"באתי הביתה ואמרתי: כשאהיה גדול אעשה מחזה אמיתי"

כבר בילדותו הרגישו הוריו של ר' יגאל ישראל הכהן צליק ז"ל מלונדון שהלך הלילה לעולמו כי הוא מחונן בכישרון מוזיקלי. הוריו היו ממשפחה גוראית שעקרו מתל אביב ללונדון.

"האמת", סיפר בעבר בראיון ל'בקהילה', "אמנם אני מוזיקלי אך הכישרון המרכזי שלי אינו מוזיקה, אלא כוח הדמיון. אני לא מלחין שירים, אלא 'יוצר אירוע', מפיק אירוע. מי שראה ושמע אותי על הבמה, יודע ששיר אצלי אינו שיר אלא אירוע שלם המעביר חוויה שלמה, עולם שלם. אני רואה את עצמי כמביים תכנית שלמה, לא רק כמלחין וכמוזיקאי".

זה התחיל, סיפר בראיון, כבר מילדות. "כשהייתי ילד ראיתי מחזה על יציאת מצרים ומתן תורה, והייתי מאוד מאוכזב ממנו. באתי הביתה ואמרתי לאבא: 'כשאהיה גדול אעשה מחזה אמיתי, עם נגיעה יהודית אמיתית לפי המקורות.מזה נולד השיר 'שמעו מלכים, האזינו רוזנים' משירת דבורה הנביאה. הפסוק מספר על מעמד הר סיני. מי ששומע את השיר ומי שראה אותו מבוצע על הבמה, יכול לחוות, לדמיין ולחוש ולו במעט את הדרמה וההתעלות של מתן תורה.

או למשל השיר 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה'. מי שראה אותנו פעם שרים אותו, ראה בעיני רוחו את האירוע של מלחמת עמלק בעם ישראל, את משה רבינו מרים את ידיו וכו'. השיר, המילים, המוזיקה והמקהלה, הכל יחד מחייה את האירוע". 

הלחן הראשון המשמעותי שהלחין, סיפר בראיון, היה השיר "מה נאוו על ההרים". "המילים פשוט שרות לבד. אתה שומע את הפסוק, והמנגינה פשוט עוטפת אותו. באותה תקופה הלחנתי עוד שירים. ידעתי שהם בסדר,שהם נחמדים, אבל לא שיערתי שיצליחו כל כך. זו הייתה תקופה מיוחדת. כשאני התחלתי, מה כבר היה? לא היו כמעט אלבומים עם מוזיקה יהודית, אולי קצת שירים של החזן יוסל'ה רוזנבלט".

ואיך קמה "פרחי לונדון"? צליק סיפר: "הייתי מחנך בבית הספר 'יבנה' בלונדון. זה היה בית ספר למשפחות שרובן היו רחוקות מהיהדות, ואנחנו עסקנו ב'קירוב' של הילדים ליהדות. לימדנו אותם תורה, יהדות והלכה. בבית הספר היה כלל שבהפסקה כל הילדים חייבים להיות בחצר, ולא להישאר בכיתות, כאשר המורים היו חייבים לשאת בתורנות ולהיות אחראים בפיקוח על הילדים בהפסקה.

באחד הימים היה זה תורי, וערכתי סיור בכיתות, לוודא שכל הילדים בחוץ. "הגעתי לכיתה אחת שם היה פסנתר, ואני רואה ילד צעיר ומחונן בשם רלף קליין, כשהוא מנגן על הפסנתר וסביבו קבוצת ילדים, והם שרים שירים. באותם ימים צעירי אנגליה הלכו כולם עם שיער ארוך, כשהם מושפעים מלהקות הרוק. אותם ילדים יהודים לא חרגו מכך וזה מה שהם שרו שם. ובכן, נכנסתי והם הביטו בתימהון על המורה החרדי, שהגיע מגייטסהד.

אבל לי לא הייתה בעיה. ניגשתי ישר לפסנתרן ואמרתי לו: אתה מכיר את השיר היהודי הזה והזה? כמובן שהוא לא הכיר, אז לימדתי אותו ואת שאר הילדים שם שירים יהודיים שהכרתי. בהמשך, עשיתי איתם מקהלה וגיליתי אצלי כישורי ניצוח שלא ידעתי שקיימים בי. כך הכל התחיל, וזו גם הסיבה ש'פרחי לונדון' נקראה, בתרגום מאנגלית, 'בית הספר הלונדוני לשירה יהודית'.

"למעשה", הסביר צליק, "המטרה שלי לא הייתה מוזיקלית אלא חינוכית. רציתי להחדיר לילדים יידישקייט, וברוך השם היו הצלחות. למשל אותו רלף קליין, הפסנתרן המחונן, הפך לאברך ירא שמיים שהקים משפחה לתפארת, וכך גם ילדים נוספים במקהלה. באמצעות השירה והחינוך שהחדרנו בהם, הם התחזקו והיו ליהודים טובים יותר. כל השנים ראיתי בעצמי קודם כל מחנך ועסקתי שנים ארוכות בתחום. ב"ה, אפשר לומר שמהמקהלות שלי יצאו בוגרים שהם יהודים יראים ושלמים".

מחר (שלישי, ערב הושענא רבא) בשעה 11:30 צליק יובא למנוחות בבית החיים 'ארץ החיים' (צומת הרב טוב) בבית שמש. 
 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!