חב"ד על דאבדין • טורו השבועי של אבי בלום

מוצ"ש לסדר ויקחו לי תרומה, רגע לפני שהוא נענה לפניית 'קו עיתונות' וחושף את רשימת התורמים הפרטיים - לשם שמיים כמובן - למפלגתו, מוצא עצמו אלי ישי בעיצומה של פרשה חדשה.

בעודו עושה את הדרך מעיר המדע רחובות בה התארח בשבת בחברת חסידי חב"ד, לעיר הבירה ירושלים, נוחתת על אלי ישי הקלטה שגורמת לו לראות הרבה יותר משלושה כוכבים.

בתחנת השידור הצבאית מתפרסמת הקלטה קשה לשמיעה, ולא רק בגלל איכות הקליטה, של דברי הגאון רבי מאיר מאזוז נגד שושלת אדמו"רי חב"ד. היות ומדור זה חסום, כמו פלאפון כשר מהדור הישן, מכתיבת טקסטים הנוגעים לרבנים, ניתן רק לסכם ולומר שדברי הגר"מ מאזוז על אדמו"רי חב"ד קשים ופוגעניים פי כמה מהטקסטים שהשמיע בשעתו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל על רבני הבית היהודי.

מאמרו של הלל הזקן בפרקי אבות "על דאטפת אטפוך", מעולם לא היה כה רלוונטי כמו במערכת הבחירות הזאת. 'על דהקלטת - הקליטוך' ניתן לומר לאלי ישי; 'על דחקרת - חקרוך' אפשר לומר לביבי נתניהו, אבל בואו נדבר על המקליט תחילה. אלי ישי יושב על מאגר בלתי נדלה של הקלטות נפיצות, כמו שכונת הר נוף היושבת על הסניף הירושלמי של חוות הדלק פי גלילות. אין ראיון שנערך עמו מאז השמעת אותו איום בשליפת הקופסה השחורה, שלא הוזכר במסגרתו התיעוד המצוי בידיו אשר עדיין לא פורסם.

ניתן לומר שאלי ישי נפל על חרבו – חרב הפיפיות של ההקלטות, עם פרסום דברי הגר"מ מזוז נגד שושלת אדמו"רי חב"ד. כמעט ואין בנמצא איש ציבור שלא ניתן לשלוף לגנותו אמירות מהעבר. מי שמסתמך על אמירות מקלטות ישנות בנות חמש שנים נגד יריביו, אינו יכול לטעון להתיישנות כשלהב הקלטת המתהפכת פוגע בו.

רק השבוע שוגרו רמזים עבים כשק לעברו של יו"ר ש"ס דרעי בדבר חומרי חקירה נוספים המצויים בידי הצד השני. במקרה של אלי ישי נכון יותר לכנותם 'חומרי חפירה'. המדובר באמירות קשות ובציטוטים מסעירים מפרוטוקול רשמי של ישיבת מועצת החכמים בה הוכתר דרעי ליו"ר התנועה, וכן בתגובתו הנסערת של חכם ידוע ברבים לשינוי הרכב מועצת החכמים.

אחרי שנקבע רף עליון, בפרסום הקלטת הלוהטת של דברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל על דרעי, אין תיעוד שיוכל לכבוש מחדש את המהדורות. רק שהפעם הגורם שדאג השבוע להזכיר כי החומרים המסוכנים האמורים מצויים בידיו (שייקרא להלן ולשם הנוחות בלבד: "המזכיר"), הסביר כי ייחודם של החומרים בכך שהם טריים. הפרוטוקול אינו מלפני חמש שנים אלא טרי-טרי, מהתקופה האחרונה שלפני פטירת מרן. ההקלטות הנוספות אינן מתעדות רק שיחות וסיפורי צדיקים שמנוחתם עדן, אלא גם שיחתם של יושבי על מדין המצויים עמנו בארצות החיים.

המזכיר עדיין לא אמר את המילה האחרונה. האולטימטום שהציב, הוא עריפת ראשו של אחד מהמועמדים החדשים של ש"ס בעשירייה הראשונה, ולא הראשון שבהם. הדד-ליין הראשוני שנקבע לפרסום, הוא ביום חמישי הקרוב אולם בסביבתו של המזכיר מבהירים כבר מעכשיו כי הם פתוחים למו"מ ולקביעת מועד ב' לפקיעת האולטימטום.

