יש לנו כבוד, ואותנו ביבי לא יקנה בכסף • טור

כשהייתי בן 7 משפחתי ואני נסענו לונצואלה לשליחות מטעם הסוכנות היהודית.

אבי ז"ל, מונה למנהל בית הספר היהודי בקרקס עיר הבירה, ואמי היתה מורה באותו בית הספר. שהינו בוונצואלה למשך שנה אחת, שנה שהשאירה המון חוויות ומשקעים גם. כילד צעיר למדתי כבר אז להעריך את חשיבות מדינת ישראל ואת התודה שיש להוקיר לקב"ה שזכינו לכך.

אי שם באמצע שנות ה-70 כשבכבישי הארץ נעו חיפושיות ופורד אסקורט לרוב,ולקו טלפון לבית, היה צורך להמתין מספר חודשים, ולעיתים לחלוק עם השכן את אותו הקו, פתאום ונצואלה נראית כארץ מהאגדות.

התארחנו שם מדי פעם, אצל יהודים עשירים מאוד, שהיו בעלי אחוזות של ממש, עם שומרים, משרתים ומכוניות פאר, ממכונית החיפושית אשר היתה לאבי כאן בארץ, פתאום שודרגנו ע"י הקהילה היהודית ברכב אמריקאי מפלצתי, עם מנוע ענק, וחלונות חשמל, מזגן, הגה כח - דברים שאף אחד בארץ לא הכיר בהם באותן שנים.

לדברים טובים, מתרגלים מהר כידוע, אך עיקר החיסרון בשהות באותה שנה בוונצואלה היתה, שלמעשה, היינו בהסגר מדי יום לאחר רדת החשיכה, חטיפות, מעשי שוד אכזריים, היו דברים נפוצים, כך יצא שחיינו בעצם בכלוב של זהב, יש הכל, אבל בעצם אין כלום.

דו"ח המבקר על התנהלות בית ראש הממשלה שנחשף השבוע הזכיר לי את וונצואלה.

מן הצד האחד, אסור לשכוח שראש ממשלה גוזר על עצמו לחיות בנתק מהעולם סביבו הוא אינו יכול לצאת ולבוא ולחיות כאדם רגיל, כל הליכה, שהייה במקום מסוים, חייבים להיות מתואמים בקפידה ע"י השב"כ, לכל מקום הולכים איתך שומרי ראש, חייך אינם חיים רגילים. כך, שבהחלט אולי היה ניתן להבין, את ההוצאות הכספיות הגבוהות של הבית, שנבעו מכך שהוא נאלץ לבדר את עצמו, רעיתו ומשפחתו בתוך הבית.כך, במקום לצאת למסעדה, הזמינו לו אוכל ממסעדה לבית, במקום לסיים את הארוחה במסעדה, עם כוס יין משובח, דאגו לו לכמות בקבוקים שלא מביישת יקב בוטיק שזה עתה נפתח, איני יודע ואיני רוצה לדעת, מה הוא עושה עם איפור וספר בסכומים כאלו, אבל זו זכותו מן הסתם. כי בעצם האשמה היא במחוקק, שמעולם לא החליט על הגבלת סכום ההוצאות לראש הממשלה.

הרי כל אחד מאיתנו שעובד במקום כלשהו זכאי להחזרים, או לתשלום נוסף למשכורתו בגין הוצאות כאלו ואחרות, אך בניגוד לראש הממשלה, המעביד שלנו, מראש מתנה את גובה ההחזר המקסימאלי ומראש אנו יודעים מהו הסכום העומד לרשותינו עבור הוצאות כאלו ואחרות.

לעומת זאת לראשי הממשלה מעולם לא הגבילו כאן את סכום ההוצאות המותרות להם להוציא על דברים כאלו ואחרים, פשוט נתנו להם צ'ק פתוח, ושיעשו בו כראות עיניהם, וכאן נוצרת השחיתות הכפולה.מצד אחד, נותן האשראי הלא מוגבל שזהו המחוקק קרי כנסת ישראל, ומן הצד השני כשזה מגיע לראש ממשלה נהנתן, שהחיסכון והדוגמא האישית ממנו והלאה, כשלראש ממשלה, יש שני בתים אחד מעון רשמי מטעם המדינה והשני פרטי, מדוע המדינה צריכה להחזיק את שניהם? איפה הגבול? ואם הוא איל נדלן וברשותו 10 נכסים משובחים, גם אז המדינה תחזיק את שניהם? מדוע הבית הרשמי בבירת מדינת ישראל אינו הבית היחידי שהמדינה צריכה להחזיק ולדאוג?

