מורה נבוכים: כיצד מיירטים טילים ומדוע לפעמים נכשלים בכך

ה'ניו יורק טיימס' מפרסם בכתבה על הטילים ששוגרו לעבר ישראל מאיראן, כי לא תמיד אפשר ליירט אותם. בשניה שהטיל הבליסטי משוגר לאוויר, למיירט יש דקות בלבד לזהות את המסלול המדויק שלו ולנסות להפיל אותו.

המטרה, ראש הנפץ של הטיל, נמצא בתוך חפץ בגודל של מכונית שבדרך כלל עף במהירות גבוהה ממהירות הקול.

באפריל ואוקטובר, איראן שיגרה התקפות טילים בליסטיות גדולות לעבר ישראל. מערכות ההגנה מפני טילים המתקדמות בעולם, שנפרסו על ידי ישראל וארה"ב, עצרו חלק מהטילים - אך לא את כולם.

אף אחת מהתקיפות לא גרמה לנזק גדול, אבל כמה גורמים ישראלים ואמריקאים אמרו שאולי זה עניין של מזל שזה לא היה גרוע יותר. לאחר שישראל תקפה את איראן בשבוע שעבר, גורמים רשמיים איראנים איימו בסבב נוסף של טילים, למרות שתוכניותיהם עדיין לא ברורות.

הנה הסיבה שקשה לעצור מתקפת טילים בליסטיים.

טילים בליסטיים כמו אלה שאיראן שיגרה בחודש שעבר מאיצים במהירות גדולה כשהם בדרך לכדור הארץ. לקח רק כ-12 דקות עד שהטילים של איראן הגיעו לישראל. אבל היה הרבה פחות זמן לקבל החלטות קריטיות לגבי איך לעצור אותם.

תוך שניות לוויינים חייבים לזהות את החום שהופק משיגור הטיל. מכ"מים חייבים למצוא את הטיל ולנסות לחשב את מסלולו המדויק.

כל זה מספיק קשה עם טיל אחד. אבל איראן ירתה מטח גדול בחודש שעבר, כמעט 200 טילים בליסטיים בפחות משעה. נראה שהמטרה הייתה להכריע את ההגנות הישראליות. מכ"מים יכולים לעקוב אחר הרבה מטרות בבת אחת, אך משגרים לאחר שהתרוקנו, צריכים חצי שעה או יותר כדי לטעון מחדש מיירטים.

לאחר המטח השני של איראן, באוקטובר, ישראל מסרה שמערכות ההגנה שלה הפילו רבים מהטילים, ונראה כי אלו שפגעו גרמו לנזק מוגבל. אבל צילומי לוויין אכן מראים כי אילו הטילים הללו היו נוחתים באזור מיושב, המוות וההרס היו יכולים להיות גבוה.

מערכת ההגנה של ישראל, כיפת ברזל, נבנתה לעצירת רקטות קצרות טווח, והיא איטית ומוגבלת מדי בכל הנוגע לטילים בליסטיים. לשם כך, ישראל מסתמכת על כמה שכבות הגנה מתקדמות יותר שנועדו להתמודד עם טילים בליסטיים בשלבי טיסה שונים.

המערכות המתקדמות ביותר, כמו החץ 3, פועלות בחלל, שם נמצאים טילים בליסטיים כמו אלה שאיראן שיגרה. הם ההזדמנות הראשונה לעצור טיל, אבל גבוה מעל האטמוספירה, אין מקום לטעויות.

המיירט מחפש פגיעה ישירה להשמיד את ראש הנפץ. המיירט נושא חיישנים כדי לעקוב אחר הטיל של האויב ודוחף את עצמו עם מאיץ לנוע לעברו. אבל עד שמיירט מרגיש את המטרה שלו במרחק של קילומטר, יש לו רק שבריר שנייה להסתגל.

אם זה לא מספיק קשה, כמה טילים בליסטיים נושאים פתיונות להערים על המיירט. גם פסולת שנשארה מהמאיצים יכולה לבלבל את המיירט.

אם הגנת השכבה החיצונית לא מצליחה לעצור את הטיל, למערכות קצרות טווח קרוב יותר לקרקע עשוי להיות סיכוי נוסף. אבל הזמן אוזל מהר, ככל שטיל בליסטי מתקרב, כך הוא הופך למסוכן יותר. וגם אם יירוט בגובה נמוך יותר יצליח, הפסולת שנוצרה עדיין יכולה להיות קטלנית.

אם טיל מצליח להיכנס לאטמוספירה, לרוב נותרה פחות מדקה לפני שהוא פוגע. הניו יורק טיימס מדווח, כי שיגור טיל בליסטי הוא הרבה יותר קל מאשר ליירט אחד. וייצור טיל בליסטי זול ומהיר יותר מאשר לייצר מיירט אחד. במהלך מלחמה ממושכת, זה יכול להפוך לשאלה לאיזה צד ייגמרו הטילים ראשון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!