לאלי ישי אישית כמובן, אין כל קשר לאיומים המרומזים. כפי שלא היה לו קשר להקלטה שכבר פורסמה, וכפי שלא היה ליו"ר מטה יחד תא"ל במיל' ארז וינר חלק ונחלה בהקלטות ובהדלפות שיצאו מלשכת הרמטכ"ל אשכנזי. פתאום קם אדם בבוקר, או בלילה, ושומע כי פורסמה הקלטה שהוא עצמו טוען בתוקף שהתנגד לפרסומה למרות שידע על קיומה. ועמך כולם צדיקים והחושד בכשרים לוקה, לא חשוב איפה.

בסביבתו של יו"ר ש"ס דרעי לא מתכוונים להתקפל או להתנצל כמו יו"ר הבית היהודי בנט בפרשת אוחנה. מבחינתם, כל סיפור ההקלטות מאחוריהם ויותר גרוע ממה שכבר יצא, לא יכול להיות. אם השימוש בנשק יום הדין נעשה, והעולם לא נחרב, מדוע שיחששו ממתקפה קונבנציונאלית?

אלו כמובן האמירות הרשמיות. מאחורי הקלעים, כל צד ממשיך לאגור מצבור בלתי נדלה של הקלטות ומסמכים. ההקלטה של הגר"מ מאזוז, לא נשלחה לכתב גל"צ על-ידי דובר צה"ל או קשבי יחידת 8200. הכתובת ברורה, כפי שכתובת הצד השני הייתה ידועה בעת פרסום הקלטת הראשונה בערוץ 2.

בפורום חוות ההקלטות של מטה יחד קלטו בן רגע את פוטנציאל הנזק האדיר של פרסום הקלטת. שם הבינו, כי הקלטת עם דברי הגר"מ מאזוז נגד משנת רבני חב"ד לאורך הדורות, היא רעידת אדמה בעוצמה שאינה פחותה מזו שנגרמה בעטיה של הקלטת בה נשמע מרן הגר"ע יוסף זצ"ל מתבטא נגד דרעי.

אלף גבאים
חסידי חב"ד הם הצנטריפוגות להעשרת האורניום שמתפעל את הכור האטומי של מפלגת אלי ישי. כל מי שרואה את האיש מאז יצא לדרכו החדשה אינו יכול שלא לתמוה הזהו אלי ישי? איך קם אדם שגם בעיני מקורביו לא היה מעולם סמל להחלטיות ונחישות, ונוקט במהלך אריק-שרוני של יציאה לדרך חדשה והקמת מפלגה?

במערכת הבחירות הנוכחית, התגלו מרבצי אומץ בכמויות מסחריות בחצר האחורית של אלי ישי. אולי בהמשך עוד נופתע לגלות אחרי שלוש עשרה שנים גם אי אלו יכולות עשייה (לתשומת לב מבקר המדינה). בדבר אחד אי אפשר לטעות באלי ישי: הן בשלוש עשרה שנות הססנותו כיו"ר התנועה, והן בשנתו האחרונה כטראבל מייקר סדרתי, מתאבד - הוא אף פעם לא היה.

האיש, שניחן בחוש התמצאות של חתול רחוב, לא היה יוצא לדרך בלי בסיס תמיכה מוצק בשביל ההתחלה. ואכן, מרגע הקמת המפלגה, ישי סימן את חסידי חב"ד, ואותם בלבד מקרב קהילות החסידים, כקולות בטוחים.

הסיבובים שלו בבתי האדמו"רים האחרים, הם בעיקר לשם האווירה והפולקלור. אחרי כל ביקור כזה מסבירים הגבאים כי ישי נכח רק כמה דקות וכי לא נאמרו כל אמירות משמעותיות. את ישי זה מעניין כמו השלג מהשבוע שעבר. הוא צריך את התמונות כדי לחזור הביתה להר נוף עם כובע וחליפה ולא עם כיפה סרוגה, ושיסבירו המשמשים בקודש עד מחר שהביקור הוצא מהקשרו. אלף גבאים לא יצליחו לכבות אותו (גם כבאים, אבל זה כבר קשור לאסון אחר).

החסידות היחידה שעל קולותיה בנה ישי באמת ובתמים היא דווקא החצר שאת האדמו"ר המנהיג אותה עד היום הוא לא יכול לבקר. למן הרגע הראשון סימן ישי את החב"דניקים כאבני היסוד של מפלגתו. סלע קיומו, גם בסקרים הפנימיים.

