אחרי המקרה הטראגי: כך תבחינו שהילד עובר חרם - ודרכי הטיפול

אתמול (שני) התפרסם סיפורו הכואב של מנחם מנדל בולטון ז"ל, ילד בן 12 שנפטר בכפר חב"ד. לפי הטענות, הוא סבל מחרם כיתתי, שהתלווה למצוקות רגשיות קשות שגרמו להתמוטטותו הנפשית. המקרה הזה מעלה את השאלות החשובות על תופעת החרמות בין ילדים, והשפעותיהן ההרסניות על נפשם של הילדים בטווח הקצר והארוך , ובפרט כשחסרה התערבות מספקת מצד המערכת החינוכית, הקהילה והמשפחה.

סיפורה של חני

בכדי להבין את עומק ושכיחות התופעה, נצלול לסיפורה של חני, המפרטת את חוויותיה בעקבות חרם כיתתי שעברה במהלך שנותיה בבית הספר. היא חוותה דחייה חברתית בגלל המראה שלה ומקום מגוריה, והתמודדה עם בדידות ותחושות של חוסר שייכות.

כפי שמתארת חני: "ההתעללות המתמשכת גרמה לי לפתח הפרעות אכילה, קשיים נפשיים ואי-יכולת להשתלב חברתית. גם היום כשאני כבר מבוגרת, התחושות האלו ממשיכות ללוות אותי . אני לא מסוגלת ללכת לראיונות עבודה, אני מגישה מועמדות, וביום של הריאיון  אני מוצאת תירוצים ומבטלת אותו. בניתי מסביבי חומות כל כך גבוהות להגן על עצמי מפגיעה שגם אנשים טובים שרוצים להתקרב לא מצליחים לעבור".
 
ההשפעות הפסיכולוגיות

מקרים כמו זה של מנחם וחני ממחישים את ההשפעות הקשות של חרם על נפש הילד. ילדים שעוברים חרמות עשויים לפתח דיכאון, חרדה, בעיות אכילה, קשיי ריכוז בבית הספר ועוד. פעמים רבות הם בוחרים לא לשתף את הוריהם בחוויותיהם, מחשש לצער ולאכזב אותם או מתוך מחשבה שהם יכולים להתמודד בעצמם.

ההשלכות של התעללות כזו יכולות להימשך שנים רבות. חלק מהילדים מתקשים להשתלב מחדש בקהילה, בעוד שאחרים נושאים את חוויותיהם לתוך חייהם הבוגרים, ומפתחים קשיים ביצירת מערכות יחסים חברתיות או מקצועיות.

סימני אזהרה מוקדמים

- תלונות על כאבים שונים
- לא רוצה ללכת לפעילויות שהוא אוהב
- קשיי שינה
- לא רוצה ללכת לבית הספר
- התפרצויות זעם / בכי
- כאבי בטן וראש תכופים
- פגיעות עצמיות
- הסתגרות
- הימנעות

איך מטפלים בילדים שנפגעו מחרם?

כאשר מזהים סימני מצוקה, דבר ראשון אנחנו מלמדים את הילד לתקשר את המצוקה, האם הוא חווה עצב, כעס, תסכול או בדידות. להקשיב לו, לחבק ולשמוע שוב. ילד מוחרם לא רוצה לצער את הוריו ולכן הוא ״בולע״, שותק ונשאר עם כאבו. על ההורים לבדוק סימנים מוקדמים אלה ובעיקר אם הילד לא רוצה ללכת לפעילויות שהוא אוהב.

חרם נחשב לטראומה. מחקר שבדק ילדים שעברו חרם והדחיקו את האירוע עצמו, המחשבות והרגשות שהיו להם בעקבות זה, סובלים מתוצאות החרם גם הרבה שנים אח״כ.

הטיפול בתוצאות חרם הוא כמו טיפול בטראומה:
1. נוודא שהילד/הנער לאחר שסיפר את סיפור החרם, יקבל מאיתנו ההורים תמיכה.
2. מפעילים את בית הספר וגורמי מקצוע.
3. מתחילים טיפול שבו מדברים על מה שקרה, איך קרה, מי המחרים, ולמה.
4. מלמדים טכניקות של טיפול בטראומה, ניהול מתח שההדגש הוא על חוסר האונים של הילד מול מה שקרה, האכזבה מהכיתה ומהמערכת שלא מתערבת לטובתו, מההורים שלא שמו לב ומעצמו שלא הצליח להתמודד. הפחד מלחוות שוב תחושת דחיה שגורם לילדים להימנעות והחלטה שממילא ידחו אותי אז לא כדאי לנסות.
5. עוזרים לילד להתגבר על התחושות על ידי חשיפה לחוגים חברתיים שונים, ולהסביר לו שחברים יכולים להיות בכל מקום. מלמדים את הילד מיומנויות חברתיות והעיקר עובדים על הטראומה.
 
תופעת החרם היא אחד הנושאים המרכזיים בהם מטפלים אנשי מקצוע. טיפול רגשי מוקדם יכול למנוע הידרדרות במצבם הנפשי של הילדים. תהליך הטיפול כולל עבודה על חיזוק הביטחון העצמי, למידה של מיומנויות חברתיות, ושימוש בטכניקות טיפול שונות.

בנוסף, ישנה חשיבות רבה למעורבות ההורים. מעבר לכך שעליהם להיות ערניים לכל שינוי בהתנהגות הילד, חשוב שהורים יעודדו את ילדיהם לשתף אותם או כל מבוגר אחר שהם סומכים עליו, ויסייעו להם ליצור קשרים חברתיים אלטרנטיביים מחוץ לבית הספר, באמצעות חוגים או מפגשים חברתיים יזומים.

המקרים המזעזעים כמו זה של מנחם ז"ל ומקרים רבים אחרים מראים עד כמה חשובה ההתערבות המוקדמת של גורמים מקצועיים ומערכת החינוך. חרמות הם לא רק תופעה חברתית של ילדים, אלא סוג של התעללות עם השלכות קשות שיכולות להימשך שנים על הילד ובעקיפין גם על משפחתו. כחברה, עלינו להיות ערים למתרחש סביבנו, להושיט יד לילדים שנפגעים, ולספק להם את הכלים להתמודד עם התחושות הקשות שהם חווים כדי שיוכלו להתגבר, לשוב לתפקוד מלא ולממש את הפוטנציאל טמון בהם.
 
הכותבת: ד"ר עדנה גלבוע מפתחת שיטת נוירומוטוריקה 

לאתר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!