ממילא במקום שהישראל קונה הכלי מהגוי וכבר הכלי עבר לרשות הישראל, ודאי הכלים חייבים בטבילה. ואין לסמוך על היתר זה אפילו בדיעבד.

גמר מלאכה ע''י הישראל

ישנם חברות שרצו לפטור כלים חשמליים מטבילת כלים, ובשביל זה, הם לוקחים כל כלי וכלי, מוציאים ממנו כמה ברגים ומחזירים, בטענה שכיון שגמר מלאכת הכלי היא על ידי הישראל, הכלי פטור מטבילת כלים דשם ישראל על הכלי. אלא דטענה זו אינה טענה ואי אפשר לפטור כלים אלו מטבילה. דכל מה שנאמר דאם גמר מלאכה על ידי הישראל פטור מטבילה, זה דוקא בגמר מלאכה של מעשה אומן דאז שם המלאכה בסופה על שם הישראל, אבל אם הוציא והחזיר הברגים מהכלי, זה מעשה הדיוט ואין זה משנה את שם הכלי שכל מלאכתו נעשה על ידי הגוי.

חברת אלקטרו חנן

יש חברות שהם של ישראל, אבל לא תמיד פטור מטבילת כלים. פעם ביררתי בחברת אלקטרו חנן, האם הכלים פטורים מטבילה מכיון שהם תחת חברה יהודית. ואמרו לי שהם הולכים לחו''ל, לסין וכדו' ומבקשים שם שיטביעו להם על מיליון מכשירים את השם שלהם, וכך הם מוכרים להם את הכלים. נמצא שהרבה חברות שהם חברות ישראליות, אינו בהכרח שיש בהם פטור מטבילה על כלים אלו.

מדאוריתא או מדרבנן

היום נראה מה חיוב טבילת כלים, האם חיוב טבילת כלים הוא חיוב דאוריתא, או שחיוב טבילת כלים אינו אלא מדרבנן.

חיוב דאוריתא

בגמ' מבואר שחיוב טבילת כלים הוא חיוב דאוריתא. שהרי אמרה הגמ' מנין למדנו שצריך ארבעים סאה בטבילת כלים מדין נדה. וחיוב טבילת כלים רק בכלי סעודה למדנו מהפסוק כל אשר יבוא באש תעבירו באש. הנה מוכח שחיוב טבילת כלים נלמד מהפסוק והוא חיוב דאוריתא. וכך למדו הרמב''ן, הריטב''א ועוד ראשונים.

דברי האשכול

בספר האשכול אומר וז''ל, אבל טבילת כלים לא תליא מילתא בהכשרתם, דאף אם לא הגעילו ורוצה להשתמש בהן לצונן, התירה התורה, אבל הצריכה טבילה אף שהאיסור עדיין בדופני הקדירה. עכ''ל. ומשמע שהתורה שהתירה אבל הצריכה טבילה. הנה משמע בדבריו שחיוב טבילת כלים, הוא מהתורה.

מדברי סופרים

הרמב''ם (פי''ז מהלכות מאכלות אסורות ה''ה) פוסק, דכל חיוב טבילת כלים אינו אלא מדברי סופרים, ודייקו בדבריו שהחיוב הוא מדרבנן ולא מדאוריתא.

כלי משכון

יש נדון בטבילת כלים גבי כלים ממשוכנים, שהגוי הביא לישראל כלי בתורת משכון, האם כלים אלו חייבים בטבילה או פטורים.

הוכחה מדברי הרמב''ם

הרמב''ם פסק שכלי שנלקח בתורת משכון מהגוי אינו צריך טבילה, ומשמע בדבריו דכיון שהקל בכלי של משכון, סבר שכל חיוב טבילת כלים אינו אלא מדרבנן ולא מדאוריתא, דהא אם היה חיוב טבילת כלים מהתורה, היה פוסק לחייב כלי משכון בטבילת כלים מספק דאוריתא לחומרא, וכיון שהקל בזה משמע דסבר דהחיוב מדרבנן. וכן למדו הר''ן והרשב''א בת''ה מדברי הרמב''ם.