בסיס התמיכה החב"די הוא נתון בעל משקל סגולי מעל ומעבר למספר הקולות של אנשי החסידות. בסקרי סופ"ש שעבר חזר אלי ישי לחוג סביב אחוז החסימה. נכון לעכשיו הוא מדלג מעליו בכל הסקרים אך די בכמה אלפי קולות פגועים שיטרקו טלפונים לסוקרים ולא יזדהו כמצביעי אלי ישי כדי להחזיר את יחד למצבה בסקרים טרום החבירה לעוצמה יהודית.

טרום החבירה, אלי ישי חש כטובע שמוציא את הראש מהמים בשארית כוחותיו ומגלה שהמצילים נוטשים אותו ובורחים לחוף מבטחים. נתניהו כדרכו היה הראשון שזיהה וניתק מגע. השיא היה כשבאקט הפגנתי, סירב ביבי להעלות את אלי ישי על מטוס רה"מ לפריז. ביבי לא בא, ביבי גם לא התקשר והמצב החמיר והלך כאשר בחלק מסקרי ערוצי התקשורת הוא חדל מלהיות מוזכר.

דווקא החבירה לעוצמה יהודית הקיצונית הפכה מחדש את אלי ישי לבן שיח לגיטימי לפחות עד הקמת הממשלה. ביבי שזיהה פוטנציאל בטוח לעוד ארבעה ממליצים בבית הנשיא החזיר את הטלפון של אלי ישי לרשימת המועדפים. נתניהו עוד עשוי להשתמש בישי כממליץ ולזרוק אותו עם הקמת ממשלת אחדות, בדיוק כפי שעשה לכצל'ה ולבן ארי בקדנציה שעברה. אבל בינתיים האידיליה פורחת כמו עציצים תחת הדלף בבית ראש הממשלה.

אלי ישי לא יכול להרשות לעצמו אף לא סקר אחד שיטיל ספק בוודאות נוכחותו בכנסת הבאה. תמונת מצב כזאת עלולה להבריח אלפי מתלבטים שמתכוונים להצביע אלי ישי כברירת מחדל, וזאת בתנאי שיהיו בטוחים כי קולם יגיע ליעדו ולא לסל המיחזור הרב-מפלגתי של חוק באדר עופר.

חב"דהו וחשדהו
בשבוע שעבר נכתב כאן על הניסיון של פרוש להחתים את רבני חב"ד על קול קורא, החתמה ממנה תשתמע תמיכה ביהדות התורה. הניסיון כשל בעקבות סאגת התמיכה בבוז'י והבנת רבני חב"ד כי קולם יהפוך לקול קורא במדבר. לא מדובר כמובן בתמיכה רשמית, דוגמתה ניתנה באופן חריג בשנת תשמ"ט, אלא באימוץ האמרה הידועה של הרבי: "להצביע בעד הרשימה היותר חרדית שתדאג לשלימות התורה, העם והארץ". בהתחשב בעובדה שרוב מצביעיה ולפחות חצי נבחריה של מפלגת יחד אינם חרדים, ברור היה שקריאה מעין זו תתפרש כתמיכה ביהדות התורה.

נכון לאמצע השבוע שעבר, הסחף החב"די לכיוונו של ישי היה כה חזק, עד שאפילו החתמה מרומזת עבור יהדות התורה נראתה כמשימה בלתי אפשרית. דברי הגר"מ מאזוז שנשלפו השבוע מארכיון ההקלטות הנגדי הביאו לצלילה של מניית מפלגת יחד בקרב הקהל החב"די. עבור כל חסיד - מגור הגדולה ועד זוטשקא הזעירה - פגיעה בדמות האדמו"ר שקולה לכניסה בטומאה לקודש הקודשים. לדידם של החב"דניקים עוצמת הפגיעה ברבי, שווה להצבת צלם בהיכל.

יום אחרי הפרסום הגיע ישי לכפר חב"ד כדי לכבות שריפות – לא משהו שהוא מצטיין בו במיוחד ועל כך כידוע יש דו"חות. יומיים אחרי הפרסום, חתם בית הדין של רבני חב"ד על הקריאה "להצביע בעד הרשימה היותר חרדית וכו'". בשלומי אמונים לא יצאו בריקוד סוער, אך זמזמו את פזמון דידן נצח בסוג של הקלה. דברי הגר"מ מאזוז פתחו מחדש את שערי יהדות התורה בפניהם של חסידי חב"ד שהצביעו ג' במערכת הבחירות שעברה. בשלומי אמונים מעריכים כי מדובר בכמה אלפים טובים שיכולים להכריע את גורל המנדט השביעי של יהדות התורה.