איך שלא מסתכלים על התמונה נתניהו ואשתו מזה שנים מוצגים בציבור כזוג נהנתנים שלא יודעים גבולות, זה לא שאלו שקדמו להם בשנים האחרונות חיו כאחרוני הסגפנים, אלא שהזוג הנוכחי גם נהנה וחוטא בכך שהשומן כבר מרוח על הפנים.

אלו שמנסים לשנות את סדר היום לאחר הדו"ח טוענים בתוקף האם לשם כך הלכנו לבחירות ?זה מה שמעניין את אזרחי המדינה כמה בקבוקי יין ראש הממשלה גומע מדי יום? וכמה נרות דולקים שם? ומה מפלס מי הבריכה בקיסריה?

"מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים קשים, כלכלה, מדיניות חוץ ועוד", כל בר דעת מבין, שאלו לא הסיבות שבגינם הלכנו לבחירות, הדברים שהיו בממשלה זו לא השתנו, הממשלה לא ניצבה בפני הכרעה מדינית כבידת משקל, שהציבור היה צריך לומר את דברו, בפשטות, לנתניהו היתה הזדמנות לגשת לבחירות, ולנסות לשריין את עצמו לתפקיד שהוא כה מאוהב בו לעוד מספר שנים, זה שזה עולה מליארדים לא ממש משנה.

את מחיר הבחירות, כמו תמיד, אנחנו משלמים, ומשלמים כפול. פעם אחת בגלל ההוצאה הגבוהה שיוצאת מכספי משלם המיסים, ופעם שניה, בקיטוב החברתי שנוצר. אני עוקב בפייסבוק ורואה שם את הויכוחים בין תומכי מפלגה כזו או אחרת, ואפילו אני "שזכיתי" להעביר שם ביקורת על דעה של "תומך נלהב" של מפלגה כלשהי, קיבלתי שם ממישהו איחול "חבל שהיטלר לא גמר את כולכם", רק בגלל שחלקתי על דעתו בנוגע לאחד מניצגי מפלגתו, פשוט מזעזע שיהודי כך יכתוב, אך כמובן שזה מקרה בודד, שכמובן לא מייצג את כל הכלל, אך אמוציות ישנן ומחלוקות גם הן, והן אינן נעלמות גם במפלגות החרדיות שלא חפות מהן.

אז מה יהיה שונה בממשלה הקרובה שתקום? שהחרדים יהיו בה? ואז מה? אם יש מישהו שחי באשליות, שחושב שהפעם עם חרדים יהיו בממשלה, יהיה ניתן לחזור אחורה, לפני הגזירות והחוקים של הממשלה הנוכחית, בצורה שנשכח ממה שהיה, הוא טועה ומטעה. במקסימום יהיה ניתן קצת למזער נזקים, לא יותר מכך. כמו אוטו שעבר תאונה קשה, גם אם יצבעו אותו היטב, בסופו של דבר כשירימו אותו על הליפט יראו שכל השסי גמור.

לציבור החרדי, יש יתרון אחד ענק שבו צריכים להשתמש, ממילא אנחנו רגילים להיות שק החבטות, ממילא הצליחו להקים אמצעים שונים שיעזרו במימון עקיף של עולם התורה, יש לנו כבוד, וכבוד לא ניתן לקנות בכסף. אותו אחד, שהדיר אותנו ממשלתו הנוכחית, וקיצץ בקיצבאות הילדים פעמיים, שלח קלגסים לבדוק נוכחות בישיבות ובכוללים, חתם על חוק הגיוס, קיצץ בתקציבים לחינוך החרדי, צריך לומר לו בקול ברור ורם: "אותנו לא קונים בכסף ובתקציבים, בניגוד לאורח חייך שמופיעים בדו"ח המבקר, שם אתה עושה בכסף כרצונך, ובטוח שאתה מלך העולם, מבחנתנו, יש לנו מלך אחד בלבד, והוא זה שדאג לנו עד היום, וימשיך לדאוג לנו להבא!" .

קל מאוד לדבר על דאגה לשקופים, ולשתות יין טוב באיטליה, ולעשן סיגר או מקטרת, אבל לשבת בממשלה שראשה רואה בכל העם שקופים - זה כבר צובע את הכל בשחור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!