ישראלי פגש בחו"ל אזרח זר ונדהם לשמוע: "הייתי חטוף, פגשתי את סינוואר"

יובל גטרויר, ישראלי השוהה בימים אלה בחו"ל, שיתף את עוקביו ברשת במפגש מקרי בלתי צפוי שהיה לו באתיופיה, עם אחד האזרחים הזרים שנחטפו בשבעה באוקטובר לרצועת עזה ושוחררו לאחר מכן. 

"אני ושני נחתנו לקונקשן ארוך באתיופיה. עלינו על השאטל שייקח אותנו למלון של אתיופיאן על חשבון כרטיס הטיסה. משמאלי התיישב בחור חמוד ממוצא אסייאתי בשם פיטר (שם בדוי). הוא שאל מהיכן אני ועניתי שאני מישראל. הוא שאל מאיפה ועניתי מתל אביב", סיפר גטרויר. "הוא חייך ואמר באנגלית-עברית ״איי אמ חטופים״. 

"אמרתי לו שאני מאוד מעריך את זה וחבל שלא כל העולם בצד של החטופים", המשיך הישראלי וסיפר, "הוא אמר לי ״לא לא, איי אמ חטופים, איי אמ פרום עוטף עזה״ ושלף את הפלאפון שלו והראה לי תמונה שלו בתוך פוסטר ׳ברינג ת׳ם הום׳ (הקמפיין להשבת החטופים). הסתכלתי על הפוסטר בטלפון שלו, הוא חייך שם, הרמתי את המבט אליו וגם שם הוא חייך. חיוך של ניצחון".

"מה אומרים במצב כזה? הייתי בהלם. פניתי לשני ואמרתי לה שהוא היה חטוף בעזה. היא הייתה בהלם כמוני. שאלתי את פיטר ״אר יו אוקיי?״ אלו המילים היחידות שהצלחתי למצוא. הוא ענה שכן, הוא בדרך לבקר את המשפחה שלו, והוא שיתף קצת על כספיי הפיצויים שהוא מקבל ושבזכותם הוא יכול לבקר אותם לעיתים יותר תכופות. המוח שלי חשב ״לפחות יצא משהו טוב מכל זה״ ובגלל שאני דביל המחשבה הזו יצאה מהפה שלי. הוא אמר ״כן רק חבל שהייתי חייב להיות בעזה 49 ימים בשביל זה״ והוא צחק. אני ושני צחקנו מחוסר נעימות. 

"ישבנו קצת בשקט. רציתי לשאול אותו שאלות אבל חששתי לחטט. אמרתי לעצמי שהוא זה שפתח את השיחה והגדיר את עצמו כחטוף, הוא בוודאי רוצה לדבר על זה. שאלתי אותו אם אפשר לשאול שאלות, והוא אמר בוודאי כאילו חיכה שאשאל אותו. 

"שאלתי איך היה שם והוא אמר שהוא כל יום היה בטוח שהוא הולך למות. שאלתי אם הוא היה במנהרות והוא אמר שכן, והוא פרט רשימה ארוכה של שמות של אנשים וילדים שהיו איתו בשבי, שמות שכולנו מכירים, חלקם שוחררו, חלקם נרצחו וחלקם עדיין שם. הוא סיפר לנו שהמחבלים שאלו אותו במה הוא עובד, והוא ענה להם שהוא מטפל במבוגרים, אז המחבלים נתנו לו תפקיד לטפל בכל החטופים המבוגרים. שני אמרה לו שזה בטח חיזק אותו ושמר על הנפש שלו לקבל משימה ואחריות ולדאוג לאחרים במצב של חוסר אונים והוא הנהן. 

גטרויר המשיך ושיתף: "עברה דקה נוספת של שקט ובה הסתכלתי בחלון השאטל, ונפלה עליי ההבנה שאני פעם ראשונה באפריקה בארץ זרה עם נוף זר ומרתק וזה פשוט לא מזיז לֹי. אני כל כולי עם פיטר ולא קיים דבר בעולם חוץ מהפרצוף המתוק שלו. אכלתי לעצמי את הראש איך אני יכול לפתח את השיחה ואז לפתע הוא פנה אליי ואמר לי: ״פגשתי את סינוואר״. אני ושני צרחנו שם בתוך המונית ״לא נכוןןןןןן!!!!!״ והוא חייך וצחק ואמר ״כן כן, הוא האדם הכי מכוער שפגשתי בחיים שלי, ומטומטם״. 

- ״מזתומרת פגשת אותו????״

'פיטר' סיפר: ״כל כמה זמן סינוואר היה מגיע לפגוש אותנו, החטופים, הוא מדבר עברית מעולה. פעם אחת הוא שאל אותי ׳מה שלומך? הכל בסדר?׳ ...חשבתי לעצמי מה הכל בסדר?! מה נראה לך ששלומי יא דפקט?!?!״ איזה איש מצחיק הפיטר הזה.

"ירדנו מהמונית ולא ידעתי איך להיפרד ממנו. רציתי לתת לו חיבוק, רציתי להביא לו מדליה, רציתי שנהיה חברים טובים ושנטייל יחד, בסוף רק אמרנו לו שלום, שבאותו רגע זה הרגיש יותר כמו איחול מאשר מילת פרידה", סיכם גטרויר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!