בסביבתו הקרובה של פרוש מסתובבים לא מעט יועצים חב"דיים. מהיועץ הנאמן ומבין העניין שניאור רוזן ועד לעורך המבשר רב הניסיון והכישרון בנימין ליפקין. בתווך אפשר להוסיף את מני אמיתי, יעקב הלפרין ועוד כמה חברים נאמנים לשלומי אמונים.

מתבקש לשאול כמה חב"דניקים היו לצידו של ישי במשך שלוש עשרה שנותיו כיו"ר ש"ס, בתקופה בה נחשב לאישיות הפוליטית החרדית הבכירה במדינה, כשלרשותו עמד מאגר ג'ובים בלתי נדלה. תשובות ניתן לשלוח ל-770, ולציין בכתובת הנמען שהמעטפה ריקה, כדי לזכות בהנחה.

אלא שאפילו המקורבים הח"בדיים של פרוש, שהיו אמורים לצאת בריקוד חב"די עם פרסום ההקלטה, הזדעזעו בתחילה ת"ק על ת"ק פרסה ורק אחר כך הסתערו על המגרש הביתי בניסיון לתת פייט מחדש ולקושש קולות עבור יהדות התורה.

אלי ישי הגיב לפרסום הקלטת באיחור. ככל שזה היה תלוי בו היינו רואים אותו מסתער בחירוף נפש, כמו ניר ברקת על מפגע, ומגנה בקול ניחר את מה שנאמר. אבל לך תעשה זאת כשהקול קולו של מנהיגך הרוחני שהכתרת למרן. לקח לישי יותר מדי זמן כדי להסביר שהדברים הוצאו מהקשרם.

לדידו של ישי, המנטרות הנושנות מימי בניזרי של "מרן הוצא מהקשרו" עדיין תקפות, למרות החלפת המפלגה וההנהגה הרוחנית. גם בעניין הזה מתבקשת השאלה דלעיל, מדוע לא הכניס ישי את מרן הגר"מ מאזוז למועצת החכמים, במשך י"ג שנות כהונתו כיו"ר התנועה. תשובות מלאות נא לשלוח לישיבת כיסא רחמים, במעטפה ריקה ובתרגולת החיסכון האמורה לעיל.

רוע גזר דנינו
אלי ישי עלול ליפול על חרב ההקלטות. ביבי נתניהו עשוי ליפול על חרב החקירות. בבניין משרד החוץ בירושלים, יושב ולא לאורך זמן, יו"ר מפלגה דו-ספרתית שמגרדת כיום את אחוז החסימה. בסביבתו של איווט ליברמן מסמנים את רגע ההודעה על החקירה כקו פרשת המים של מערכת הבחירות הנוכחית. ולא, אין המדובר בחקירות נגד ראש הממשלה, אלא במה שכבר הפך בפי כל ל'פרשת ישראל ביתנו'.

בנאומו הזכור על השוטר, החוקר והפרקליט שנגלו לו בחלום, תיאר איווט - מרטין לותר - ליברמן את הקנוניה שנרקמה נגדו במחשכים. ליברמן האשים גורמים בפרקליטות, בשמם ובתוארם. ורק שמו של מי שהוא רואה בו אשם מרכזי לא נאמר: ראש ממשלת ישראל, הראשון במיחזור, בנימין נתניהו.

ליברמן לא מאמין בגורל. מבחינתו בכל תהליך יש סיבה ומסובב. המסובב הגדול מבחינתו הוא ראש הממשלה. הסיבה ברורה למדי: מאז הופרדו מפלגותיהם, ביבי ראה באיווט את האיום הגדול על כהונתו הרביעית. הוא זיהה אצלו את הנחישות והרצון ללכת עד הסוף ולהביא לקץ קיסרות נתניהו, גם במחיר חבירה עם השמאל.

איווט מאמין שביבי משך בחוטים וגרם לכך שמחול החשדות יתפוצץ רגע אחרי יציאתה לדרך של מערכת הבחירות. קשריו של ראש הממשלה עם מפכ"ל המשטרה המכהן יוחנן דנינו, הם מהטובים והמוצדקים שהיו בממשלות ישראל, אם להשתמש במטבע הלשון של אריק שרון על מלחמת לבנון.

נתניהו הפיק את לקחי הקדנציה הראשונה ומאז הקפיד להעניק גיבוי מלא למערכות שלטון החוק. בכל נקודת חיכוך הוא התייצב להגנת החונטה, שחוותה טראומה בממשלת אולמרט, עם דניאל פרידמן כשר משפטים. הסוף ידוע (של אולמרט). אבל אם עבור בית המשפט, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה הגיבוי של נתניהו העניק לא יותר מסוג של הקלה, הרי שעבור מפכ"ל המשטרה זה היה בבחינת אוויר לנשימה.

