אבי הממלכה • לדמותו של ר' חונא הלפרין

1.
לונדון של היום איננה לונדון של אתמול. הגאון הצדיק רבי אלחנן – 'רֶבּ-חוּנֶא' – הלפרין זצ"ל, הסתלק לבית עולמו. פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.

בכל תפילת שמונה-עשרה, אנו מבקשים: "עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים, וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם... יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ".

מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הסביר את פשר הביטוי "פְּלֵיטָה": כל דור ודור זקוק לפליטים שיחברו אותו עם סופרי וחכמי הדור שהיה ואיננו. ר' חונא היה גם בבחינת "הצדיקים והחסידים, זקני עמך בית ישראל" וגם בבחינת "פליטת בית סופריהם".

לא זכיתי להכיר במלוא גבורתו את מי שכיהן כגאב"ד רדומישלא ונשיא 'כדתיא' – ארגון התאחדות קהילות החרדים בלונדון, שכן כשאנו הכרנו את גולדרס-גרין, ר' חונא כבר לא היה במיטבו, אך מן המעט שהכרנו יכולנו להיווכח כי הוא החוט-המקשר בין חכמי וצדיקי הדור הקודם לבין בני קהילתו; בין החמימות של מזרח אירופה ממנה בא ליהדות גולדרס-גרין הקפואה. הוא הגבר שעל-שמו רשומה גולדרס-גרין החרדית – מהגדולות שבקהילות החרדים באירופה – כאשר תקע יתד ראשון לתורה ותפילה בשכונה לפני למעלה משבעים שנה בהקימו את בית-המדרש המרכזי 'בית שמואל – ראדומישלא'.

זכיתי להכיר אותו השבוע לפני שש שנים. בערב שבת שבע הברכות שלי בלונדון, שבה קראו פרשת תרומה, ניגשנו אליו. אבי מורי שליט״א הציג אותי בפניו: "זה החתן, שלמה מנחם הכהן קוק".
בו במקום, ללא רגע של היסוס, שלף ר' חונא, על שמונים-ושבע שנותיו, ראשי תיבות מהפרשה: בפרשה כתוב "מקשה אחת זהב טהור", מקשה ראשי תיבות מנחם קוק שלמה הכהן.

הוא סיים בברכה מקרב לב במבטאו ההונגרי הכבד: "בעזרת השם יהיה הבית החדש שאתה בונה - מקשה אחת זהב טהור". אמן.

2.
ר' חונא לא עשה לעצמו הנחות בשמירת ההלכה הצרופה והנחלתה לרבים.

יהודים רבים בחו"ל, ובהם רבנים מפורסמים, מסתמכים על היתרים מסוימים ושותים משקאות שיכר כגון וויסקי גם אם אינם נושאים אישור כשרות רשמי.

נכחתי בשמחה בלונדון כאשר בעל השמחה מזג וויסקי לאורחים. הוא הציע גם לגאב״ד רדומישלא לעשות 'לחיים', אך ר׳ חונא שאל מיד: האם יש הכשר לוויסקי?

ניסה בעל השמחה להסביר: "כולם שותים את זה ללא חשש".

אך ר' חונא – גם לאחר עשרות שנים בלונדון – לא התבלבל. הוא נותר איתן בדעתו: "וויסקי און א'הכשר, טרינקט איך נישט" [וויסקי ללא הכשר, אינני שותה – ש.ק.].

3.
בעולם החסידי הוא נחשב לאגדה: צאצא של בעל ה'דברי חיים' מצאנז, החוט המקשר בין צדיקי הדור הקודם ומעשיותיהם לדורנו, המחותן של כמה מגדולי האדמו"רים, אך בגולדרס-גרין הוא שימש אב רחום לבני קהילתו. הוא אהב לשהות בבית-המדרש שלו לא רק בשעת התפילות והיה נגיש לכל מבקש. לא פעם, ראיתי אותו יושב ולומד באחד מחדרי השטיבלא'ך, וכל אדם יכול היה לגשת אליו בקלות וליהנות מתשובתו בהלכה, מעצתו בענייני העולם ומברכתו החמימה.

