לחיות עם פסוריאזיס: ההשפעות הנסתרות שלא רואים בעור

פסוריאזיס הנה מחלת עור הפוגעת, לפי ההערכות, בכ- 3-2% מהאוכלוסייה, כשבישראל עומד המספר על כ-200 עד 300 אלף איש. ניתן למצוא תיעוד למחלה כבר לפני שנים רבות, כאשר כבר במאה ה-15 לפני הספירה הוצגו שיטות שונות לטיפול בה על גבי פפירוס מצרי. מוזכרים שם טיפולים מקומיים שונים שכללו תערובת של שומן אווז, שתן ובצלים, ותואר גם טיפול המבוסס על חשיפה לשמש.

גם כיום, כמה מהטיפולים המקובלים להתמודדות עם פסוריאזיס כוללים חשיפה לאור בצורות שונות, אולם לצד טיפולים אלה, ששורשיהם נטועים בעבר הרחוק, בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בהבנת הפסוריאזיס על ידי המדע והרפואה, וזה ניכר בטיפולים שניתנים לחולים. לפניכם שאלות ותשובות שעשויות לעניין חולי פסוריאזיס ואת כל מי שעוסק בנושא.

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שמתבטאת בפריחה אדומה על העור, המלווה בקשקשת. במקומות שבהם היא מופיעה, היא בדרך כלל תחזור להופיע לאורך החיים. 30-20% מהחולים סובלים מהמחלה בדרגת חומרה בינונית או קשה: יותר מ- 3% משטח העור מכוסה בפריחה, וגם אם הטיפול מעלים את הפריחה, היא תשוב בדיוק באותם מקומות כשהטיפול ייפסק.

מתברר שגם כשהעור נראה תקין, הוא לא לגמרי תקין. באותם אזורים נמצאים תאים מסוימים של מערכת החיסון, שמשמשים כ"תאי זיכרון חיסוני", ואחרי שהם מגיעים לאזורים המעורבים, קשה מאוד לסלק אותם מהעור. ברגע שמפסיקים את הטיפול, הם מעוררים את הדלקת מחדש.

האם המחלה פוגעת בעור בלבד?

בשנים האחרונות מתבססת ההכרה שפסוריאזיס אינה מחלה של העור בלבד, כך שלטיפולים בה יכולה להיות השפעה מקיפה יותר. 20%-30% מהסובלים מפסוריאזיס יסבלו גם מדלקת מפרקים פסוריאטית (פסוריאטיק ארטריטיס). ייתכן גם שהדלקת תשפיע על התפתחות של שבץ ומחלות לב, מחלות כבד, סוכרת, השמנת יתר, יתר לחץ דם ועוד.

לפסוריאזיס יש עוד השלכות היכולות לפגוע משמעותית באיכות החיים של הסובלים ממנה. המחלה מופיעה בדרך כלל בעשור השלישי של החיים, בתקופה שבה מתקבלות החלטות משמעותיות בנושאי משפחה, לימודים ומקצוע – והמחלה עלולה להשפיע עליהן, שכן אצל אנשים הסובלים מפסוריאזיס קשה יש שכיחות גבוהה של דיכאון, בדידות, חרדה וחרדה חברתית, ובמצב כזה החולה יתקשה לממש את הפוטנציאל שטמון בו.

פרופ׳ יובל רמותצילום: באדיבות המצלם

מהם הטיפולים למחלה הקיימים כיום?

לחולים בדרגת חומרה קלה יש טיפולים מקומיים יעילים. לחולים בדרגות חמורות יותר יש טיפול הכולל פוטותרפיה – חשיפה לאור אולטרה סגול שמדכא את פעילות התאים הדלקתיים בעור. אפשרות נוספת היא שימוש בתרופה שמונעת את החלוקה המואצת של התאים שנגרמת מהתהליך הדלקתי, לצד תרופות שונות שנועדו להחליש את מערכת החיסון כולה כדי להפחית את הדלקת. לחלק ניכר מהחולים התרופות הללו אינן מספקות פתרון טוב מבחינת התגובה העורית, והן עלולות לגרום לתופעות לוואי, דבר המחייב מעקב הדוק אחר המטופלים.

ההבנה הגוברת של מנגנוני המחלה אפשרה בשנים האחרונות פיתוח של תרופות ביולוגיות שפועלות על דיכוי ממוקד של החלבונים והמתווכים הדלקתיים שמעורבים בהתפתחות הפסוריאזיס, בלי להפריע לתפקוד של מערכת החיסון באופן כללי. תרופות אלה מעלות את יעילות הטיפול ומקטינות את הסיכון לתופעות לוואי. הן גם מצמצמות את הסיכון להתפתחות זיהומים וממאירויות שעלולים להיגרם כשמשבשים את פעילותה של מערכת החיסון באופן לא מבוקר מספיק.

האם הטיפולים מאפשרים להעלים את הפריחה לחלוטין?

התרופות הביולוגיות מהדור החדש מאפשרות לכ-80% מהחולים להגיע למצב שהעור שלהם נקי מפריחה לחלוטין או כמעט לחלוטין. מדובר בנתון שהיה דמיוני עד לפני עשור. אפילו חולים בפסוריאזיס קשה מצליחים להגיע לעור נקי כמעט לחלוטין לאורך זמן. הטיפול גם מאפשר חיים שגרתיים, כשהעיסוק במחלה הוא מינימלי וכולל זריקה אחת פעם בחודשיים-שלושה.

יעילותן של התרופות הביולוגיות מעוררות תקווה להשפעה גם על איברים אחרים. מחקרים אחדים מעלים כי אצל חולים שלא קיבלו תרופות ביולוגיות יש שכיחות גבוהה יותר של דלקת מפרקים, ומחקרים שבדקו את מבנה המפרקים אצל חולים, הראו שהטיפול משפר את מראה המפרק. מחקרים ראשוניים מעלים אפשרות גם לשיפור זרימת הדם בלב. בינתיים מדובר במחקרים קטנים, והתקווה היא שבעתיד יתפרסמו מחקרים עם נתונים ברורים יותר שיאפשרו לאשש את התיאוריה.

מתי תהיה אפשרות לריפוי מלא של פסוריאזיס, אם בכלל?

מוקדם מדי לדבר על ריפוי מלא, אבל לראשונה זה שנים מתחילים רופאים ומדענים לדון באפשרות הזו. יש כיום מחקרים שבודקים אם טיפול מוקדם במחלה בעזרת תרופות ביולוגיות יכול למנוע את היווצרותם של תאי הזיכרון החיסוני שמעוררים את הדלקת בעור ואת הצטברותם. נבדקת גם השאלה אם הטיפול יכול להעלים אותם. אם יתברר שהתשובות חיוביות, אפשר יהיה להתחיל לדבר על ריפוי של המחלה. המחקרים נמצאים בשלב ראשוני, ואין עדיין תוצאות ברורות, אבל הרעיון עלה, ומה שנחשב בעבר למדע בדיוני נעשה נושא שנידון בכנסים ונבדק במחקרים.

הכותב הוא מנהל השירות למחלות דלקתיות של העור במחלקת העור במרכז הרפואי הדסה עין כרם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!