ויהי נועם נשבת במוצאי שבת | טור פרידה מהרבי מסקולען

מוצאי שבת קודש פ' חוקת, אור לח' תמוז תשפ"ד.

עוד לא חלפו חודשיים מהרגעים היקרים להם זכיתי במתנת שמים לשהות במחיצתו של איש האלוקים מסקולען זי"ע.

מחוגי השעון כבר עמדו על השעה 1:20 אחרי חצות הלילה, בורו-פארק כבר התחילה להיערך לקראת שנת הלילה, הרחובות ההומים כבר התרוקנו מאנשים ומכוניות, אבל כאן בהיכל בית המדרש 'ישועת ישראל' סקולען ברח' 54, לילה כיום יאיר.

רק כעת ניגשים להבדיל כאן על הכוס בדחילו ורחימו, עם תחינות ובקשות המלוות בניגונים מעוררים ובלחנים נשגבים, כמיטב המסורת של חצר הקודש סקולען. הפעם נוכח גם אחיו של הרבי זי"ע, יבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען וויליאמסבורג שליט"א, שהגיע לעשות את השבת יחד עם אחיו הגדול לרגל שמחה משפחתית שהתקיימה באותה שבת בצל הקודש, ומפני חולשתו של הרבי זצוק"ל התכבד האורח החשוב להבדיל על הכוס.   

בכל מוצאי שבת היתה כאן ההרגשה של 'קשה עלי פרידתכם'. לא בכדי נמשכה כאן סעודת רעווא דרעווין אל תוך הלילה, לאחריה תפילת ערבית של מוצאי שבת במתינות יתירה, ולאחריה מגיע מעמד ה'הבדלה' שקיבל משמעות מיוחדת במחיצתם של צדיקי וקדושי בית סקולען, שביקשו לנצל כל רגע ורגע מאותה מתנה טובה שהייתה בבית גנזיו של הקב"ה ושבת קודש שְׁמָהּ.

למרות חולשתו הגדולה של הרבי שהיה מחובר בכל רגע נתון לבלון חמצן (זו תקופה ארוכה שצינור חמצן היה צמוד לדרכי נשימתו), ערך את עבודת קדשו כרגיל בלי להראות כלפי חוץ סימני חולי או תשישות, כאשר רק למפרע נודע כי הרבי כבר היה אמור להיכנס לבית החולים לפני אותה שבת, אבל לא רצה להשבית את השמחה שנערכה בחצר הקודש.

עומד היה הרבי זצוק"ל על רגליו הצנומות כמעט כל משך מעמד ה'הבדלה', מביט ומקשיב לקול אחיו הרבי מוויליאמסבורג ואף אחרי שהסתיים המעמד שנמשך כ-20 דקות, התיישב על כסאו ובירך את הציבור שעבר לפניו בסך לברכת 'גוט וואך'.

איש מהם לא פילל ולא מילל כי זוהי הפעם האחרונה בה יזכו לראות את פני הקודש עלי אדמות. גם אני, אבלחט"א, עת עברתי לפני הרבי זי"ע והגשתי את ידי לברכת שלום, לא העליתי על קצה מחשבתי כי מדובר ברגע נצחי והיסטורי שייחקק בקרבי לאורך ימים ושנים טובות.  

בפנים חלושות ועיניים מיוסרות, הביט בי הרבי לרגע ארוך והושיט לי את קצה אצבעותיו לברכה. אמנם לא הוציא הרבי מילה מפיו מחמת גודל חולשתו, אך עיניו דיברו יותר מכל. תיתי לי שזכיתי למצוא חן וחסד בעיני קדשו, זאת בזכות התעסקותי בשנים האחרונות בכתיבת פרקי תולדותיו ומעשי חייו של אביו הגדול הרה"ק בעל 'מאור ישראל' מסקולען זי"ע.

כעת, בעוברי לפניו להתברך, לחש המשב"ק המסור הרה"ח ר' ישראל משה שטול שליט"א, כי אני הוא זה שכותב את הספר על הרבי ה'מאור ישראל' זי"ע, והרבי הגיב בהנהון ראש חלוש ובמבע של עיניים שאומרות הכל. (רגע יקר מפז שהונצח לדורות ע"י ידידי הצלם המוכשר ר' אברומי ברגר, ותשו"ח לו).

רק יממה חלפה, וביום שני פ' בלק התבשרנו כי הרבי אושפז בבית החולים במצב מסוכן, כאשר מאז חלו במצבו עליות וירידות, כשכל בית ישראל מעתיר בעדו לטובה ומתחנן לישועתו של צדיק וקדוש זה, אך כבר נגזרה גזירה ויהי נועם נשבת במוצאי שבת.

גדולה היא האבדה הקשה ואין לה תמורה, כי גדול כים שברה של חצר הקודש סקולען, מי ירפא לה. רק חמש וחצי שנים זכה קהל החסידים ליהנות מנועם זיו הדרו של הצדיק הנשגב אשר קדוש נאמר לו בסוד ישרים ועדה, אחרי עלותו על כס ההנהגה בשלהי חודש אדר ב' תשע"ט עם הסתלקות אביו הגדול בענקים זי"ע, והנה שוב מתגוללים הם בעפר אבלם כי ניטל כבוד מבית חייהם.

"אבי הק' הותיר לי ירושה גדולה וכבדה", שח לי הרבי זי"ע בהיותי אצלו בקודש פנימה בחודש חשון תשפ"ג. "הוא היה מחלק סכומים אדירים לצדקה וגם היה מרבה להוכיח ולעורר בדברי מוסר כל מי שנכנס אליו לתשובה ולתיקון המעשים, לפעמים אף ברבים. צדקה – אין לי את היכולת לתת את מה שאבי הק' היה נותן, וגם לומר תוכחה לאחרים קשה לי – כי איני רואה את עצמי ראוי להוכיח, ורק במקום שאין ברירה אני לוקח את הנמצא אצלי לקרן זווית ומעוררו לתקן דרכיו".

במקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו. איבדה בורו-פארק כלי חמדתה, יתמות גדולה ירדה על כל בית ישראל, עיני עיני יורדה מים על שבר בת עמי.

זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!      

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!