האם הציונות הדתית תזכה להחזיר עטרה ליושנה? | ידידיה מאיר

1. לפני כשנה שאל אותי אחי, ישראל, פתח־תקוואי בדימוס המלווה את הרב מיכה הלוי במירוץ לרבנות הראשית, ומכיר את דעותיי בנושא, למה אני לא כותב בטור שלי על הבחירות לרבנות.

עניתי לו שאני נזהר לא לעסוק בנושא כי הוא נוגע בתלמידי חכמים ובכבוד תלמידי חכמים. איך אכניס את ראשי העיתונאי בין גדולי תורה? זה היה לפני כשנה, כאמור. אבל ככל שקרב תאריך הבחירות, והעיסוק בנושא גבר, התשובה שלי השתנתה מהקצה אל הקצה: אני נמנע מלכתוב על הבחירות לרבנות, כי הנושא הזה כל כך פוליטי וכל כך מלוכלך וציני וספיני, שמה לי ולשדה הקרב הזה? היזהרו בגחלתן של צייצנים שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב.

ובכל זאת, שנייה לפני הבחירות, ממש בישורת האחרונה, יש נקודה מהותית אחת שממש בוערת בי כבר כמה חודשים והלוואי שתמצא אוזן קשבת אצל מי מ־140 חברי הגוף הבוחר. את שומעת, שלומית שיחור־רייכמן, ראש מועצת עמק יזרעאל? אני מדבר אלייך.

לא, סתם. אני צוחק. אני מדבר אל חברים אחרים בגוף הבוחר. אלה שקוראים את הטור הזה.

2. ובכן, קוראי הטור הזה יודעים שאני חי מאז ומעולם בתפר שבין המגזר החרדי למגזר הדתי־לאומי. אני חווה את הקונפליקט הזה במשך שנים. כואב את המפריד. מחפש את המחבר. מתרגש מהמחבר. ותמיד אחד הנושאים הטעונים בשיח בין המגזרים היה היחס של החרדים לרבני הציונות הדתית. התחושה של רבים בציונות הדתית, כבר שנים, היא שהחרדים לא מכבדים את רבני המגזר. האם זה נכון? נראה לי, לצערי, שכן. למה זה קורה? אפשר למנות הרבה סיבות. זה שווה מאמר בפני עצמו (אגב: האם הציונות הדתית מכבדת את רבני הציונות הדתית?).

ויש עוד טענה שאני שומע הרבה בשנים האחרונות במגזר: החרדים גנבו לנו את הרבנות הראשית. כבר שנים שאין שם רב "משלנו". בעצם, מאז ימי הרב שפירא והרב אליהו.

גם על זה יש לי הרבה מה לומר. אבל אני מניח הפעם לניתוחים ולדעות ולתהליכי עומק, ועובר לפרקטי, כי אין לנו זמן מיותר. הבחירות ביום ראשון. ובכן, השבוע יש לציונות הדתית הזדמנות היסטורית למנות לתפקיד רב שהוא הכי "משלנו" בעולם –  ובה בעת הוא זוכה לא רק לתמיכה הפוליטית של החרדים אלא גם להערכה שלהם. קוראים לו הרב מיכה הלוי (במקרה של חרדים רבים שגרים בעיר פתח תקווה, שבה הוא מכהן כרב ראשי יותר מעשור, אפשר לומר אפילו "הערצת החרדים"). השבוע, אחרי שפורסם שראש ישיבת סלבודקה ומנהיג הציבור הליטאי, הרב דב לנדו, מתכוון לתמוך בו, כתבו פרשנים פוליטיים על הדיל הפוליטי בין ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. סליחה, אבל אני חושב שיש כאן הרבה יותר מדיל פוליטי: יש כאן הערכה אמיתית, של כל המגזרים, לדמותו של הרב. ברור שיש פה גם הרבה עניינים פוליטיים. אני לא תמים. אבל בלי ההערכה לאישיותו ולעשייתו של הרב לאורך השנים לא היה דיל. נקודה.