השערוריות שנלוות לכהונתו של דנינו, יכולות להתחרות בנקל בכותרות שמייצרים הסקנדלים של רעיית ראש הממשלה - למעט בעיתונות החרדית שנמנעת מלדווח בעקביות על הניצבים המתפטרים פושטי המדים משום הרחק מן הכיעור. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים עיתוננו.

אז איך זה שדווקא השוטר מספר אחת הפך לטפלון של המדינה, ולמי שלא דבק בו רבב? את השאלה הזאת מפנים בסביבתו של איווט לכיוונו של ראש הממשלה. "לביבי", הם אומרים, "היתה לגיטימציה מלאה לדרוש מדנינו לקחת אחריות". כך נוהגים פוליטיקאים בכל מדינה מתוקנת: לוקחים אחריות ומטילים אותה על עובדי מדינה.

לא רק שביבי לא נהג כך, אלא שהתנהגותו שידרה גיבוי מוחלט לדנינו, במסר שחלחל מטה-מטה עד לאחרון השוטרים ולאחרונת השוטרות. בסביבתו של איווט ראו בעיניים כלות, כיצד שר המשטרה מטעמם הופך לניצב בהצגה ששני השחקנים הראשיים שלה הם ראש הממשלה ומפכ"ל המשטרה.

שתי קדנציות רצופות החזיק איווט במשרד לביטחון פנים כדי להציב דריסת רגל במשטרה ומה שהוא קיבל לבסוף זה חיבור מעל לראשו ולראש השר מטעמו בין ראש הממשלה לראש המערכת המשטרתית. בישראל ביתנו יש מי שמוכן להישבע בנקיטת חפץ חשוד כי השר לביטחון פנים אהרונוביץ איבד בגלל זה את כיסאו למרות נאמנותו.

עשה לבתיו
פרשיית הבתים (הבנויים לתלפיות של ביבי ושרה. השורות הללו נכתבות לפני פרסום דו"ח הדיור של המבקר על הבתים הלא בנויים של המצביעים), הוכיחה שלתאוריה של איווט יש על מה להתבסס. מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה (ולמשפחה) נגררו בציציות ראשם למהלך של פרסום הדו"ח ובחינת הפתיחה בחקירה נגד נתניהו. הלחץ של תמנוני מוזס וידיעות עשה את שלו ואילץ אותם להשמיע קול ברור.

וראו זה פלא. למרות כל הפרסומים והעניין הציבורי, קולו של מפכ"ל המשטרה נשמע בשפה רפה ובנימה רכה, כמו לצאת ידי חובה. בסביבתו של איווט שמו לב אפילו לעיתוי אמירת הדברים, כשפתיתי השלג עוטפים את ירושלים בלבן ולציבור אין פנאי לעוד אמירה שמשחירה את פני ראש-הממשלה.

בחקירות אישי ציבור אחרים, פאינה וכד', התרגלנו לשמוע את דנינו בראש המדברים. איך יכול להיות, שואלים בסביבת איווט, שכאשר ברקע מרחפים חשדות פליליים נגד ראש הממשלה ממלא המפכ"ל את פיו במי הבריכה בקיסריה?

תאוריית הקונספירציה הזאת נדחית כמובן על ידי המעורבים שמבחינים בין חקירה שכבר נפתחה וחשודים שכבר נעצרו לבין פרסומו של דו"ח מבקר לפני שהוחלט לפתוח בחקירה.

את איווט שום הסבר לא ישכנע. גם אם יוחנן המטביל דנינו ממקום מושבו במנזר השתקנים, ייאלץ לבסוף 'לדבר חזק' ולומר משהו קצת יותר מחייב על התנהלות ראש הממשלה, הרי שאיווט את לקחיו כבר הסיק.

ממקום שבתו על סיר הלחץ של אחוז החסימה היו גם לאיווט בימים האחרונים רגעים של נחת כשראה את המסבך נתניהו, מסתבך בעצמו. אבל ליברמן ינחל גן עדן בחייו, רק אם למרות כל התחזיות הוא יוכל להתייצב אחרי הבחירות ולפצוח בשיר של 'זמר המהפכה'.

'ויצמן קח את דרעי לקיסריה', קונן זמר המהפכה בני אלבז ב-99' לנשיא המנוח שנחשד בפלילים, עזר ויצמן. איווט ישמח לאמץ את הלחן כל הדרך למהפך, בשינוי שמות מתבקש: ביבי קח את שרה לקיסריה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עתונות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!