קרוב-משפחה תושב גולדרס-גרין סיפר לי: "כמה שנים לאחר שנישאנו, רכשנו בית בשכונה. הבעלים הקודם היה גוי. לא היה בידינו די ממון לכל ההוצאות הנלוות, כך שהחלטנו להיכנס מיידית לדירה מבלי לשנות דבר, ולפרוס את רכישת הריהוט על-פני תקופה ארוכה. הבעיה היחידה היתה המטבח, שהיה טרף לחלוטין. לא ידעתי כיצד מכשירים, אם בכלל. התחלתי להסתובב בין רבני השכונה ושמעתי מהם תשובות דומות: 'זה לא פשוט. תתאמץ, תלווה כסף ותבנה מטבח חדש'.

"דווקא ר' חונא, שהיה כבר אז זקן הרבנים, הפתיע אותי בתשובתו. לאחר שווידא שאכן אין בידי כסף למטבח חדש, אמר לי: 'מתי נוח לך שאבוא אליכם הביתה?'. למחרת, התייצב בביתנו, ובמשך כמה שעות, הדריך אותי כיצד להכשיר את המטבח כאשר הוא עצמו משתתף פיזית במלאכת ההכשרה".
זה רב. זה אבא. זהו מודל לחיקוי.

4.
ר' חונא הלפרין זצ"ל כתב קינה לזכר ששת מיליוני קורבנות השואה. הקינה נכתבה אומנם לתשעה באב, אך מתאימה לכל יום מימות החורבן, ובוודאי ליום שבו הותיר הכותב עצמו אלפי תלמידים וצאצאים יתומים.

אש תוקד בקרבי, עת אעלה על זכרוני,
את הצרות אשר מצאוני, עם בליעל בענות אותי.
נצר זדון מזרע עמלק, התגאה בלבו,
זרע עם קודש כולו להשמידו.
לעמו אמר לכו ונכחידו,
ולא יזכר ישראל עוד בשמו.

מיהר וביצע את אשר זמם לעשות,
חידש עינויים קשים ומיתות משונות.
משנת ה'תרצ"ט שש שנים היה מלאך המוות בעצמו,
פי עשר על יוצאי מצרים השמיד בחמתו.

אז לעיני השמש נעשו מוראות,
צאן קדשים נשחטו לאלפים ולרבבות.
בחניקה ושריפה וכל מיתה חמורה,
ישישים עם טפים הומתו בחבורה.

רבבות מזבחות ורבבות עקידות,
ואין די לאשים ואין די לעולות.
אש תמיד תוקד בלבו של עם,
אש של אושוויץ לא תכבה לעולם.

ישני מכפלה, אייכם?
ומשה ציר נאמן, לחלות פני איום על אשר קרני?
ואיה הבטחה ישראל לא אלמן?
קלני מראשי, מזרועי קלני.

העל אלה תתאפק, א-ל נורא באלמים,
ולא תקום למשפט, ויעלו מושיעים.
ותקום דם טהור א-ל מלא רחמים,
התוסס כדם הנביא ביום הכפורים.

תורה תורה, אל תחשי מיגונך,
על נפשות צדיקים וחסידים, זעקי לפני קונך.
בעלי תריסין אדירייך אבדו מישראל,
עת הפך למדורות אש גולת אריאל.

העוד לא רוחמה אום אני חומה,
ה'לשבר בת עמי' עוד די לא אמרת.
הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים,
שבעתיים אל חיק מְעַנֵנוּ, תשיב כאשר דברת.
שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם,
וכנה אחריך משוכה תנחם בכפליים.
בנה מקדשך השמם, ואז אנחם,
בשובך את שבותינו, לעיר דוד לירושלים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!