ומה עם הוועדה ההיא, אתם שואלים? ובכן, זה כבר באמת עניין לגדולים ממני, שקבעו, שכל העדיפות שניתנה לרב מאיר כהנא בשעתו על פני מועמדים מנוסים ומבוגרים ממנו הייתה אחרי שהוכיח לוועדה שסיכוייו להיבחר לתפקיד הם הגדולים ביותר. אבל מאז, הבחירות נדחו שוב ושוב, ובשנה וארבעה חודשים (!) שחלפו מאז, השתנו הנסיבות הפוליטיות, וסיכוייו ירדו משמעותית. לאור זאת, יש להחזיר את ההכרעה לידי יו"ר המפלגה השר בצלאל סמוטריץ'.

3. ובחזרה לפתח תקווה. תראו מה כתב יונתן דובוב, מייסד מועדון 'הגולה' בעיר, בשבוע שעבר ב'מצב הרוח': "הרב מיכה הלוי מכהן כרבה הראשי של פתח תקווה אהובתי. עיר שיש בה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: חרדים, אשכנזים, ספרדים, חילונים ליברלים ומסורתיים לייט, דתיים לאומיים מכל ההגדרות שיש, ימנים ושמאלנים ומרכז, וכל הספקטרום הפוליטי והחברתי שקיים בישראל. ובתוך כל המורכבות הזאת, ברקע מלחמות השבת שהיו נחלת העיר שנים רבות, הרב הלוי הצליח להיות דמות משמעותית עבור כולם. זה קרה בזכות עבודה קשה, קשר רצוף עם כל אחד ואחת, ועמידה על עקרונות שרואה את האחר בגובה העיניים. עבורי הוא אב טיפוס לרב ראשי אידיאלי. בכל שבת וחג, הרב גומע מרחקים עצומים בשביל להגיע כמעט לכל בית כנסת בעיר, ובאוגוסט עם מגבעת הלבד זה כבר גובל בסכנת התייבשות ומכת חום. לפעמים אני תוהה לעצמי לא רק מתי הוא ישן ואוכל, אלא גם מתי הוא מספיק להתפלל שלוש תפילות, שניים מקרא ואחד תרגום. בכל שנה בחודש אלול הרב הלוי הופך למכונה ביונית. הוא מצליח לשגר את עצמו בעת ובעונה אחת למאות מקומות במסגרת 'מסע המושבה' – בתי כנסת, כיכרות העיר, מקומות עבודה ובתים פרטיים – במטרה להביא את רוח החג לכל מקום בעיר. אל תאמינו לי, תיכנסו למודעה המרכזת את מסע המושבה ותיווכחו לבד... אומנם אני מליץ יושר מהמקום הכי לא צפוי שיש, ולא בטוח שמועיל, אבל תזכה מדינת ישראל והעם היהודי, אם הרב מיכה הלוי יישב על כס הרב הראשי האשכנזי. וכמו שהוכח בעבר, הוא ישר יתנתק מהקטגוריה העדתית. מהפוזיציה הזו נזכה לרב ראשי נגיש, אמיתי, כן, כזה ששובר מחיצות בין חלקי העם, שמהווה דמות השראתית וגשר בין כולנו, שבא לעבוד קשה בשביל כולם, גם אם לא כולם יסכימו איתו".

4. אם מערכת הבחירות הייתה מתנהלת באופן ענייני, ועם קצת פחות פוליטיקה, מאבקים ונקמנות, המגזר הדתי־לאומי היה אמור לתמוך פה אחד ובהתלהבות רבה במועמדות של הרב מיכה הלוי. הוא בוגר ממ"ד מוריה בתל אביב, בוגר הישיבה התיכונית בנחלים, בוגר התותחנים, בוגר מרכז הרב, תלמיד של הרב צבי יהודה והרב אברהם שפירא, היה ר"מ במשך שנים בישיבת אור עציון של הרב דרוקמן, ראש ישיבה ציונית דתית בתל אביב. אפילו ברמה המשפחתית הוא קשור לאישים שכל אחד מהם הוא גאוות המגזר: הוא אח של פרופ' יהונתן הלוי, שניהל את המרכז הרפואי שערי צדק במשך שנים. הוא גיס של הרב אלי סדן, מייסד מכינת עלי. הוא גיס של הסופר וראש הישיבה הרב חיים סבתו. הוא מחותן עם אל"מ דרור וינברג הי"ד.

אבל עזבו משפחתולוגיה. אתם מבינים כמה נפלא זה יכול להיות, רב ראשי דתי לאומי, שזוכה להערכה כזאת, למנדט רחב כזה, מקהלים כה רחבים, מחילונים ועד חרדים? בעיניי זה ממש להחזיר עטרה ליושנה.

