7 הסיבות להתקף אפילפטי פתאום באמצע החיים

התקפים אפילפטיים יכולים להתרחש גם באופן ספונטני, באמצע החיים. בערך אחד מכל 10 אנשים יחוו התקף פתאומי של פעילות מוחית, כלומר עלייה של הפעילות המוחית, הגורמים לפרכוסים ותסמינים בלתי רצוניים אחרים. התקף כזה יכול להמשך בין כמה שניות לכמה דקות.

התקף כזה יכול להראות כפרכוסים, אבל גם הזיות שמיעה וריח, תסמיני תחושה כמו נימול ועקצוץ, תנועות חוזרות ושינוי במצב ההכרה והתודעה. גם אנשים ללא כל רקע קודם יכולים לחוות התקף כזה, אבל אפילפסיה תוגדר רק לאחר שיתרחשו התקפים מרובים ללא התגרות.

דר' פיראס פאהום, מומחה בנוירולוגיה, מנהל היחידה לאפילפסיה ו-EEG, המערך הנוירולוגי בית החולים איכילוב מפרט את הסיבות:

1. גמילה מאלכוהול

הפסקה פתאומית של שימוש באלכוהול יכולה לגרום לתסמיני גמילה. מקרים חמורים של גמילה מאלכוהול יכולים להתפתח למצב אקוטי של דליריום טרמנס, שעלול לגרום גם להתקפים, הזיות ובלבול חמור.

2. מכת חום

חשיפה רבה מדי לחום קיצוני עלולה לגרום למכת חום, כשטמפרטורת הגוף מטפסת ליותר מ-41 מעלות תוך 15 דקות. השפעת החום על המוח עלולה להביא גם להתקפים.

3. חום גבוה

התקף חום הוא התקף המתרחש עם חום גבוה במהלך מחלה או זיהום. גורמים מסוימים יכולים להגביר את הסיכון  ללקות יותר מהתקף חום אחד. הם כוללים היסטוריה משפחתית של אפילפסיה, היסטוריה רפואית של התקפים ממושכים, נזק מוחי או עצבי קודם.

4. סוכר נמוך בדם

היפוגליקמיה, או רמות סוכר נמוכות מדי בדם, עלולות לעורר שינויים בפעילות המוח, ולהוביל להתקפים. הוא יכול גם לגרום לשבץ, אשר קשור להתקפים.

5. בעיות רפואיות

בעיות רפואיות בסיסיות אשר משפיעות באופן משמעותי על פעילות המוח ועלולות לגרום להתקפים כמו שבץ, זיהומים במוח, גידולים, רעלת הריון ועוד.

6. תופעות לוואי תרופתיות

התקפים יכולים להיות תופעת לוואי חמורה של תרופות מסוימות והרעלת סמים. חוקרים מצאו כי 9% מההתקפים מסכני החיים, שנמשכים יותר מחמש דקות - יכולים להיות קשורים לסמים או להרעלה.

7. פגיעה מוחית טראומטית

פגיעה כזו יכולה להתרחש כאשר רקמות המוח נפצעות, כתוצאה מנפילה, פעילות ספורטיבית או תאונת דרכים. לדוגמה, זעזוע מוח הוא סוג קל של TBI. כתוצאה מפגיעה כזו עלולים להגיע התקפים ותסמינים אחרים כמו כאבי ראש או קשיי דיבור וזיכרון.

איך מטפלים?

כדאי לקרוא לעזרה רפואית בהתקף ראשון, שהתסמינים בו חמורים יותר, אם חל התקף שני זמן קצר לאחר הראשון, קשיי נשימה או חזרה להכרה, פציעה עקב ההתקף, התקפים אם יש גם סוכרת, מחלות לב או במהלך הריון, התקף שנמשך יותר מחמש דקות או התקף המתרחש בזמן המים.

מטרת הטיפול באפילפסיה היא למנוע פרכוסים ולאפשר למטופלים תפקוד רגיל ואיכות חיים. לרוב הטיפול יינתן לאחר התקף אפילפטי שני משום שהתקף אחד אינו סימן מובהק לאפילפסיה. האמצעים העיקריים למניעת התקפים אפילפטיים מתחלקים לאמצעים פולשניים וכאלה שאינם פולשניים

השיטות הלא פולשניות הן תרופות אנטי-אפילפטיות, שהן קו ההגנה הראשון למחלה. מטרתן למנוע סוג מסוים של פרכוסים. ניתן להחליף בין תרופות במידה והן לא מגיבות או לשלב כמה מהן. לאורך זמן התרופות מצליחות למנוע פרכוסים אצל כ-50% מהמטופלים ולהוריד משמעותית את תדירותם אצל כ-20% נוספים. אופציה נוספת היא דיאטה קטוגנית המבוססת על צריכה גבוהה של שומן במקום פחמימות. פירוק החומצות בגוף מייצר תרכובות אורגניות ששמן קטונים וכשרמתן עולה הפרכוסים פוחתים.

כשכל אלה לא עוזרים, פונים לטיפולים הפולשניים יותר כמו השתלת קוצב וגאלי VNS)), מכשיר חשמלי קטן, הדומה לקוצב לב, אשר מושתל מתחת לעור, לרוב בחזה. הוא שולח למוח פולסים חשמליים דרך עצב הוואגוס שעובר בצוואר, על מנת לדכא את הפעילות החשמלית הלא תקינה ולהפחית את תדירותם, אורכם ועוצמתם של הפרכוסים. שיטה נוספת היא גירוי מוחי עמוק (DBS), המבוססת על גירוי חשמלי של אזורים מוחיים. הוא כולל השתלת אלקטרודה באתר המטרה במוח והתקנה של קוצב תת-עורי, אשר משגר אל האלקטרודה אותות חשמליים. שיגור אותות אלו משנה את האותות המוחיים שמובילים לפרכוסים ומפחית אותם.  

מטופלים שסובלים מאפילפסיה מוקדית ואינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי יכולים לעבור ניתוח להסרת המוקד האפילפטי, שכיום מתבצע בגישות פחות חודרניות מבעבר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!