הכל מלמעלה: כשראש הישיבה נכנס בטעות לבית של גביר אחר

סיפור מפעים המלמד על כוחה של השגחה פרטית סופר בימים האחרונים מפי המגיד מישרים הרב הגאון רבי יחיאל צוקר.

"ביום שישי האחרון", סיפר הרב צוקר, "קיבלתי טלפון מידידי הרב אליהו מאיר אלטמן, ששהה באותו הזמן בארה"ב יחד עם אביו הגאון רבי אברהם אטלמן ואחיו ר' מיכאל.

השלושה יצאו לאיסוף כספים עבור ישיבת 'עטרת צבי' באשדוד, וקבעו לגשת אל גביר בשם ר' יוסף המתגורר באזור. העניין הוא, שאותו גביר ידוע כמי שהדלת אצלו סגורה, כיון שהוא לא אוהב להתעסק עם האנשים ומינה גבאי צדקה מיוחד שיטפל בענייני הכספים.

השלושה יוצאים לכתובת, רבי אליהו מאיר הולך, נוקש בדלת, פעם אחת, לא פותחים, פעם שניה ופעם שלישית - אין מענה. פעם רביעית הוא קצת מצלצל, אך הדלת לא נפתחת. הוא מחליט להניח לזה ולחזור לרכב.

מיד כשהניעו את הרכב, עוצר מאחוריהם רכב אמריקאי גדול בצבע שחור. השלושה מסתכלים דרך המראות של הרכב, לראות מי יוצא מהרכב השחור הענק, ולתדהמתם מהרכב יוצא גוי גדול ממדים, עם חבילת דואר, בדרכו לכיוון הבית למסור את הדואר. 

מספר ר' אליהו מאיר כי אחיו ר' מיכאל נעמד בהיכון שהנה תכף הולכים לפתוח את הדלת של הבית. הגוי מצלצל בדלת וכמובן שפותחים לו, לדואר הרי תמיד פותחים. הוא רץ מהר ועד שהגוי מסר את המעטפה וכבר עמדו לסגור את הדלת, הוא התפרץ ואמר לבעלת הבית, "גברת נמצא פה אבא שלי, ראש ישיבה ישיש כבר חצה את גיל 92, והוא רוצה לפגוש את בעלך', אז היא עונה לו 'טוב אני אשאל אותו'.

הגברת נכנסה הביתה ואז היא חוזרת לדלת ואומרת לר' מיכאל, 'אוקיי, בעלי אמר, ראש ישיבה זקן בן 92 , שיבוא'.
 
ר' מיכאל חזר לרכב וסייע לאביו הישיש, הרב אלטמן, לצאת מהרכב. "אתם יודעים, הרב אלטמן כבר לא הולך כל כך מהר, הוא כמעט ולא רואה בכלל, גם השמיעה שלו לקויה, אבל יש לו מסירות נפש לתורה", הוא מספר.

הם צעדו לאט לכיוון הבית וטיפסו בגרם המדרגות.

הוא מספר: "הרב אלטמן הרי נראה או כמו המשיח או אליהו הנביא, בשל הדרת פניו הגביר יוצא מהדלת, אז ר' אליהו מאיר אומר לו, 'ר' יוסף, הבאנו לך את אליהו הנביא'. אז הגביר אומר לו 'נו, אליהו הנביא, אם כן אני צריך ללבוש כובע וחליפה'. 'אבל', הבהיר להם הגביר, 'אני לא ר' יוסף, אתה מן הסתם מתכוון ליוסף פלוני, הוא גר פה בהמשך הרחוב'.

ר' אליהו מאיר מיד תפס את עצמו ואמר לגביר: 'לא לא, אנחנו מתכוונים אליך'. הם נכנסים פנימה, אותו הגביר חובש כובע, לובש חליפה, יהודי חסידישע'ר איד, וחוזר אליהם.

הרב אלטמן, הוא סבאל'ה טוב כידוע, נכנס פנימה, ומתחיל לברך, שתזכו בבית הזה לשמחה ולאושר, אריכות ימים ושנים, ואז הוא מתחיל לספר על העבר שלו מארגנטינה, איך הוא עלה לארץ עם הרבצת התורה שלו במשך שנים.

במהלך הדברים, גם הגברת בעלת הבית מצטרפת לשיחה. בשל אופיו המיוחד של הרב אלטמן ודיבורו המרתק, זה הפך להיות קצת כמו אירוע משפחתי, ואז אומר לו אותו יהודי, 'תראה הרב, אני מתמודד עם בעיה קשה מאוד, יש לי בן, בחור צעיר שלא עלינו ירד מהדרך, ואנחנו מתלבטים מאוד איך להתנהג איתו'.

הרב אלטמן קם ואומר לו, 'אין פה שום שאלה איך להתנהג איתו, תחבבו אותו, תקרבו אותו, תתנו לו אהבה, אל תעירו הערות, קבלו אותו כמות שהוא. שום דבר, רק אהבה ואהבה ואהבה', והוא מרחיב בנושא ומדבר איתם ומחזק אותם.