כן, אני מודע לרגשות הכעס על החרדים בימים קשים אלה אצל רבים בציונות הדתית (והנה עוד נושא שראוי לטור נפרד). אבל נדמה לי שיש פה הזדמנות לתפנית. לשיח אחר, לחיבור, לאחדות. מר' דב ועד ר' דובוב.

5. בשנת תרפ"א (1920), כתב מייסד הרבנות הראשית הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאמר מיוחד, תחת הכותרת "כבוד הרבנות":

"לירידת כבוד הרבנות גרמה הרבה ההתפוררות לסיעות ולמפלגות, כמו: חסידות, מתנגדות, השכלה, ציונות וכדומה... בשעה גדולה זו שאנו חיים בה, מחויבים אנו לאחד עוד הפעם כבשנים קדמוניות את כל הסגולות שברבנות". הדברים נכתבו לפני הקמת הרבנות הראשית, כמעין חזון. השבוע יש לנו הזדמנות היסטורית להגשים את החזון הגדול הזה, "לאחד את כל הסגולות שברבנות".

ועוד כותב הרב קוק לפני יותר ממאה שנה (ותודה לחוקר הרב שמואל כ"ץ על המאמר המרתק על ימי היסוד של הרבנות הראשית): "הרבנים צריכים לעמוד על מרום הפסגה של תחיית האומה, ולהיות עמלים עם הציבור בכל פינות החיים. ההשפעה של דבר השם מוכרחת להיות מתפשטת על כל החיים... כי גם בחוגים היותר רחוקים, יכולים אנו להשפיע השפעה של כבוד ושל חיבה לדת ולאמונה, אם רק נדע להשתמש באמצעים הגונים ומוכשרים לפי הדור". כמה השפעה יכולה להיות לרבנות הראשית על החוגים היותר רחוקים, אומר לנו הרב קוק. "אם רק נדע".

האם נדע?

6. רגע, אבל מה עם שאר המועמדים? הם לא ראויים? להם אין מעלות? בוודאי שיש. מעלות רבות וזכויות רבות. ועשייה מפוארת. כל אחד בתחומו, כל אחד בסגנונו, כל אחד בממלכה שלו. אבל אני לא חושב שהם מביאים ניסיון כזה ברבנות כמו שמביא הרב מיכה הלוי. בימים היסטוריים אלה, אחרי מה שעברנו בשנה האחרונה, שבהם מצד אחד הביקוש למה שהרב קוק כינה "מרום הפסגה של תחיית האומה" עולה ועולה ונמצא בשיא של כל הזמנים (תראו מה הולך בכותל לילה אחרי לילה בסליחות. עשרות אלפי ישראלים!), ומצד שני המלחמה ברבנות הראשית, ובכלל בזהותה היהודית של המדינה, עולה ועולה – צריך שיעמוד בראש המערכת אדם עם קבלות של עשייה, של ניהול מערכת גדולה, ולא פחות מזה, של עמידה איתנה על משמר היהדות מול כל הקמים עליה לכלותה.

גילוי נאות: את רוב המועמדים אני מכיר אישית, יותר מאשר את הרב מיכה. למעשה את כולם. חוץ מאת הרב מאיר כהנא. אותו אני לא מכיר, אני מודה. והאמת שאפילו לא שמעתי את שמו עד הבחירות. באיזשהו שלב חשבתי שיש פה איזה תרגיל מתוחכם שמישהו שחמד לצון (אור רייכרט?) עושה למגזר: האם יש סיכוי למנות לתפקיד הרב הראשי לישראל, רב, כלומר דיין, שאיש אינו מכיר (ועוד עם שם כזה שבכל פעם שתעשה עליו גוגל יתקבלו תוצאות שיגרמו לך לקוות שהמחלקה היהודית בשב"כ לא עוקבת אחרי החיפושים שלך)? להעמיד אותו ראש בראש מול רב ותיק ומוערך ואיכשהו לנצח בוועדת רבנים? ואז כל המגזר יצא למלחמת מצווה קנאית וחסרת פשרות, למען המועמדות של אותו רב שהוא מעולם לא הכיר, אפילו שבעצם כבר אין לו סיכוי לנצח?