תרתי לטיבותא

בהגהות מיימוניות (שם) פסק דחיוב טבילה הוא מדאוריתא ובכל זאת פסק להקל בכלי הממושכן מן הגוי דלא צריך טבילה, וביאר דאף שחיוב טבילה הוא מן התורה ולכאורה ספק דאוריתא לחומרא, מכל מקום הכא שאני, דאם היה חיוב על האדם להטביל כל כלי שנמצא אצלו ואסור להשהות כלים אלו אצלו, בזה היינו אומרים דחייב להטביל מדין ספיקא דאוריתא לחומרא, אך כיון שאין כזה חיוב אלא אך ורק קודם שהתשמש בו, וכן אף אם בדיעבד השתמש בו לא נאסר המאכל בכה''ג לא אמרינן להחמיר.

קטן אינו נאמן

בשו''ע פוסק כלי משכון של גוי יטביל בלא ברכה. וכן פוסק גבי קטן בטבילת כלים, שקטן אינו נאמן על הטבילה, אלא אם כן גדול עומד על גביו. הנה מוכח בדבריו שחיוב טבילת כלים הוא מדאוריתא ולא מדרבנן, ולכן החמיר להטבילו, וכן פסק להחמיר גבי קטן.

מותר להטביל בשבת

אלא שהשו''ע (חאו''ח בסימן שכ''ג) פוסק, שכלים שלא הוטבלו בחול, מותר להטבילם בשבת. ולכאורה אם נאמר שחיוב טבילת כלים זה מדאוריתא, איך נתיר לטבול כלי בשבת והרי מתקן כלי בשבת ואסור, אלא בהכרח לומר שחיוב טבילת כלים מדרבנן ולכן אין טבילת הכלי בשבת יאסר, דהתיקון בכלי אינו חשוב, ולכן בשבת מותר. וא''כ לכאורה יש סתירה בדברי השו''ע.

תירוץ המאמר מרדכי

מרן זצוק''ל בספרו שו''ת יביע אומר (ח''ב ס''ט חיו''ד) מפלפל בדברי השו''ע, ולא מכריע בדבריו, והביא כמה ביאורים בדברי השו''ע. הביא דברי המאמר מרדכי שמתרץ דהשו''ע סבר שחיוב טבילת כלים היא מדאוריתא, ומה שפסק שמותר לטבול כלים בשבת, כיון שסבר שתיקון שאינו ניכר לאו שמיה תיקון, וכיון שאין הטבילה ניכרת בכלי, לאו שמיה תיקון, ומותר בשבת.

כל דבר שיש לו מתירים

ברוח חיים לר''ח פלאג'י מתרץ דסבר השו''ע דחיוב טבילת כלים היא מדרבנן. ואעפ''כ הצרכנו חיוב טבילה בכלי משכון של גוי. דיש כלל כל דבר שיש לו מתירים אינו בטל. ולכן כאן שיכול בקל להטביל הכלי, יטביל ויכשיר הכלי ולא נאמר דמספק דרבנן אינו חייב בטבילה. וכדין דבר שיש לו מתירין שאין אנו סומכים על ספק דרבנן לקולא ולכן לא בטל, הוא הדין ונוא הטעם לכאן.

אין להקל

אמנם הרמב''ם פסק דחיוב טבילת כלים זה מדרבנן, והשו''ע בדרך כלל הולך אחר דברי הרמב''ם, מכל מקום כיון שלא מוכרעים הדברים בדברי השו''ע, האם חיוב טבילה היא מדאוריתא או מדרבנן, אין לנו להקל, אלא אם ישנם עוד צרופים.

קושיא מהצל''ח

בשבוע הבא נראה את דברי הרוח חיים שכתב דכל דבר שיש לו מתירים לא בטל. דהרי דבריו נסתרים מדברי הצל''ח שכתב דכל יסוד זה שדבר שיש לו מתירים אינו בטל, אינו נאמר אלא בדברי מאכל, שהרי ביצה שנולדה בשבת ונתערבה, אפשר לאוכלה פעם אחת או עכשיו או למוצאי שבת. אמרינן כיון שיכול לחכות עד למוצאי שבת ולאוכלה, ולא יפסיד משהו, יחכה ולא מסתמכים על ביטולים. אבל כאן גבי טבילת כלים, כלי שלא הטבילו אותו לפני שבת, אי אפשר לומר לישראל תחכה למוצאי שבת שהרי יכול להשתמש בכלי גם עכשיו וגם במוצאי שבת, וא''כ אם נאמר לו תחכה עד למוצאי שבת הוא מפסיד השימוש בכלי באותה עת, ולכן לא אמרינן דבר שיש לו מתירים לא בטל. ביאור הדברים נראה בשבוע הבא. 

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!