דנה וכרמל בכר הובאו לקבורה באדמות בארי: "אתם חוזרים הביתה"

היום (שני) הובאו לקבורה בקיבוץ בארי דנה בכר וכרמל בכר, אם ובנה, אשר נרצחו באכזריות בביתם בקיבוץ בארי בטבח השבעה באוקטובר.

בבוקר השבעה באוקטובר, כשנודע שמחבלים חדרו לבארי, כרמל מיהר ולקח ארבעה סכיני קצבים מהמטבח, הניח אותם על הספה ואמר לאביו, "אבא, אל תדאג, יש פה ארבע סכינים. אנחנו נשחט אותם", ויחד הם הסתתרו בממ"ד. 

כרמל ודנה נפצעו מיריות המחבלים שחדרו את דלת הממ"ד. אבידע נפצע קשה ואיבד את רגלו, בתו הדר, אז בת 13, ניהלה חמ"ל בממ"ד עם שלושה טלפונים במקביל בניסיונות להביא סיוע והצלה להוריה ואחיה. שני הילדים הגדולים למשפחת בכר, נופר ורותם, לא היו בבארי ביום זה. בנשימותיו האחרונות ביקש כרמל להיקבר ביחד עם הגלשן שלו. לפני שנפרדה מהמשפחה לעולמים, הספיקה דנה להגיד "אני אוהבת את כולם, אין לי שום דבר נגד אף אחד".

אחרי שנקברו בקבורה זמנית במשך 11 חודשים ברביבים, השניים הובאו היום למנוחת עולמים בבארי.

אבידע בכר ספד לאשתו ובנו: "אני עומד כאן היום, בלוויה שנייה, בלב קרוע, ובתחושת החמצה על חיים שהיו ולא יחזרו עוד. טוש (דנה) ומלי (כרמל), אתם חוזרים הביתה לאדמת בארי. טוש, היית המרכז של המשפחה, פיקחית בצורה מעוררת השראה, עם גישה מכילה לכולם. היית גננת אהובה, המחנכת והמלאך השומר של ילדי בארי. אין תינוק בקיבוץ שלא הכיר אותך וחיפש את תשומת ליבך בחדר האכילה או סתם על המדרכה. האימהות בקיבוץ העריצו אותך, ולא סתם נתנו לך את הכינוי "הלוחשת לתינוקות", כי תמיד ידעו שדנה תמיד תיתן אוזן קשבת ותנסה לפתור כל בעיה". 

"עשרה מהילדים שטיפלת בהם, שהיו חלק מהחיים שלך, נרצחו באותה שבת יחד איתך ועם מלי. אני מדמיין אותך ממשיכה את התפקיד שלך גם למעלה, ומטפלת בילדים שכל כך אהבת. טוש, השנה האחרונה הייתה שנה נוראית. מאז הטבח שחווינו אני מנסה להכיל את רמות הגעגוע שמציפות אותי כל יום, כל היום". 

רותם בכר ספד לאימו דנה: "אמא איך מתחילים לכתוב עלייך, מי היה מאמין שעברו 352 ימים מאז אותה שבת. אני אתחיל ואספר קצת על מי את ואיך זה להיות הבן שלך. להיות הבן של דנה בכר זה ללכת בקיבוץ ולראות את עשרות הילדים שעברו תחת ידיך וגדלו להיות ילדים מדהימים. להיות הבן שלך זה לדעת שלא משנה איפה את או עם מי אני הולך, כל פעם שנפגש ברחבי הקיבוץ תמיד תהיה נשיקה וחיבוק גם אם זה לרגע, פשוט כי אין בושה". 

"אמא, אפשר לספר עליך עוד כל כך הרבה, אבל אני לא רוצה לסכם, זה לא הזמן, היית כל כך צעירה. עוד לא הספקת לראות את הילדים של נופר, הדר ושלי. לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי. בזמן שהייתם בממ"ד עוד הספקנו לדבר, אמרת לי לשמור על עצמי ושאת אוהבת אותנו, מי ידע שאלו המילים האחרונות שתגידי לי. אני מבטיח לך שאני אשמור על אבא נופר והדר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!