האמא, עומדת שם, הגב' בעלת הבית, שומעת את הכל ומורידה דמעות, והם כל כך שמחים והם אומרים לו, 'אהה קיבלנו פה דעת תורה עכשיו אנחנו יודעים איך להתנהג'.

טוב, היהודי אומר לרב אלטמן, 'עכשיו אני נמצא באיזושהי עסקה רצינית', הוא נתן תרומה מאוד מאוד יפה, אבל הוא הוסיף, 'אני מקווה שבעז"ה עד חנוכה אני מסיים את העסקה ובעז"ה אכפיל או אשלש את התרומה, תהיו איתי בקשר'.

טרם נפרדו לשלום, אותו יהודי אומר להם, 'הרי לא באתם אלי, אתם רוצים להגיע לר' יוסף פלוני, הוא לא פותח דלתות לאף אחד, אבל הוא חבר טוב שלי, תנו לי רגע להרים לו טלפון'. הוא מרים לר' יוסף טלפון והוא אומר לו, 'תשמע, יש לי פה ראש ישיבה מארץ ישראל, יהודי מיוחד במינו, מוסר נפש גדול, הוא רוצה להגיע אליך, פתח לו את הדלת'.

ר'  יוסף מנסה להתחמק, לא, תשמע אני לא יודע, אני לא פותח לאף אחד, באים אלי כל יום כמאה משולחים, זה כבר נהיה בלתי אפשרי, עזוב, שיפנו לגבאי הצדקה.

אך אותו יהודי מתעקש ואומר לו, אדוני, אתה פותח לו עכשיו את הדלת ואני בא איתו ביחד'. 'שוין נו, תבואו', אומר ר' יוסף. הפמליה מגיעה לביתו של ר' יוסף שמקבל אותם בכבוד גדול, ומשאיר להם תרומה מכובדת מאוד לישיבה. משם, הם נפרדים בחביבות ויוצאים לדרך.

כעבור שעה מתקשר אותו יהודי חסידי לר' אליהו מאיר, והוא אומר לר' אליהו מאיר, 'תשמע, הסיפור שלכם זה סיפור אחד, אבל הסיפור שלי הוא אחר לגמרי'.

ואז הוא מספר לו כך, הוא אומר לו, 'בכל השיחה שהייתם אצלי בבית, עם האבא, הראש ישיבה, עמד שם כל השיחה הבן שלי ילד בן 8, והוא עמד כל הזמן ליד הרב, ובמשך השיחה הרב הראה לו חיבה וטפח לו על הגב'.

'לפני שבוע וחצי', הוא ממשיך לספר, הלך לעולמו בן דוד שלי, בן גילי, שהשאיר ל"ע יתומים קטנים. ולפני כמה ימים הילד שלי בן ה-8 ניגש אלי ואומר לי: 'אבא, הדוד דוד ניפטר ככה בגיל צעיר, והילדים שלו יתומים, אולי יום אחד חלילה גם אתה, אבא, תיפטר מן העולם ואני אשאר יתום, למה שזה לא יקרה'?. הילד היה ממש בחרדה, מי אמר שזה לא יקרה לי כמו שזה קרה לבנים של הדוד דוד'. ניסיתי כל הזמן להרגיע אותו ואני אומר לו, תשמע, אני הולך כל היום לרבנים וראשי ישיבות ולצדיקים והם מברכים אותי שתהיה לי אריכות ימים, וככה בטוח תהיה לי אריכות ימים, אל תדאג, אבל זה לא בדיוק השפיע על הילד המשפטים שלי'.

"אבל", אומר אותו יהודי לר' אליהו מאיר, 'מקודם, כשהרב נכנס לפה, דבר ראשון הוא התחיל לברך את הבית, ובירך אותי ואת הרעבצע'ן שלנו שנזכה לאריכות ימים ושנים', ואז הוא מספר, 'אחרי שהלכתם מפה ואחרי כל הסיבוב שעשינו אצל ר' יוסף וכו' אני חוזר הביתה, ואיך שאני נכנס הילד שלי בן ה-8 קפץ לי לתוך הידיים, חיבק אותי ואומר לי, 'תראה, הגיע פה הרב מארץ ישראל, האליהו הנביא הזה, בשביל להבטיח לך ולאמא אריכות ימים ושנים. אבא, הכל עבר לי, כל החרדות והפחדים', הכל עבר לו כלאחר יד.

סיים ר' אליהו מאיר את הסיפור לרב צוקר ואמר, 'תראה איזו השגחה פרטית הייתה כאן; אנחנו מגיעים בטעות לכתובת אחרת, דופקים על דלת בטעות, איזה גוי דוור בדיוק מגיע ומכניס אותנו. אותו אחד נהיה ידיד של הישיבה, ופותח לנו את הדלת לפני גביר אחר (ר' יוסף), ועל הדרך גם מקבל עצה ודעת תורה איך לנהוג עם הילד שלהם הנושר, וגם מגלגלים משמים להרגיע את הילד בן ה- 8 שלהם שלא תהיה לו חרדה ופחד ממוות של ההורים. אם רק מתבוננים אפשר לראות כמה הכל מכוון לנו מלמעלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!