7. עד כדי כך נראה לי משונה הסיפור הזה, שכשאנשי המטה שלו הציעו לי להיפגש איתו, שמחתי מאוד על ההזדמנות. פשוט כדי לראות מקרוב שאכן יש מועמד כזה במציאות. אז כן, יש. והוא מקסים ולבבי, ואכפתי, ונמרץ. על גדלות בתורה אני לא מחווה דעה, כמובן. של אף אחד מהמועמדים. אין לי את הכלים להעריך.

התרגשתי לשמוע את סיפורו האישי על שנים של לימוד ועשייה (ואגב, גם את סיפורה של אשתו הרופאה), על גלות למקום תורה, קודם בישיבת קריית שמונה בצפון הרחוק ואז בישיבת ירוחם בדרום הרחוק, שם שימש כר"מ במשך עשור. ואחר כך, בבתי הדין, מהתפקיד הראשון בבית הדין בבאר שבע ועד לתפקיד הנוכחי כאב בית דין באשקלון ויושב ראש נציגות הדיינים הארצית. אני שמח מאוד שיש אב בית דין כזה, צעיר ונמרץ. הרב הראשי לישראל, הרב מיכה הלוי, יוכל להיעזר בו רבות, אני בטוח, באחת המשימות הדחופות והמאתגרות שעומדות בפניו: תיקון מערכת בתי הדין הרבניים.

8. פתחתי באחי ישראל ואסיים בהודעת ווטסאפ שהוא שלח לנו השבוע בקבוצה המשפחתית, שהזכירה לי שבסופו של דבר ההחלטה מי יהיה הרב הראשי תלויה לא רק ב־140 חברי הגוף הבוחר, אלא בכולנו:

"אחים יקרים. אני מרגיש צורך לשתף אתכם, בגלל שאני עובר כעת על הווטסאפ ומגלה הודעות שכמה מכם שלחו, ולא התייחסתי. אז נכון. אפשר לכתוב להמון אנשים בבת אחת 'משום מה פספסתי את ההודעה ממך'. אבל זה מרגיש לי לא בנוח עם עצמי.

אני שותף בימים אלו במערכה לקראת הבחירות לרבנות הראשית ביום ראשון הקרוב. פעולתי, תקוותי ותפילתי שהרב מיכה הלוי ייבחר לתפקיד.

ברוך ה' צברתי ניסיון במערכות בחירות שונות ומשונות. הפעם זה חסר תקדים. מדובר בגוף בוחר של 140 איש בלבד, שמסביב לכל אחד יש לפחות עשרה אנשים שמשפיעים עליו. מה שמגביר את האמוציות ואת הקומבינות ועוד ועוד - הרבה מעבר למה שאתם יכולים לדמיין.

למה אני שם? כי הרב מיכה הלוי ביקש? לא. אני שם כי בגלגולים שגלגל אותי הבורא, בעקבות הגירושין שלי, זכיתי, בצער, לגלות כמה כוח יש לרבנות הראשית ולעומד בראשה לטוב או למוטב. או לקדש שם שמיים באופן שאין לאף רב יכולת, או חלילה לחלל שם שמיים באופן שאין לאף רב יכולת. מדובר בתפקיד שהוא הרבה יותר קריטי מהשאלה את מי דן כנר יזמין ל'תהילים פרק פ"ג מפי הרב הראשי לישראל' בטקסים הממלכתיים ביום הזיכרון.

המערכת כל כך בעייתית, שאני לא יודע כמה מההצלחות המסחררות של הרב הלוי בפתח תקווה (האיש עם קבלות שאין לאף רב מקומי) אפשר יהיה להעתיק לזירה הארצית, אבל ברור לי שהוא בראש ובראשונה יעצור את ההידרדרות שם. גם בגלל שאני מכיר אותו. גם בגלל שאני רואה את סדר יומו שמוקדש בכל שנייה פנויה ללימוד תורה. בקיצור, אין לי קשב לנושאים אחרים. אני מרגיש צורך להתנצל שאני קצת קצר רוח, מדבר יותר עם עסקנים ופחות עם אחים.

אנחנו ממש בישורת האחרונה. ביום ראשון זה נגמר. כל מה שבאמת צריך, זה תפילה. איפה לכוון על זה? ב'על הצדיקים'? ב'השיבנו אבינו לתורתך'? הכי פשוט נראה לי: כשהחזן אומר 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא', לענות 'אמן' בכוונה גדולה".

אמן!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!